"פרו ורבו!" למה בעצם?

כדור הארץ מאוכלס כיום הרבה יותר מדי והורות היא מטלה גדולה, כשבצד הנחת שלעתים יש בה, היא חופנת בחובה גם הרבה "צער גידול בנים". על הורות כבחירה מודעת ולא כאוטומט
למה להוליד ילדים? יש זוגות שהשאלה הזו אינה מטרידה אותם כלל. כחלק מזרימת החיים הם מותנים להתחתן ולהוליד ילדים, שיתחתנו גם הם ויולידו ילדים, וחוזר חלילה. אם מכוחה של מצוות הדת "פרו ורבו" ואם מכוחה של הנורמה הנהוגה בחברה שבה הם גדלו, הם מותנים מראש להוליד ילדים. אם הדבר אינו מצליח להם מסיבות כלשהן, הם מרגישים שמשהו עמוק פגום באופן שבו מתנהלים חייהם. הם מרגישים "לא נורמלים", "פגומים" או שונים מהסביבה, והדבר מעורר בהם רגשות קשים.
אבל כל מי שאינו פועל מתוך הרגל ומתוך נורמה חברתית, וכל זוג המנהל את חייו מתוך בחירה ומתוך מודעות עצמית, מוצא את עצמו מתחבט בשאלה האם נכון להביא ילדים לעולם? ואם כן, אז כמה ולמה?
כמי שבעצמו מתמודד עם בעיות פוריות שונות כבר שנים רבות, כמי שהורות אינה נתפסת אצלו כאוטומטית אלא כבחירה מודעת, כמי שאימץ שתי בנות, הוליד בן ביולוגי בהפריה חוץ גופית ומקווה כיום לזכות להביא נשמה נוספת לגוף בריא בעולם הזה – אני רוצה לגעת בנושאים שונים הקשורים לפריון, להיריון, ללידה ולהורות מתוך הזווית שבה אני לומד את העולם, הנעזרת רבות בחוכמת זקני השבט שלנו – חז"ל והמקובלים.
אז האם נכון להביא ילדים לעולם?
כדור הארץ מאוכלס כיום הרבה יותר מדי. אם קצב גידול האוכלוסין ימשיך בצורה כזאת, אומרים המומחים, נגיע בקרוב למצב של התפוצצות אוכלוסין ושל מחסור במים, באנרגיה ובמזון, ולניצול של כל השטחים הפתוחים על פני הפלנטה שבה אנו חיים. התחשיבים מראים כי גם במדינת ישראל עצמה, אם לא ייערך שינוי משמעותי בניהול משק המים ובהפקת התוצרת החקלאית, האוכלוסייה תתרבה תוך כעשור מעבר למה שמשאבי הקרקע מסוגלים להכיל.
לכן, כל מי שהוא בעל תודעה ירוקה ומודע לקצב הצריכה המואץ של האנושות הגדלה והולכת, חייב בסופו של דבר לשאול את עצמו האם נכון להוליד עוד ילדים כיום או לפחות לא להפוך למשפחה מרובת ילדים המעלה את קצב גידול האוכלוסייה באופן מואץ?
אף על פי שהדחף לפרות ולרבות הוא דחף פנימי ביולוגי שקשה לעתים לרסנו, השאלה האם נכון כיום להוסיף עוד בני אדם לעולם שממילא איננו עומד בעומס האקולוגי, היא שאלה טובה שראוי לא להתעלם ממנה, וזאת מעבר לחשבונות האישיים הקשורים לעובדה שברגע שבחרת להביא ילדים לעולם, חייך משתנים כליל. הבחירה להביא ילד לעולם היא בחירה להיות הורה. הורות היא מטלה גדולה, שבצד הנחת שלעתים יש בה, חופנת בחובה גם הרבה "צער גידול בנים" ובנות.
להביא רפואה לעולם
האופן שבו אני בחרתי להתמודד עם הנושא הוא להתחייב פנימית שהילד או הילדה שאותם נזכה בעזרת השם להוליד ולגדל, יגדלו מתוך מודעות לתיקון העולם. אם יותר אנשים על פני כדור הארץ יינקו יחד עם חלב אמם את המודעות לשלום כדור הארץ, לתיקון העולם ולריפוי המציאות, יש סיכוי רב יותר שהאנושות תוכל להתרפא מתחלואיה. כל ילד סופג מהוריו ערכים, באופן מודע ובעיקר באופן בלתי מודע, כחיקוי של דוגמה אישית.
לכן מסופר על יהודי אחד שבא אל הרבי החפץ חיים בשאלה הקשורה לחינוך ילדיו הקטנים, והרבי אמר לו שהוא בא מאוחר מדי. האיש תמה וטען שילדיו עדיין קטנים מאוד, ואיך ייתכן שכבר מאוחר מדי. הרבי הסביר לו שהיה עליו להתחיל לחנך את ילדיו לפני 35 שנים על ידי חינוך עצמו תחילה, כי אין דבר שאותו סופגים הילדים יותר מאשר את הדוגמה האישית מההורים, ולא חשוב אילו אידיאולוגיות חינוכיות יטיפו ההורים לילדיהם. על ההורים להיות בעצמם דוגמה אישית למימוש אותם ערכים שהם מאמינים בהם.
הבקשה שלנו והתפילה שלנו היא להביא לעולם ילדים שיהיו רפואה לעולם בעצם נוכחותם בו ועל ידי דיבורם ומעשיהם. דבר אחד ברור לנו, שכדי לעשות זאת עלינו לחנך את עצמנו תחילה באותו כיוון, אפילו לפני שהזרע יתחבר עם הביצית וייצור את רקמת החיים הראשונית שתישא את נשמתם בגוף.
הנשמה ולבושי הנפש
כל אדם נולד עם נשמה ייחודית. באופן עקרוני אין קשר בין מצבם הרוחני של ההורים לבין גדלות נשמתו של הילד. הדוגמה המובאת לכך בקבלה היא נשמתו של אברהם אבינו שנולדה לתרח, שלא היה אדם כה מפותח מבחינה רוחנית. רבים מאיתנו מכירים זאת: כיצד במשפחה חסרת כל מודעות, בסביבה גשמית וירודה, גדלים לעתים ילדים בעלי נשמות גבוהות ומדהימות, הנחלצים מהסביבה שבה הם גדלו והופכים למאורי אור לדורם. וההפך גם הוא נכון, כמובן. להורים אין השפעה על גדלות נשמת הצאצאים שלהם.
גם על טבעם הגופני של הילדים יש להורים השפעה מועטת באופן יחסי. המטען התורשתי שאנו נושאים בגופנו הוא שעתיד לעבור אל ילדינו, על כל המתנות והאתגרים שהוא נושא בחובו. תזונה לקויה, מתח נפשי בזמן ההיריון, עצבנות, עישון, אלכוהול וסמים עלולים כמובן להזיק לצמיחת הוולד באופן פיזי, חלילה, ולהפך – תזונה נכונה והתנהלות נפשית רגועה של ההורים בעת ההיריון עשויים לשפר את בריאותו של העובר, אך מעבר לכך אין לנו יכולת להשפיע על איזה גוף יהיה לילדינו.
אולם, בין השכבה הפנימית של הנשמה עצמה לבין השכבה החיצונית של הגוף נמצאת שכבה נוספת, הנקראת בקבלה "לבושי הנפש", ועליה יש להורים השפעה מרובה. למה אחראית אותה שכבה של לבושי הנפש? היא אחראית לאופן שבו משתקפת הנשמה של האדם בגופו, ועד כמה יהיה לה קל או קשה לזרוח דרכו. שכבת לבושי הנפש של הילד מושפעת מאוד ממצבם הנפשי והרוחני של ההורים, אומרים המקובלים. ולכן יש באפשרותנו להעניק לנשמת ילדינו לבוש צח, זך ובהיר, שדרכו יהיה קל לנשמתם לזרוח אל העולם, או לחלופין לבוש עכור ומגושם שיקשה על זריחת אור נשמתם דרך גופם.
כיצד משפיעים ההורים על צחות לבושי הנפש של ילדיהם? זה מתחיל בטיב היחסים בין ההורים לבין עצמם. עד כמה מניחים הם לאהבה לאחד אותם באמת. כתבו כבר המקובלים כי כשבני הזוג מתחברים מתוך אהבה אמיתית זה לזו, הם יוצרים באותו זיווג לבוש זך לנשמת ילדיהם. כל זיווג יוצר משהו בעולם הנשמות, ואין זיווג שאינו יוצר כלום. כל פעם שאנחנו מתחברים באמת – לב אל לב, ללא הסתרות או פחדים, בגילוי של אהבה – אנחנו יוצרים לבוש טהור, זך ושקוף לנשמת ילדינו העתידים. לבוש שדרכו תוכל נשמתם לזרוח לעולם ולהאיר בו אור של אמת ואהבה, אור של ריפוי ושל תיקון.
אהבה ו-IVF
יש מי שהולדת ילדים באה להם בקלות, אך אחד מכל שישה זוגות בממוצע נזקק לעזרה רפואית כדי להביא ילדים לעולם. טיפולי הפוריות אינם קלים ומעמידים את בני הזוג במצבים לא נעימים, פיזית ולעתים גם נפשית. היכן נוצרים לבושי הנפש של הוולד הנולד בהפריית מבחנה? איננו יודעים לומר על כך תשובה ודאית, כמובן, אך הדעת נותנת כי לבושי הנפש של ולד הנולד בטיפולי הפריה חוץ גופית נוצרים במהלך כל אותה תקופה של הטיפולים, שבה עומדים בני הזוג במבחנים נפשיים לא קלים.
עד כמה אנחנו מסוגלים לעבור את התקופה הזו יחד בלב פתוח ובאהבה, בלי האשמות ובלי כעסים הדדיים, כזוג אוהבים היודעים שיש להם אהבה שתנצח? האם תהליכי הטיפול, הזריקות, הנסיעות, הבדיקות והאשפוזים גורמים לנו להתרחק זה מזה בלב או להפך, להתקרב זה אל זה? האם כל התהליך הזה הופך אותנו לחלק ממכונת הרבייה הטכנולוגית או שאנו זוכרים כל הזמן שהעיקר הוא החיבור הפנימי בינינו – לב אל לב, נפש אל נפש?
הזיווג בין איש לאישה מתרחש גם בשעת זיווג שאיננו מוליד ילדים, מספרים לנו המקובלים, וגם בעת שאנו אוכלים יחד, נוהגים יחד ברכב, מגיעים לפגישות או עומדים בפני אתגרים. האם נניח לאהבה להישמט או שנלמד כיצד תוך כדי כל מה שעובר עלינו, יש ביכולתנו להעצים את האהבה וללכת עם לב פתוח?
גם באמצע טיפולי פוריות אינטנסיביים – פרח על הכרית בבוקר, מכתב אהבה במייל או עיניים מחייכות ואוהבות מעבר לשולחן יכולים להפוך את היום כולו לגן עדן, ולשזור חוטים של זהב במלבושי הנפש שאנו אורגים בזהירות כה רבה לילדים שאנו מזמינים לבוא אל העולם.