אפילו צביקה פיק לא מציל את פסטיגל 2019 מצחנת הקפיטליזם

אפילו המאסטרו צביקה פיק לא מציל את העסק. PLAY פסטיגל | צילום: אורית פניני
אפילו המאסטרו צביקה פיק לא מציל את העסק. PLAY פסטיגל | צילום: אורית פניני

נועה קירל נאבקת בקפיטליזם, עדן בן זקן היא תלמידת פנימייה ויש גם כלי נשק ואפליקציה קדושה. אופיר סגרסקי הלכה לפסטיגל לראשונה בחייה וחזרה מעורערת

88 שיתופים | 132 צפיות

"איה, את מועכת אותי!", צועקת נערה מיוסרת שכל מבוקשה לראות את נועה קירל ומרגי עושים את פסטיגל 2019. האישה שמאחוריה לא אשמה: גם היא נדחפת על ידי המון האדם, שנדחס במה שאמור להיות תור אבל מזכיר יותר משאית בקר. בקדמת התור, מאחורי דוכן אחד ויחיד, מחכים מספר קופאים מבולבלים, צועקים שמות באקראי ומבקשים מהעומדים מקדימה להעביר מעטפות כרטיסים אחורה, כאילו לא שמענו אף פעם על חלוקה של מספר עמדות כרטיסים לפי הא'-ב'.

>> מה לעשות עם הילדים בחנוכה?

בעודי נדחסת לכיוונם, בלי אוויר ועל סף עילפון, אני תוהה אם באמת כל זה שווה כדי לשמוע את אנה זק לא אומרת "פרחה". הילדים אומנם באו בעקבותיה ושות', אבל הפעם, המבוגרים נרגשים לא פחות. הובטח להם לחזות בפלא חזרתו של צביקה פיק לבמות, וכדי להיכנס בזמן הם יהיו מוכנים גם לנגוס בבשר החי של העומד לפניהם. אין להם מושג בשלב הזה כי התענוג עומד להיות קצר כמו גמירה של בן 14, והם נועצים מרפקים איש בעיני חברו. איש אחד, במבט חלול של מת-מהלך, ממלמל "כצאן לטבח". אם כן, פסטיגל 2019 מקבל את פנינו בשואה ארגונית. פניה לאחד הסדרנים מגלה כי אין בכאוס הזה שום דבר מיוחד. "אני עושה את זה שש שנים, תמיד אותו דבר", הוא מגלה.

אני מתפללת שהמופע לא יפצה על עוגמת הנפש כדי שאוכל להזהיר מפניו בלב שלם, ולצערי תפילותיי נענות. בשלב הזה ראוי לספק גילוי נאות: מעולם לא הלכתי לפסטיגל. ככה זה, הורים אליטיסטים שווה ילדות עשוקה. הייתי ילדה של הצגות "אורנה פורת", וככזאת, אין לי דרך להשוות את המופע הנוכחי לקודמיו או להצגות ילדים אחרות מתקופתנו אנו, אבל אוכל רק לתאר מדוע באופן אובייקטיבי ומנותק מהם הוא מחריד.

איש אחד, במבט חלול של מת-מהלך, ממלמל "כצאן לטבח". אם כן, פסטיגל 2019 מקבל את פנינו בשואה ארגונית

הפסטיגל ה-39, בדומה למופעי ילדים רבים בעשור האחרון, שם במרכזו את השימוש בטכנולוגיה ואפליקציות. בנאלי ככל שזה נשמע, פסטיגל Play מגדיל להעתיק את העלילה שלו באופן כמעט מלא מסרט המד"ב "שחקן מספר אחת" שיצא בשנה שעברה בבימויו של סטיבן ספילברג, למעט שינויים מסויימים שהותאמו לכוכביו. בין השמות הגדולים מנצנצים השנה נועה קירל, מרגי, גפן ברקאי, עדן בן זקן ואליאנה תדהר, סוללת אול-סטארס שלא מותירה לילדי ישראל אלא למשוך לכם בבגד בתחינה לכרטיס.

מי אמר קפיטליזם ונשאר עני? פסטיגל Play | צילום: אורית פניני
מי אמר קפיטליזם ונשאר עני? פסטיגל Play | צילום: אורית פניני

הסיפור עוקב אחר מספר בני נוער ממעמד חברתי נמוך שנהנים לשחק באפליקציה חינמית, אך זו מזדהמת על ידי כוחות הרשע והופכת למקום מסוכן, כאשר בעלת האפליקציה (טלי אורן הנפלאה) מחליטה – אוי לא – להכניס אליו כלי נשק, על מנת להפוך אותו לנחשק יותר ולהרוויח ממנו כסף, לא עלינו. הכסף, כמו הנשק, מוצג כאויב מס' 1 של הטוב, כאילו מדובר בשני ערכים שליליים באותה מידה. "אם המשחק יעלה כסף", מתחננת בפניה נועה קירל, "לא אוכל לשחק בו!".

האירוניה זועקת לשמים. האם באמת נועה קירל, נערה מבית מבוסס שעומדת כיום בראש אימפריה כלכלית משגשגת, פותחת במאבק כנגד הקפיטליזם?

קירל, כמו יתר הכוכבים, מוצגת בשמה, והאירוניה זועקת לשמים. האם באמת נועה קירל, נערה מבית מבוסס שעומדת כיום בראש אימפריה כלכלית משגשגת, פותחת במאבק כנגד הקפיטליזם? חכו, זה עוד לא הסוף: קירל משחקת אחמ"שית. כמי שמעולם לא התנסתה בעולם המלצרות וכנראה גם לא תפגוש בו, קירל האחמ"שית עסוקה בעיקר בלשיר ולפלרטט עם מרגי, והטענה לעוני, שנשמעת גם מפי חבריה הכוכבים, מגוחכת אם לא מקוממת.

האחמ"שית קירל. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני
האחמ"שית קירל. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני

המסר האנטי-קפיטליסטי לא רק צורם כשהוא נאמר מתוך הפסטיגל, שהוא הקפיטליזם בהתגלמותו, אלא גם שקרי, ולא תואם את המציאות המערבית שבה אנו חיים. לספר לילדים שאפליקציה חינמית נוצרת בתום לב, כדי לפתח את אישיותם ואת היצירתיות שלהם, זה פשוט לא נכון. מאחורי כל אפליקציה, חינמית ככל שתהיה, עומד מישהו שמרוויח – מרוויח כסף מפרסומות, מרוויח מאיתנו מידע אישי שיאפשר לטרגט עבורנו את אותן פרסומות – זה לא משנה. יוצרי אפליקציה מרוויחים, וזה בסדר. מותר לעבוד עבור כסף. קירל עצמה, שעובדת בימים אלה על ליין מרצ'נדייז חדש עבור מעריציה הקטנים, תסכים איתי.

המסר האנטי-קפיטליסטי לא רק צורם כשהוא נאמר מתוך הפסטיגל, שהוא הקפיטליזם בהתגלמותו, אלא גם שקרי

אבל הכוכבים העניים חרדים לשלומו של המשחק האהוב עליהם, ויוצאים במסע אל הצלת האפליקציה. בדרך למטרה הנעלה הזו, איתי לוי מוותר על שוחד, עזרה כלכלית לאימו החולה, כדי להילחם על כך שהאפליקציה תהיה בחינם. אכן, מסר מרגש. להצלת האפליקציה מגייסים הכוכבים את קהל הילדים, באמצעות אפליקציה שנוצרה במיוחד עבור המופע ואותה התבקשו הצופים להוריד לטלפון, מהלך שיווקי גאוני שרבים כנראה גוזרים עליו קופון ברגעים אלה ממש. דרך שיתוף הפעולה התמים והטהור הזה, החבורה מגלה את כוחה של חברות.

עדן בן זקן היא תלמידת פנימייה. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני
עדן בן זקן היא תלמידת פנימייה. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני

למקרה שמסר החברות לא יגיע אליכם בפעם הראשונה, אל דאגה, קלישאות כמו "יחד אנחנו כוח" ו"כל אחד טיפה, אבל יחד אנחנו אוקיינוס" יונחתו על הראש שלכם בתדירות של אחת לדקה. לכך מצטרפים עוד שלל מסרים-לרגע, אותם מקיאים הכוכבים על הקהל ללא קונטקסט ברור. כך, למשל, כאשר קירל מגיעה למזנון בו היא עובדת, פולט עליה מלצר, "אני יודע נועה, להפריד פלסטיק ונייר". במקרה אחר, מציג שחקן את אחד החברים האחרים כאוטיסט, והאחרים ממהרים לקבל אותו, ללא כל התעמקות בשוני או בקשיים שעולים ממנו. "מסתבר שאנחנו שונים אבל דומים", סוגרת החבורה את הנושא. עודף המסרים לא מאפשר עיסוק מעמיק בהם, אלא סימון וי שספק אם נכנס אל הילדים מאוזן אחת בכלל כדי לצאת מהשנייה.

משפטים סופר דרמטיים כמו "מסתבר שביחד אנחנו כוח" נאמרים באגביות של גילוי שקל על הרצפה

אל המנטרות השטחיות מצטרף משחק רע, שלא נעים לייחס אותו לכוכבים צעירים, אבל אין דרך להתעלם ממנו. למעט טלי אורן, שחקנית מנוסה שמצליחה להחזיק את הבמה העצומה בנוכחותה ובקולה, מרבית המשתתפים, שעוברים מסך נהדר, לא צולחים את המעבר לבמה. חוסר הטיימינג שלהם, חוסר הגיוון הקולי ובעיקר חוסר האמינות ממוססים את הרגעים הדרמטיים והפאנצ'ים הבודדים שהיו עשויים לעבוד. משפטים סופר דרמטיים כמו "מסתבר שביחד אנחנו כוח" נאמרים באגביות של גילוי שקל על הרצפה, וכן הצהרות פומפוזיות כמו זו של אנה זק: "אני הולכת להפוך את מרגי לכוכב, וכדאי שהוא יסתובב במקומות יותר זוהרים מכאן". אבל הן הבדיחות והן התפניות הדרמטיות בפסטיגל Play כתובות רע, מאולצות וממאנות לגעת בהורים ובילדים כאחד.

ותודה לטלי אורן על כך שהיא קיימת. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני
ותודה לטלי אורן על כך שהיא קיימת. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני

אולי הפואנטה, מלכתחילה, איננה לגעת, לרגש או להצחיק: גם לחנוך רוזן ושאר יוצרי המופע ברור שכיום, מופע בממדים כאלה לא יכול להחזיק קהל סביב עלילה ומסרים עקביים. גם ככה, לא ההורים ולא הילדים מקשיבים – הם בסטורי. אז המסרים מתפוררים לאלפי קלישאות, העלילה מתפצלת לאלפי קווי משנה מאולצים (עדן בן זקן פתאום תלמידה בפנימייה, אלוהים יודע למה) ומירב תשומת הלב ממוקד בנאמברים, שאכן עשויים היטב ונראים נהדר.

מעל כולם מתבלטות קירל ובן זקן, ששורפות את הבמה. אם אפשר עדיין לזרוק את כל העלילה לפח, זה יהיה מופע אדיר

בנושא הזה, יש לזקוף לזכות המופע גם את הבחירה המצויינת בשירי צביקה פיק, ביניהם שזורים גם להיטים מקוריים של הכוכבים המשתתפים במופע. אין ספק שמדובר בליפסינק – ועוד ליפסינק לא מותאם, לפרקים – אבל העיבודים טובים, הסאונד נהדר, הריקודים והאקרובטיקה מוצלחים ועיצוב הבמה הזרחני עושה את העבודה. ברגעים האלה, זורחים הכוכבים האהובים ומעל כולם מתבלטות קירל ובן זקן, ששורפות את הבמה. אם אפשר עדיין לזרוק את כל העלילה לפח, זה יהיה מופע אדיר.

מרגי בין הפלירטוטים. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני
מרגי בין הפלירטוטים. פסטיגל Play | צילום: אורית פניני

הסיפור נגמר, הטוב מנצח – נגיד – והסטארים עולים לבמה לביצוע נאמברים אחרונים. קירל, רקדנית ופרפורמרית רצחנית, מביאה אותה בשואו של ביונסה על רקע השיר "פאוץ'". הביצוע מהפנט, אבל קשה ליהנות ממנו עד הסוף כי בשלב הזה האירוניה זועקת כל כך חזק שלא נשאר לה קול. השיר, שמלכתחילה נשמע כמו קמפיין למוצר, התגלה לאחרונה כמקפצה לליין פאוצ'ים שיבוא בעקבותיו, "בעיצובה של נועה קירל". מעניין אם בעקבות המסר האנטי-קפיטליסטי שנשאה על כתפיה קירל, היא עוד תחלק את הפאוצ'ים בחינם כדי שגם העניים יוכלו ליהנות ממנו .

מזל שבסוף מופע האימים הזה עולה צביקה פיק במופע שמרים את כל ההורים על הרגליים. הוא נראה מעט תשוש, אבל זה לא גורע במאום מהנוכחות שלו

מזל שבסוף מופע האימים הזה עולה צביקה פיק, המאסטרו בכבודו ובעצמו, ונותן מופע שמרים את כל ההורים על הרגליים. הקאמבק, כאמור, קצר אומנם, אבל אי אפשר להאשים בכך את הרוקסטאר בן ה-70 שעבר השנה אישפוז עקב מה שפורסם לסירוגין כהתקף לב ואירוע מוחי. הוא נראה מעט תשוש, אבל זה לא גורע במאום מהנוכחות שלו. מתוך מקום מושבו ליד פסנתר מנצנץ, הוא סוחף את הקהל בלהיטיו, והאולם באקסטזה. סוף סוף, פינה של חיבור אותנטי בתוך ים של טלפונים, מסכים, מסרים בשקל וצדקנות חסרת בסיס בתחפושת ערכית.

>> הורים, מודאגים בגלל אפליקציית טיק טוק? בצדק!