"אשתי אומרת שיש לי יותר תחתונים ממנה": פיטר פלצ'יק מדגמן כל הדרך לאולימפיאדה
האם שגידלה אותו לבד, הנתק הכואב מאביו והחלום הגדול על מדליה אישית: הג'ודוקא פיטר פלצ'יק מדגמן הלבשה תחתונה לדלתא ולא חושש להסיר את השכבות
לא יצא לי להכיר עד היום פנים אל מול פנים את הג'ודוקא פיטר פלצ'יק, אבל בכל זאת תמונה אחת שלו לא יצאה לי מראש: אחרי החזרה מאולימפיאדת טוקיו 2020, הוא נסע היישר משדה התעופה לבית החולים שיבא, שם עובדת אימו לריסה כאחות במחלקת הקורונה ("למי שתוהה" הוא אומר, "הקורונה עדיין כאן"). האיש הגדול הזה, 190 ס"מ ו-100 קילוגרם, הפתיע את האם שגידלה אותו לבד, אחרי שאביו נטש אותם מיד עם לידתו. מול צוות המחלקה הוא ענד על צווארה את המדליה שלו, מדליית ארד קבוצתית בה זכתה נבחרת הג'ודו של ישראל, שפלצ'יק היה אחד מהאחראים הראשיים להצלחתה. לא נשארו הרבה עיניים יבשות מול הצעד המרגש הזה. "אני הכי 'מאמא'ז בוי' בעולם", הוא אומר היום, "והרגע הזה של הענקת המדליה לאימא האהובה היה אחד המרגשים בחיי, כי הכי מגיע לה".
>> בלי חולצה, עם ציצית: דן מור חזר בתשובה וחולם לכבוש את המסך
בחודש ינואר הוא יחגוג יום הולדת 31, כבר לא ילד במושגי הג'ודו, אבל פלצ'יק ממוקד מטרה לגמרי: "הזמן טס, אני כבר נחשב בג'ודו בין הבוגרים, אבל אני ממוקד לחלוטין באולימפיאדה הבאה ב-2024 בפריז – מתאמן פעמיים ביום, תזונה קפדנית, טיפולי פיזיותרפיה ומחנות אימונים בעולם. כבר השבוע אני יוצא ליפן לשלושה שבועות של מחנה אימונים".
לפני קצת יותר מחודש הוא חזר מאליפות העולם כשבאמתחתו שוב מדליית ארד קבוצתית. "אני אדם תחרותי, הייתי מאוד מאוכזב מעצמי", הוא משתף, "בתחרות האישית לא התקדמתי, אבל בקבוצתית, כמו באולימפיאדה, הייתי סוג של קפטן ועזרתי להוביל אותנו לניצחון ולמדליה. התאכזבתי כי אני רוצה מדליה אישית באליפות עולם, וזה מרגיז אותי שלא הבאתי אותה. כשחזרנו לארץ, כולם מסביבי צהלו על המדליה הקבוצתית ואני ישבתי עם עצמי, מהורהר, מנסה לנתח. נשבעתי לעצמי שאעשה הכול כדי לסיים את הקריירה שלי עם מדליה אישית באליפות העולם ואני מאמין שזה יקרה".
אז, עד מתי ג'ודו?
"עד מתי שהנפש שלי תגיד לי די וזה יבוא יחד עם רצון הגוף. אני מאמין בחיבור של גוף-נפש, אבל המנוע האמיתי הוא הנפש. עובדה שיש ספורטאים שנשחקים בגיל 22 או 25 כי הנפש אומרת די, ויש דוגמאות קצה של ספורטאים שפורשים בגיל 40".
"אני לא יודע על אבי הביולוגי כלום. זה נושא רגיש ומכאיב במשפחה שלי. פעם אחת, כשרק התחלנו לדבר על זה, אימא בכתה, אני בכיתי והשיחה נעצרה"
פלצ'יק נולד בחצי האי קרים, ילד ענק במשקל 5 ק"ג שגרם לסיבוכי לידה קשים, ועלה לארץ עם אימו בגיל תשעה חודשים. עם אביו, שעזב אחרי לידתו, נותק הקשר מאז ועד היום. שנות ילדותו ונעוריו עברו עליו בראשון לציון. "למרות שאני גר היום בבאר יעקב, ביחידת דיור נפרדת אצל הוריה של אשתי, אני ראשל"צי בדם ובנשמה ויום אחד אחזור לשם". אימו נכנסה לימים לקשר זוגי, ממנו נולדה לו אחות, בת 25 כיום. "הקשר בינינו מעולה, היא מדהימה", הוא משתף. כשהיה בן 9 הכירה אימו את בעלה הנוכחי איסר, שמשמש לו היום דמות אב.
מה אתה יודע על האבא הביולוגי שלך?
"אני לא יודע עליו כלום. אחרי שעזב היה נתק מוחלט. אף פעם לא דיברנו על זה עד הסוף בצורה גלויה, זה נושא רגיש ומכאיב במשפחה שלי. פעם אחת, כשרק התחלנו לדבר על זה, אימא בכתה, אני בכיתי והשיחה נעצרה".
אין בך שום סקרנות?
"מצד אחד כן, כי יש כאן סימן שאלה ומשהו לא פתור אצלי. מצד שני, אין לו שום השפעה על חיי, ואולי אני לא רוצה לדעת בשלב זה. הוא לא רצה אותי, אני לא רוצה אותו, אבל זה יותר עמוק מהאמירה הזאת – הוא לא הכיר אותי. יותר מזה, הוא לא רצה את אימא שלי ואני פגוע בשבילה. אני לא יודע אם הוא חי. היו בעבר שמועות שהוא מת, אבל לא אימתתי אותן. אני חי את חיי בטוב ברוך השם, הכל בסדר והוא לא חסר לי".
איך נראתה הילדות שלך?
"הייתה לי את אימא, ואת סבא וסבתא. סבתי נפטרה כשהייתי בן 15, וסבא פיטר שאני נקרא על שמו, נשאר כל השנים דמות משמעותית בחיי. הוא נישא בשנית ללריסה, קרובת משפחה רחוקה, חיבור משמיים, והיא סבתא שלי לכל דבר. כשהייתי בכיתה א' אימא שלי נסעה לניו יורק, לנסות לבנות את עצמה שם והגיעה רק לביקורים. אני נשארתי לגדול במשך שנתיים-שלוש עם הסבים. לשמחתי היא חזרה ובנתה את עצמה בארץ, הבית שלנו התנרמל. אף פעם לא כעסתי עליה על המעבר. תמיד הבנתי אותה. אני בג'ודו מגיל 4, ככל שגדלתי הבנתי שאם אני רוצה לכוון גבוה אני צריך להקריב. כבר בגיל צעיר ויתרתי על אירועים כיתתיים, טיולים שנתיים ויציאות עם חברים והייתי ממוקד מטרה".
השבוע, בתוך שגרת האימונים המפרכת, הוא לקח הפסקה של כמה שעות כדי להצטלם לקמפיין החדש של דלתא לגבר. תתפלאו, אבל מי שחי ונושם ג'ודו מגיל ארבע והוא חזות חייו, חלם כבר לפני שנים להיות דוגמן. גם משחק, הוא אומר, מדגדג לו . "דוגמנות זה חלום ילדות ישן שלי. כשהתחלתי לצמוח בעולם הספורט זה אמר גם דימוי גוף. נשאתי עיניי לדוגמנות וקיבלתי קמפיינים: קוסמטיקה של 'ביופור', אני פרזנטור של 'אדידס' ועכשיו כבר עונה שנייה פרזנטור של 'דלתא'. זה כבוד גדול עבורי להוביל את הקמפיין לגבר של החברה, קיבלתי הרבה תגובות מחבקות כבר בעונה הראשונה שלי".
"אני עושה כביסות וזורק זבל, אבל לבשל זה נשגב מבינתי. כל הבית מתנהל סביב הדיאטה הקפדנית שלי, אז אנחנו לא מכניסים הביתה 'אויבים' כמו נוטלה, החולשה שלי"
"אין לי שום בעיה עם הלבשה תחתונה, אילו הייתה – לא הייתי עושה את זה. מדובר בקולקציה מדהימה ונוחה כל כך, שעושה שימוש בטכנולוגיה שנקראת D-pouch ומעניקה תמיכה ייחודית. אני צריך כבר לקנות ארון בגדים חדש מרוב שדלתא פינקו אותי. אשתי דניאל אומרת שיש לי יותר תחתונים ממנה".
אתה מקבל הרבה הצעות בתחום?
"בסוף, המהות שלי היא להיות ספורטאי אולימפי. אם באה הצעה, אני בוחן אותה עם הצוות שלי. כרגע אני פסיבי, כשאפרוש יום אחד אוכל להתחיל לחלום על כיוונים אחרים".
כמו משחק?
"המשחק נמצא אצלי באותה קטגוריה עם הדוגמנות. אני חושב שאני יכול לגלם דמות, מאמין שיש לי כישורים ואני יכול להתאים לתחום. בינתיים אני עושה חיקויים לחברים שלי ומצחיק אותם, אבל עוד חזון למועד. הכל צריך לחכות".
את אשתו דניאל שעובדת במשטרה, הוא פגש באקראי בגיל 17 במסעדה. הוא הגיע לשם עם משפחתו והיא עם משפחתה, מבטיהם הצטלבו ממרחק השולחנות והשאר היסטוריה. "זה היה כמו סצנה בסרט. קליק וחיבור במבט, פשוט קסם והוא נמשך עד היום. דניאל הייתה החברה הרצינית הראשונה שלי, אהבת נעוריי. שנינו ידענו שזה זה מהרגע הראשון. היא גדלה איתי לתוך המציאות הזאת של ספורטאי מקצועי, וזה לא תמיד קל לתחזק חיים זוגיים עם קריירה כמו שלי ועם תשומת הלב הציבורית".
ואיך זה עובד בפועל?
"סגנון החיים שלי מחייב גם אותה. אנחנו משתדלים לשמור על אורח חיים בריא, היא דואגת שאשן כמו שצריך, אנחנו לא מבלים הרבה אבל הזוגיות שלנו טובה. היה יכול להיות הכי קל לתת לדברים לזרום, הרבה פעמים מרוב עיסוקים ורצון לקריירה, אנשים שוכחים להשקיע בעצמם ובבני הזוג. אני יודע שאסור להזניח את התחום הזוגי, זו עבודה ואני שם על זה דגש, חשוב לתחזק את הביחד ולייצר זמן זוגי".
איך אתה מטפח את התחום הזוגי?
"כשיש לי זמן אנחנו יוצאים לסרט, או לארוחת ערב. לשנינו יש קריירות ואני משתדל להיות מעורב בבית: עושה כביסות, זורק זבל, אבל לבשל זה נשגב מבינתי. כל הבית מתנהל סביב הדיאטה הקפדנית שלי, אז אנחנו לא מכניסים הביתה 'אויבים' כמו נוטלה, שזו החולשה שלי. למזלי לאשתי יש יד טובה והיא גם לומדת מהאימהות של שנינו. אימא שלה ואני מאוד קרובים, ממנה למדתי לאכול אוכל טוניסאי".
יש כבר מחשבות על הרחבת המשפחה?
"אצל שנינו זה עובר בראש, ובעזרת השם זה יגיע עם הברכה הכי גדולה. אני מקווה שאהיה אבא מעולה, בעקבות סיפור חיי אני רוצה לעשות תיקון עולם ולהיות האבא המושלם עד כמה שניתן. בינתיים אנחנו מתאמנים. הכי כיף להתאמן".
>> שי המבר: "אני כותבת מהלב, זה חלק מהתרפיה שלי. החיים קצרים אז בואו נדבר תכלס"