עמליה דואק: ״מקצוע העיתונות הוא בודד ותחרותי"

עמליה דואק | צילום: עידו לביא, סטיילינג: ראובן כהן
עמליה דואק | צילום: עידו לביא, סטיילינג: ראובן כהן

היא פצחה בקריירה בגיל 12 ועדיין רבה על אייטמים עם אימה העיתונאית נחמה דואק. פרויקט מיוחד ליום העצמאות ה-70

88 שיתופים | 132 צפיות

 

עמליה דואק (27), כתבת כלכלה ומגישה בחברת החדשות, אחת מ־30 הצעירים המשפיעים בישראל מתחת לגיל 30 על פי המגזין "פורבס", מאורסת לאיש העסקים משה גליקסמן. גרה בתל אביב

"את ההזדמנות הראשונה שלי בטלוויזיה קיבלתי בגיל 12. מיקי רוזנטל, היום חבר כנסת ואז העורך של מהדורת החדשות בערוץ הילדים, פגש אותי בבת מצווה של חברת ילדות שלי. לא ברור איך או למה, אבל רוזנטל זיהה בי משהו והציע לי לבוא לאודישן להגשת מהדורת החדשות לצד ירון לונדון. בלי להבין יותר מדי ובלי חזרות והכנות, נזרקתי למים בשידור חי. השידור עבר חלק, לא התרגשתי ומאוד נהניתי מהסיטואציה".

מה למדתי על החיים? 7 נשים מ-7 עשורים שונים מגלות
דורית רבליס עדיין מנסה להתרגל לסכומים שהיא מרוויחה
אילנית לוי מגלה מה משאיר אותה שפויה
איילת שקד למדה שעל כל דבר היא צריכה להילחם
מרב מיכאלי לא מאמינה במשטרת הפמיניזם, להפך
מרים פרץ לא רצתה להפוך לסמל השכול
גילה אלמגור מצאה את המאהב המושלם

"טבילת האש האמיתית הגיעה כשבפעם הראשונה הותקלתי בשידור עם טקסט שלא הכרתי. התבלבלתי, נלחצתי, ותחושת הכישלון שהרגשתי בסיום המשדר הייתה נוראית. אני זוכרת את הרגע הזה עד היום והוא לימד אותי שיעור שמלווה אותי בדרכי המקצועית – תמיד לעבור על החומר, לבדוק עובדות ולדייק בכל מילה. להתמקצע. בכלל, השנים בערוץ הילדים היו בשבילי בית ספר מדהים. למדתי איך מתנהל שידור חי, איך בונים ליין אפ ואיך מבדילים בין מה שמעניין לבין מה שחשוב".

"הרבה פעמים במהלך השנים שאלתי את עצמי אם התגלגלתי למקצוע או בחרתי בו. לאחרונה עשיתי חישוב פשוט והבנתי שיותר ממחצית חיי אני חלק מעולם העיתונות והתקשורת. כשהקריירה מתחילה בילדות, בגיל 12, וגולשת אל החיים הבוגרים, קשה שלא לשאול האם היא מונעת מכוח האינרציה ועד כמה עשיתי בחירה מודעת להיות במקום שבו אני נמצאת. את התשובה לכך מצאתי מכיוון לא צפוי: לפני כשנתיים, כשעשינו סדר בבית לקראת פסח, מצאתי כתבות שכתבתי בגיל 7. מעולם לא זכרתי שכתבתי אותן. זו היתה תוצאה של אותן פעמים שבהן אימא שלי, העיתונאית נחמה דואק, לא מצאה בייביסיטר ולקחה אותי איתה למסיבות עיתונאים או לאירועים פוליטיים. כדי שלא אפריע נתנו לי דף ועט ובמקום לצייר ציורים התחלתי לכתוב. החלטתי לדווח בעצמי על הקורה סביב ולהעלות את הדיווח על הכתב״.

"אני זוכרת כילדה שהביפר תמיד היה ליד אימא שלי וידעתי שכשהוא מצפצף היא תצטרך ללכת", עמליה דואק לובשת טוטאל לוק של שי שלום | צילום: עידו לביא סטיילינג: ראובן כהן
"אני זוכרת כילדה שהביפר תמיד היה ליד אימא שלי וידעתי שכשהוא מצפצף היא תצטרך ללכת", עמליה דואק לובשת טוטאל לוק של שי שלום | צילום: עידו לביא סטיילינג: ראובן כהן

 

״כבר בתור ילדה ניסיתי לשקף מציאות. זה היה דיווח נטו, בלי פרשנות, אובייקטיבי ובלי סופרלטיבים. כילדה בת 7 ברור היה לי שאיש לא יקרא את ה'כתבות' שלי, ועדיין בחרתי לתווך את המציאות לקורא דמיוני כלשהו. מאז, בצמתים שונים, בחרתי להמשיך בנתיב הזה – בצבא, כשבחרתי להתגייס לגלי צה"ל ולא לחיל המודיעין. לאחר מכן, כשבחרתי להצטרף אל חברת החדשות וגם כיום".

"זכיתי בכך שיש לי דמות להתייעץ איתה בצורה פתוחה ובלי פילטרים או חשש לאינטרס נסתר. במשך שנים ארוכות סיקרה אימא שלי את המערכת הפוליטית. להיות כתב שטח זו התחייבות מוחלטת שמשאירה מעט מקום לתמרון בחיים האישיים. באותן שנים לא היו טלפונים סלולריים והכתבים צויידו בביפרים. אני זוכרת שהביפר תמיד היה לידה וידעתי שכשהוא מצפצף יש סיכוי גבוה שתצטרך ללכת. את התחושה הזאת אני חווה בעצמי כיום, וקל לי יותר להתמודד עם חוסר הוודאות שבלוח הזמנים היומיומי שלי פשוט משום שככה גדלתי".

"לעיתים, אם כי לא תכופות, אנחנו מוצאות את עצמנו אחת מול השניה רבות על אותו אייטם. אנקדוטה משעשעת – בימי המאבק על פתיחת המרכולים בשבת הגעתי עם צוות טלוויזיה למקום ההתרחשות, שם קבעתי לראיין בלעדית את אחד מראשי המאבק. בעוד אני נערכת לריאיון עם צוות הצילום, הגיעה אימא שלי, מצויידת בעט ובפנקס. התברר שהאיש הבטיח לכל אחת מאיתנו, לחוד, ראיון בלעדי. הוא חטף משתינו צעקות ולא הבין מה נפל עליו. לבסוף, הוא נאלץ להתראיין לשתינו. מה שבטוח – בלעדיות לא הייתה שם".

״מקצוע העיתונות הוא מקצוע בודד. גם אם יש צוות הפקה, עורכים ותחקירנים, בסוף יש משהו מאוד סוליסטי ותחרותי, גם מול כתבים חיצוניים וגם בתוך המערכת. השילוב של אנשים אמביציוזיים וכישרוניים יוצר מירוץ שהוא לעיתים בלתי נמנע. למרות זאת מצאתי בו חברות אמיצה. דווקא במקום הזה נוצרה לי חברות עם הכתבת הפרלמנטרית של חברת החדשות, דפנה ליאל. זה התחיל כקשר בין קולגות והתייעצות על דילמות עיתונאיות פשוטות, וחרג אל מחוץ לגבולות העבודה. דפנה, כיום בת 34, נשואה ואימא לשניים, היא שותפה שלי לדילמות קטנות וגדולות שקשורות הן למהלכים בקריירה והן להחלטות אישיות. החברות בינינו הובילה לשיתוף פעולה מקצועי פורה הכולל ערוץ טלגרם שהקמנו לצד הרצאות שאנחנו מעבירות יחד בפורומים שונים בנושא 'כסף, כוח ופוליטיקה'. בנוסף, אנחנו מנחות אירועי "שבתרבות" במספר ערים. לעיתים, כשאנחנו מסתודדות בדסק החדשות או מעלות תמונה משותפת לרשתות החברתיות, אנשים תוהים אם אומנם מדובר בחברות או שזו שותפות אד־הוק, ויום אחד נתקדם אחת על גב השנייה. לכל אלו אני עונה – זו חברות לחיים".

"עוד לא עשיתי את הטיול הגדול של אחרי הצבא. במהלך השנים האחרונות היו רגעים שבהם תהיתי אם פספסתי משהו בדרך כשוויתרתי על הטיול הגדול של אחרי הצבא. רוב חבריי נסעו למרכז ודרום אמריקה, בזמן שאני קמתי מדי בוקר לעלות להסעה לאולפנים בנווה אילן. ברמה מסוימת יש כאן פספוס, פסק הזמן חסר הדאגות שבין סיום הצבא לבין תחילת החיים עצמם הוא חד פעמי. רוב הצעירים נוסעים רחוק כדי למצוא את עצמם, כדי לחשוב מה הלאה. אבל אני, בסוף השירות הצבאי בגל"צ, הייתי מפוקסת וידעתי בביטחון שאני רוצה להגיע אל חברת החדשות של ערוץ 2. מרגע שהתפקיד הוצע לי, היה לי ברור שאני לוקחת אותו בשתי ידיים וקופצת על ההזדמנות. אני מאמינה שעוד תהיה לי הזדמנות להתנתק ולעשות טיול 'אחרי צבא', כשהטיימינג יהיה נכון".

"בקיץ אנשא לבן זוגי בשש השנים האחרונות, משה גליקסמן. הוא איש עסקים ורחוק מאוד מעולם התקשורת. הקשר התחיל בחברות טובה כשהייתי בת 21 והוא בן 25. כעבור מספר חודשים החברות התחלפה בקשר רומנטי והכול נפל למקומו מהר מאוד. עברנו לגור יחד לאחר חודשים מעטים״.

״לפני כשנה התארסנו ואנחנו כנראה היחידים שלא ראינו בכך עניין גדול. אנחנו מנהלים חיים משותפים כבר שנים ומבחינתנו אין שום משמעות לאקט הנישואין הפורמלי. החלטנו לעשות טקס מצומצם בחו"ל, בנוכחות המשפחה וחברים קרובים, ואחריו מסיבה גדולה בארץ. נכון לעכשיו אנחנו הורים גאים לשני כלבים מקסימים במובן מסוים, ההחלטה להביא את הכלב השני הביתה הייתה קשה יותר מההחלטה להתחתן בגלל האחריות הטוטאלית שבטיפול בשני יצורים חיים שכל מחסורם עלינו. ועדיין, אין כמו השמחה שלהם שמקדמת את פנינו בסוף יום עבודה מתיש".

"במקצוע העיתונות הצורך להתעדכן ולעדכן כל הזמן בקצב מאוד מהיר עלולים להפר את שלוות הנפש", עמליה דואק לובשת אוברול של שי שלום | צילום: עידו לביא סטיילינג: ראובן כהן
"במקצוע העיתונות הצורך להתעדכן ולעדכן כל הזמן בקצב מאוד מהיר עלולים להפר את שלוות הנפש", עמליה דואק לובשת אוברול של שי שלום | צילום: עידו לביא סטיילינג: ראובן כהן

 

"אני מוצאת אתגר גדול בלנסות לתווך רעיונות ותפיסות שונות של שוק העבודה המתפתח. בתור כתבת כלכלה שמסקרת את שוק העבודה, אני מאמינה שאנחנו בדרך לעולם שבו כל אחד יהיה יצרן של תוכן עצמאי. כל סוכן תוכן יציע את מרכולתו, כשה'תוכן' או ה'מוצר' יכול להיות כל דבר – כישורי מכירה ושיווק, ייעוץ משפטי, ניהול או כתיבה. בעולם כזה, המוצר שנציע חייב להיות כמה שיותר ייחודי ואיכותי כדי להתבלט. אני רואה את הדילמות והקושי של בני גילי, בני דור ה־Y, בניסיון להתמודד עם העולם החדש הזה. זאת הסיבה שהתחלתי לפרסם פודקאסט ביחד עם נרקיס אלון, ששמו Career Yoga, העוסק בשוק העבודה ובשינויים בקריירה בעידן הנוכחי. אני גם מעבירה על כך הרצאות ומקפידה לתווך את התכנים שאנחנו מעבירים בטלוויזיה, גם לרשתות החברתיות".

״אחרי שנים – הספורט הפך לחלק חשוב מחיי. כילדה, מעולם לא הייתי חובבת גדולה של ספורט. 200 מטר ריצה היו בגדר משימה בלתי אפשרית ואני מעריכה שכמעט לא היה שבוע שבו לא 'שכחתי' את ציוד הספורט בבית ולא נטלתי חלק בריצות או תחרויות בבית הספר. בשנים האחרונות חל בי מהפך והיום ספורט הוא חלק בלתי נפרד משגרת היום שלי".

״במקצוע העיתונאות חייבים לדעת להתנתק, אחרת משלמים מחיר אישי כבד. הזמינות שנדרשת מאיתנו, העיתונאים, היא כל כך טוטלית, והצורך להתעדכן ולעדכן כל הזמן בקצב מאוד מהיר עלולים להפר את שלוות הנפש. לכן, מדי בוקר אני עושה אימון, לוקחת שעה לנקות את הראש ולעשות לגוף ריסטארט. יש לי שלושה אימוני כושר בשבוע עם מאיה ורטהיימר, שהפכה ממאמנת לחברה קרובה, ועוד פעמיים פילאטיס. בעקבות הספורט, התחלתי לשים דגש גם על שתיה מרובה, ירקות ופירות אורגניים ותזונה בריאה שמכילה את כל אבות המזון, כדי שאצלח את ימי העבודה הארוכים".

"מדי יום אני עושה בחירה מודעת להיות במקום שבו אני נמצאת מבחינה מקצועית. המבחן שאני עושה לעצמי הוא פשוט – במסגרת עבודתי אני פוגשת אנשים בפוזיציות בכירות, במקצועות שונים ומגוונים, במסלולי קריירה מרתקים, ולגבי כל אחד מהם אני שואלת את עצמי: האם סדר היום שלהם מאתגר משלי? כל עוד אני עונה לעצמי בשלילה, אני מבינה שאני במקום הנכון עבורי".

צילום: עידו לביא
ניהול קריאיטיב: שיר פלד 
סטיילינג: ראובן כהן
שיער: יניב זאדה
איפור: אסף בבו
עיבוד תמונה: יוסף אטיאס
ע.סטיילינג: לירון שטיינמץ, אייל חג'בי
ע. צילום: רפאל לוי

ומה למדה עדי עוז עורכת מגזין "את" על החיים?