על תבונה ורגישות

"תארו לעצמכם שילדכם לא מוכן שתיגעו בו או שתנשקו אותו. במסיבות יום הולדת הוא נכנס לחרדה ממוסיקה רועשת ומשלל האפקטים של הקוסם. בחיי היומיום מסרב ללבוש סוודרים, מתגרד מתוויות שבחולצה ונמנע בתוקפנות מאכילת מאכלים רבים בגלל הריח הטעם, הטקסטורה, או הטמפרטורה שלהם. לבעיה זו יש שם ואפילו ניתן לטפל בה". מסבירה מיכל שפר מיכאלי, מנכ"לית מרכז עיגולים של שמחה, המתמחה בטיפול בהפרעות קשב וריכוז בקרב ילדים ומבוגרים.

רגישות יתר במערכת החושים

הרעיונות שלנו, המושגים שלנו, התפיסה שלנו את העולם סביבנו, מתפתחים מהתנסויות תחושתיות ותנועה. ליקוי במערכות אלו נובע מהעברת אינפורמציה לא מדויקת למוח, שם מתחיל תהליך הלמידה. כאשר קליטת האינפורמציה מהחושים אינה תקינה או אינה מדויקת, תהליך העיבוד והפענוח נפגע. מכאן החשיבות הרבה לתפקוד תקין של המערכות הללו והשילוב בין גוף ומוח לכל תהליכי למידה.

הפרעה בעיבוד החושי (,(SPD המכונה ליקוי באינטגרציה החושית, כוללת בתוכה רגישות יתר או תת רגישות חושית ולעיתים את שינהם יחדיו. לפיכך חייבים לאבחן את סוג הרגישות ואיזה חושים היא כוללת. הפרעה זו שכיחה גם בקרב מבוגרים וגורמת להפרעות רבות החל מקשיי תפקוד ולמידה, דימוי עצמי נמוך ועוד.

רבים מאיתנו מתייחסים לחמשת החושים בלבד: חוש השמיעה, ראיה, ריח, טעם ומישוש. חשוב לציין כי האינטגרציה ביניהם חשובה מאוד וזו מופעלת על-ידי חושים נוספים:

החוש הטקטילי: מתייחס למגע ומספק למוח מידע אודות המרקם, הצורה, הגודל והאובייקטים בסביבה.

החוש הווסטיבולרי: מספק מידע באמצעות האוזן הפנימית על מיקום הראש והגוף שלנו ביחס לאדמה.

החוש הפרופריוספטיבי. (תחושה עמוקה): מספק לאדם מידע באמצעות השרירים , הגידים והמפרקים אודות היציבה, הכיוון והתנועה של חלקי גופנו השונים.

העיבוד החושי אחראי לתפקודים נוספים ורבים, בהם: כישורי מוטוריקה גסה/עדינה, יציבות הגוף, כישורי שפה ודיבור, מודעות גוף, הבחנה ויזואלית, הבחנה אודיטורית , קואורדינציות עין רגל, עין יד, קשב, שיווי משקל ועוד. לפיכך, הפרעה בעיבוד החושי עלולה לבוא לידי ביטוי כבר בגיל הרך וליצור בעיות מוטוריות הגורמות להגבלת התנסויות. בעיות בעיבוד מידע חזותי / תפיסה חזותית. בגיל מאוחר יותר יכולה לגרום לקשיי למידה, התפתחות והתנהגות ולהשפיע על חיי הילד ומשפחתו.

עדיף לשוחח על הבעייה מאשר לשדר מסר כפול (צילום: יח"צ)

סימפטומים שכיחים דרכם מתבטאת רגישות יתר בחושים

חוש הראיה:

• הילד זקוק להסתיר את עיניו כדי לסנן מראות.
• מתקשה להעביר את מבטו מאובייקט אחד לשני, כמו מהלוח שעל הקיר למחברת שלפניו.
• מתקשה לעקוב אחר אובייקט המצוי בתנועה כגון: כדור/ לעקוב אחר שורה בעת הקריאה.
• מתקשה לדייק במשימות מוטוריקה עדינה.
• הכנת שעורי הבית קושי בכתיבה ברורה של מילים מספרים על גבי השורה.
• לאבד מילים או מספרים בעת הקריאה ולאבד את מיקומו בדף הנקרא.

חוש השמיעה:

• תחושת מצוקה לנוכח קלות רמים, פתאומיים, צורמים, כאלה שאינם מטרידים אחרים. לדוגמא: קולות של אנשים, מוסיקה במסיבה, צפצופים שונים. הקולות הללו יכולים לגרום לכאב פיזי באוזניים והילד נזקק להגן על אוזניו עם כפות ידיו.
• רמת מוסחות גבוהה מאוד עקב רעשים שנמצאים ברקע, כגון: בבית- דיבור, טלויזה,רעש של מזגן,מוסיקה. בכיתה-לחשושים של ילדים אחרים, רעש מכיתות אחרות, ילדים שעוברים במסדרון. רמת הקשב והריכוז יורדת מאחר ויש קושי לווסת את החוש להפריד בין קולות הרקע לקול המורה.
• קושי בהבנה של הוראות ביה"ס: עלול לבקש לחזור על הדברים שוב ושוב. לעיתים מתקשה לבצע מספר הוראות ברצף.
• קושי / פחד מקריאה בקול רם.
• הבנה ותשומת לב – קושי להתרכז ולשים לב לנאמר ולהבין את מה שהוא קורא או שומע.

חוש הטעם והריח:

• תגובתיות יתר/ סלידה מריחות שאנשים יכולים להתעלם מהם או לא לשים לב לקיומם. ריחות של מוצרי חשמל, תבלינים, מים- כלור, ריחות של אנשים.
• תגובתיות יתר לטעמים וסלידה ממרקמים שונים וטמפרטורה של מזון, עד כדי הקאה.

החוש הוסטיבולרי:

• נטייה להימנעות מפעילות פיסית כמו ריצה, רכיבה על אופניים, ריקוד, משחקי כדור ועוד.
• הימנעות משימוש במתקני מגרש משחקים כמו נדנדות, מגלשות, מתקני טיפוס ועוד.

החוש הפרופריוספטיבי:

• לחוות בעיות בתחומי המגע, שיווי המשקל והתנועה. לדוגמא:
• להתקשות בעלייה וירידה ממדרגות
• להיות נוקשה, מסורבל, למעוד ולהיתקל בחפצים שונים.
• להשתמש בכוח מופרז בחפצים קטנים.
• להתקשות בבצוע מטלות מוכרות כמו להתלבש.

האם ניתן לטפל בבעיה?

"בתור אדם שמתמודד עם רגישות יתר בחושים, כאם לשני ילדים עם רגישות יתר וכמאבחנת ומטפלת בנושא, אני רואה את החשיבות הרבה שיש באיתור ההבחנה של רגישות היתר וטיפול בה", מסבירה מיכל שפר מיכאלי. המרכיב החשוב ביותר הוא הבנה של ההורים את הנושא אם על-ידי קריאה או קבלת עזרה מאיש מקצוע. ככל שהטיפול יינתן בגיל צעיר יותר, לילד ולמשפחה כולה יהיה קל יותר להתמודד עם הסימפטומים.

בתור הורים יש לנו הרבה מה לעשות על מנת להקל על תפקודם של הילדים
1. לבדוק מהו המקור האמיתי לקשיים של הילד – במידה שלהורה יש חשד שיילדו סובל מרגישות יתר, ניתן לקבל אינפורמציה רחבה על הנושא (אינטרנט, ספרים, אנשי מקצוע), הבירור הראשוני יכול לתת תמונה מספיק מדויקת גם להורים. הורה יכול לקבל שאלות מנחות, לשאול את עצמו (במידה והילד קטן), או לשאול את הילד.

2. הבנה ותמיכה – ילד שהוריו מבינים את מצבו ותומכים יחוש יותר ביטחון ויסתדר יותר טוב בחוץ.

3. התאמת טיפול – רגישות יתר נעה בסקלה רחבה בין ילד אחד למשנהו הרגישות היא אינדיווידואלית, עוצמתה וכן תגובותיו של הילד. ילד מופנם מאוד – ירבה להסתגר, יפנים את הקשיים שלו ויצור לעצמו סיר לחץ שמתפרץ מידי פעם. ילדים מוחצנים יותר יגיבו בבכי קולני, בתגובתיות היסטריות יותר וביצירת מצבי לחץ לעצמם ולסובבים אותם. בכל מקרה, הילדים חווים את העולם בדרך אחרת שונה מילדים אחרים, התאימו את הטיפול בהתאם לאופיו של הילד.

4. שיתוף הילד – רצוי מאוד לשתף את הילד בלי חשש "ליצור עליו סטיגמה", או "להכניס לו לראש שיש לו בעיה", כפי שטוענים הורים רבים. ילדים כאלה מבינים שיש להם בעיה, רק שאין לה שם ואז זה הרבה יותר מפחיד או מלחיץ. עדיף לשוחח על הבעייה מאשר לשדר מסר כפול, מצד אחד הכל בסדר ומצד שני כועסים ומענישים.

5. הגישה – נקודת הפתיחה בטיפול שלנו, בתור הורים היא תמיד נקודת מבטו של הילד. לברר את דרגת החשיפה בה הוא חש נוחות, ומכאן לחשוף אותו בהדרגתיות ובקצב שלו לדרגה נוספת.

6. מודעות ותמיכת ההורים – חשוב להיות מודעים לקשיים של הילד, ובעקבות כך לסימפטומים הנגרמים ולהבין שאין זה צודק או נכון לריב, לכעוס או להעניש אותו על תגובות שלעיתים נראות לא תואמות את גילו, או לחשוב שהמקור שלהם נובע מעצלנות, טיפשות או פינוק. יש לזכור שהילד לא אשם – ויתרה מכך, הוא סובל מכך בעצמו.

סייעה בהכנת הכתבה: מיכל שפר מיכאלי, מייסדת ומנכ"לית "עיגולים של שמחה" – מרכז המתמחה בייעוץ, הכוונה, אבחון וטיפול בקשיי תפקוד ולמידה בקרב ילדים ומבוגרים.