על התפתחות הרפואה הסינית

אגדה סינית שכולם מכירים מספרת שבעבר היו הסינים הכפריים משלמים לרופא כל זמן שהיו בריאים. אם אדם חלה הוא היה מפסיק לשלם, ומאחר שהרופא נכשל ברפואתו המונעת, הוא היה משלם לחולה, או לחלופין מחליף אותו בעבודתו בשדה. סיפור זה מופיע בתחילתו של כל ספר ברפואה סינית, והוא אמור להסביר את נפלאותיה כרפואה מונעת.

אמנם מדובר בסיפור חביב שיכול להישמע כמו ביטוח הבריאות הראשון בהיסטוריה, אבל מאחר שלסינים גם היום אין ביטוח בריאות, אין לסיפור הזה אחיזה במציאות. כל סיני יודע מה צריך לעשות על מנת לשמור על בריאותו בחיי השגרה, ומי שלא מצליח בכך פונה לרופא. היחיד שיכול היה לערוף ראשים במקרה של מחלה היה כנראה הקיסר.

60 הרעלות ביום

מעריכים שהמסמכים הסיניים הראשונים שהתגלו ומעידים על השימוש בצמחי מרפא נכתבו בשנת 1,600 לפני הספירה, כלומר לפני כ-3,600 שנה. הם נכתבו על שריונות צבים, עצמות וקונכיות. הכתבים מעידים שבאותם זמנים כבר אבחנו מחלות לפי אותם עקרונות שמנחים את הרפואה הסינים כיום.

בתחילה השתמשו במספר מצומצם של צמחים. לא היו בתי מרקחת כמו היום, האנשים היו יוצאים לשדה ואוכלים את הצמחים שמצאו. על פי אחד מסיפורי העם, רופא בשם שן דונג נהג לטעום שבעים צמחים שונים בכל יום. הוא הורעל שישים פעם ביום. יש לציין שהסינים נוטים להגזים בכל מה שקשור לסיפורי עם. הסברה הרווחת היא שהיו כמה רופאים שביחד ניסו לאכול את הצמחים והורעלו. מה שבטוח, לאט לאט הידע הורחב ורופאים פיתחו שיטות טיפול וריפוי. לפני אלפיים שנה, כשהכתב הפך לנחלתם של רבים, פותחו התיאוריות בצורה רצינית יותר. באותה תקופה החל השימוש באש ונפתחה הדלת לרקיחת הצמחים לתבשילים ומרקחות לשם ריפוי. באותן שנים התפתחו גם תיאוריית המרידיאנים והדיקור הסיני.

יחסי חי, צומח ודומם

בספרים שנכתבו לפני כאלפיים שנה יש תיאורים מדויקים של חקר גוף האדם, בדיקות שנעשו באנשים חיים ואף ניתוחי גופות. ניתן למצוא תיאורים של איברים פנימיים הקרובים מאוד לתיאורים של הרפואה המודרנית כיום. אך נראה שהניסויים הללו לא הניבו תוצאות יפות כמו השימוש בצמחים, והרופאים זנחו את חקירת הגוף ופנו לצפייה בטבע. על פי השינויים בטבע הם פיתחו את תיאוריות היין והיאנג וחמשת האלמנטים, שהן הבסיס והחלק המרכזי של הרפואה הסינית המסורתית.

הם הסיקו שהמין האנושי והטבע בנויים ופועלים באותה צורה, ועל ידי אבחון הטבע הם למדו לאבחן את השינויים בגוף האדם. בסיס זה של הרפואה הסינית לא השתנה עד היום, עובדה שרבים זוקפים לחובתה של הרפואה הסינית. כיצד ייתכן שעם כל השינויים שעברו על המין האנושי, בסיס הרפואה שלה לא השתנה? התשובה היא, כמובן, שעל אף השנים שעברו, חוקי הטבע עצמם לא השתנו.

אבל הרפואה הסינית אכן התפתחה. רופאיה הקדמונים פיתחו את הניסיון הקליני, גילו צמחים נוספים ועמדו באתגרים רבים. בכל פעם שהתפרצו מחלות ומגפות היה עליהם למצוא צמחים שירפאו אותן.

כיום רשומים כ-5,000 צמחים, אך כאן יש לציין ולהדגיש שהסינים לא תמיד מבדילים בין החי לצומח (את הכול הם אוכלים ממילא), ולכן בענף צמחי המרפא נמנות גם חיות כמו תולעת אדמה (שלשול), עקרבים, נחשים, מרבי רגליים, חיפושיות שונות ואפילו שִׁליית אישה.

השנים הקשות של הרפואה הסינית

השימוש בבעלי החיים אינו מסתכם רק באיברי גופם וברקמות חיות, אלא גם בתוצאות פתוגניות, כמו למשל אבני מרה של פרה וצואת סנאי או עטלף. סין נחשבת לאשמה העיקרית בהיכחדותן של חיות בר בהודו, נפאל וסין עצמה. "צמחים" כמו קרן קרנף, שמשמשת לחיזוק הכליות ויעילה במיוחד, עצמות נמר, שמחזקות את כוח הגברא, ושנהב פילים אסורים כיום לשימוש מטעם ארגון הבריאות העולמי וממשלת סין. למרות זאת, נראה שהציד הלא חוקי נמשך ונסחר בחדרי חדרים.

שנות העשרים של המאה הקודמת היו תקופה קשה לרפואה הסינית. הסינים יצאו נגד המסורת, וכך גם נגד הרפואה שהיתה חלק בלתי נפרד ממנה. הרפואה המודרנית, המערבית, החלה לשגשג והרופאים שעסקו בה יצאו נגד הרפואה המסורתית. רופאים מסורתיים רבים נאלצו להפסיק את עיסוקם או לברוח מסין . עם ייסוד "סין החדשה" בשנת 1949 סבלה הארץ ממגפות וממחסור חמור ברופאים. מאו דזה דונג החזיר את רפואת הצמחים לראש סדר העדיפויות.

רפואת עניים

בתי החולים בסין, גם אלה המסורתיים, מחולקים למחלקות, וכל רופא מתמחה בתחום מסוים – השפעה מערבית מובהקת. בבתי חולים רבים קיים שילוב מלא בין הרפואה הסינית לרפואה המערבית. הרופאים נעזרים בשיטות אבחון מודרניות, כמו בדיקות דם, בדיקות הדמיה וביופסיה, ומגיעים למסקנות לאחר בדיקת הדופק והלשון. לחולים ניתן טיפול בצמחים שמשולב בעת הצורך בתרופות מערביות.

בעוד שבעבר הרחוק היתה רפואת הצמחים נחלתם של בעלי הממון, כיום נוצר לעתים מצב שבו מטופלים פונים לרפואת הצמחים מכיוון שאין להם כסף לשלם עבור טיפולי הרפואה המערבית. ניתן לראות, למשל, חולי סרטן שזקוקים לניתוח להסרת הגידול ומסתפקים בצמחי מרפא. ניתוח עשוי לעלות עשרות אלפי יואנים, וביטוח בריאות אין. עם זאת, הפופולריות של רפואת הצמחים פחתה, ורבים מעדיפים לפנות לרפואה המערבית.

אנשים רבים בסין מופתעים לפגוש בסטודנטים מערביים שמגיעים לארצם כדי ללמוד מקצוע מיושן כמו רפואה סינית. הם מתייחסים לכך כאל חלק מהתרבות ומהפילוסופיה, ולא כמשהו שממלא צורך אמיתי. כשכואב להם הגרון הם לוקחים אנטיביוטיקה , ולא ממהרים, כהוריהם, לקנות אבקת קליפות אבטיח. אך למרות הירידה החדה בפופולריות של הרפואה המסורתית בסין, עדיין ישנה דרישה לרפואת הצמחים, בעיקר בקרב המבוגרים. רופאים ותיקים ומפורסמים כורעים תחת הנטל, ומטופלים רבים צובאים, פשוטו כמשמעו, על חדרם וממתינים לעתים כמה שעות לתורם.

הדיקור הסיני

אם תיתנו לחמישה מטפלים ברפואה סינית לערוך אבחון דופק לאותו מטופל, קרוב לוודאי שכל אחד מהם יגיע למסקנה אחרת. אם לא די בכך, לדיקור הסיני יש אסכולות שונות ומאוד משונות, שכל אחת מהן גורסת משהו אחר. על פי גישה אחת יש נקודות שאסור בתכלית האיסור לדקור, ועל פי גישה אחרת הן מותרות. גישה מסוימת אוסרת על דיקור נקודות בגב, גישה אחרת אוסרת דיקור באוזן, שלישית אוסרת על דיקור מטופל ביותר משתי נקודות, ורביעית לא תבחל אפילו בעשרים מחטים באותו מטופל. יש דיקור סיני (TCM), דיקור יפני ודיקור קוריאני (סו ג'וק) , ישנה שיטת חמשת האלמנטים וישנה ההמצאה המערבית הנלוזה, "דיקור רפואי", אוסף של נקודות שמטפלות באופן סימפטומטי במצבים שונים, שרופאים לומדים בהשתלמויות קצרות ומשתמשים בהן ללא רכישת ידע נרחב.

מבין השיטות שנלמדות באופן רציני איזו שיטה הכי טובה? קשה לומר. סטודנטים לרפואה סינית נתקלים לעתים קרובות בחילוקי הדעות הללו. מורה אומר משפט ושבוע לאחר מכן מורה אחר אומר את ההפך, ושניהם אומרים שהם מצטטים את הכתבים הסיניים העתיקים, שאיתם לא מתווכחים. סטודנט ממוצע מוצא את עצמו לעתים מבולבל ומתקומם נגד ריבוי הגרסאות, אך זה גם הצד היפה ברפואה הסינית. ידע של אלפי שנים ומאסטרים רבים שגילו דברים שונים. אין אמת אחת, ועל כל מטפל ללמוד היטב את החומר, לשלב אינטואיציה ולמצוא את צורת הטיפול המתאימה לו ביותר.

אורח החיים כחלק מהרפואה

קשה לכתוב על הרפואה הסינית מבלי להתייחס למכלול הדברים שהיא מייצגת, שכן בסין אורח החיים הוא חלק מהרפואה. התזונה, בראש ובראשונה, משפיעה על הבריאות. תזונה נכונה מונעת מחלות ואף מסייעת לריפוי, אבל איננה הגורם היחיד. למשל, ישנן טבלאות שמראות באיזו תדירות מומלץ לאנשים לקיים יחסי מין, בהתאם לגילם ולעונות השנה.

פעילות גופנית סדירה גם היא נחשבת לחיונית, וידועות במיוחד שיטות כמו טאי צ'י וצ'י קונג, שנפוצות היום בכל העולם. הצ'י קונג היה, כך אומרים, אחת מאבני הדרך בהתפתחות הדיקור הסיני. סיפורים רבים נקשרים בדרך מציאת המרידיאנים ונקודות הדיקור. תיאוריה אחת גורסת שהסינים תיעדו כל פציעה של חייליהם במלחמות, וכך הם גילו שלעתים קרובות חיילים שחטפו חצים במקומות מסוימים נגאלו מבעיות בריאות רבות, וכך התפתח הדיקור.

העובדה ששיטת הדיקור הסיני עדיין זוכה ליחס ספקני מצד רופאים קונוונציונליים נובעת בין היתר מכך שהם אינם מסוגלים להבין כיצד גילו הסינים את נקודות הדיקור, הצ'י והמרידיאנים. גם הסבר היסטורי זה, מן הסתם, לא יעזור למדע, אך מי שמשוכנע באמינות הכתבים העתיקים יצטט את לאו צה באומרו "הכול בא מהאין אל היש". וכמו שאמרה לי פעם ד"ר לי מצ'נגדו, מטפלת בצ'י קונג ובת לשושלת של מטפלים: "אי אפשר להוכיח שהצ'י קיים. לפעמים אפשר להרגיש אותו, אבל לא לראות. וגם מי שמצליח לראות, לא תמיד יכול להבין".

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה