על המיטה הפתוחה

הליטופים בשיער, בפנים ובכתפיים, והאינטימיות המתגברת שמביאה לפתיחות רגשית. יומן טיפול
לראשונה שרון לא איחרה לפגישה. משהו בפניה נראה שונה, לא ידעתי למקד מה בדיוק. לפני שהספקתי להבין, השליכה את תיקה על הכיסא שעמד בפינת החדר, יצאה בצעדים מהירים אל המסדרון ונבלעה בשירותים. כשחזרה, הזמנתי אותה להצטרף אלי להכין לנו שתייה. "אתה הרי יודע שרק אני מכינה לעצמי", דאגה להזכיר לי את החוקים שלה.
התיישבנו לשוחח. "מה שלומֵך?", שאלתי. "לא יודעת", ענתה, והוסיפה: "עוד לא התרגלתי לרעיון שאני באה לפה. שתבין, דניאל, אף פעם לא הייתי צריכה שום דבר מאף אחד – והסתדרתי. ופתאום, פה, אני כזאת חסרת אונים, חלשה, וצריכה להיעזר בך ובליאת (המטפלת המינית), לחשוף את הפרטים הכי אישיים שלי ולגעת במקומות שמהם ברחתי שנים… זה קשה".
אפשר להוריד נעליים
נשמתי עמוק. נהניתי מיכולתה של שרון לבטא את הקושי שלה במילים, זו הייתה התקדמות. שרון הצליחה לגעת ברגשותיי, חשתי כלפיה המון אמפטיה ורציתי לעטוף אותה בחיבוק, אבל הרגשתי שזה עוד מוקדם עבורה. לא רציתי שזה ירתיע אותה וביטאתי את רגשותיי באמצעות הנוכחות שלי.
"יו איך שאני נראית", מלמלה שרון לעצמה, תוך שהביטה במראה שעל הקיר. "את רוצה להמשיך מאיפה שהפסקנו בשבוע שעבר?", שאלתי. עוד לפני שאמרה משהו, ראיתי שהיא מסמיקה.
"אני רוצה להתקדם. אני מרגישה מגוחכת, כמו תינוקת, עם כל הדברים שעשינו בשבוע שעבר". "את רוצה לפתוח את המיטה?", שאלתי. שרון השיבה בחיוב, פתחנו את המיטה ביחד והתיישבנו עליה. "את יכולה להוריד נעליים", אמרתי. "נוח לי ככה", הדפה אותי בתשובתה.
הכנסתי את הדיסק שהבאתי למערכת. "מה זה?", שאלה שרון. "אֱניה", עניתי. "אה אני מכירה אותה", היא חייכה.
נשכבתי על המיטה. שרון אחזה בכוס הקפה שלה ונשענה על הקיר הצמוד לפינת המיטה. "אני יכול להניח עלייך את הראש?", שאלתי. "אם אתה מתעקש", השיבה. טון הדיבור שלה רעד במקצת. הנחתי את ראשי על ירכה. כמה דקות מאוחר יותר היא קירבה את ידיה לכתפי, יכולתי לראות את ההיסוס שבתנועתה. "כמה זמן אני אמורה לגעת בך?", שאלה. "עשר דקות", השבתי. "מה אני אעשה איתך עשר דקות?", מלמלה.
נתתי לעצמי לשקוע, ברפיון מוחלט, והשתדלתי לרוקן את הראש ממחשבות. "מותר לי לגעת כאן?", קטעה שרון את השקט תוך שהיא מצביעה על הרקות שלי. הנהנתי והוספתי: "היום נתקדם לכיוון הראש והפנים. את יכולה לגעת בי בכל החלק העליון של הגוף".
שרון פתחה במגע מהיר ומרפרף, בידיים קרות, שהלך והתחמם בהדרגה. כמו תמיד, שרון קטעה את המגע במפתיע ומשכה ממני את ידיה ברגע שבו תמה מסגרת הזמן.
"שנתחלף?", שאלתי. "תן לי לנוח קצת", ביקשה, ולאחר זמן מה הודיעה שהיא מוכנה. "את יכולה להרפות ולהניח את כל משקלך עליי, אחרי הכל זה רק הראש". "אבל המחשבות שבתוכו כבדות", אמרה והניחה את ראשה על ירכי. ליטפתי את שיער ראשה ואת פניה. נהניתי לגעת בה, היא נראתה כמו ילדה – פגיעה ולא מוגנת. בתחילת המגע שלי שרון דיברה ללא הפסקה, אבל בהמשך היא הגיבה למגע בנעימות, הנשימה שלה נרגעה והמתח בגופה ירד.
בכל פגישה מכירים מחדש
"בתחילת הפגישות איתך הכי קשה לה", אמרה ליאת, המטפלת המינית, בפגישתנו. "היא עוברת בכל פעם את הקושי של להתחיל להתקרב, זה משהו שמעולם לא עשתה. מאז ומעולם היא ברחה מקרבה פיזית, עטפה את עצמה בשכבות של הגנה והעסיקה את עצמה עד מעל לראש בלימודים ועבודה.
"בכל פגישה שלכם היא עוברת סוג של היכרות איתך והיכרות עם שרון החדשה, שיש לה פחות הגנות. העבודה שלך היא להמשיך ולתת לה מרחב מוגן, כפי שעשית עד היום. לפני הפגישות הללו היא הייתה בורחת מסיטואציות ואפילו ממחשבות שראתה כמאיימות. זאת התקדמות גדולה עבורה. "בהשפעת המפגשים שלכם אני רואה גם שינויים בחייה – היא נותנת לעצמה יותר לגיטימציה להרגיש".
"היא נראתה לי שונה כשהגיעה", אמרתי. "כן", הסכימה ליאת. "העבודה הרגשית שהיא עושה בטיפול מאפשרת לה להיפתח רגשית, וזה ניכר בהבעות פניה. ככל שהקשת הרגשית שלה מתרחבת – כך היא מאפשרת לעצמה יותר להביע, זה תהליך שאינו מודע. היא סיפרה לי שכשליטפה אותך בפנים ואתה היית רגוע, היא חוותה תחושות שלא הכירה וכינתה אותן 'ריחוף'. היא סיפרה גם שהיה לה קשה להפסיק לדבר, אך כששתקה, משהו השתנה, והיא יכלה לחוש את המגע שלך בעוצמה גדולה יותר.
"סיכמתי איתה שבפגישה הבאה, אם תרגישו בנוח, תוכלו להסיר חולצות ולגעת בכל חלקי הגוף, מלבד בחלקים הארוגניים. תתמקדו יותר בתחושות ופחות בדיבורים".
יומנו של סרוגייט – לחלק הבא >>
יומנו של סרוגייט – לחלק הקודם >>
דניאל הוא סרוגייט בצוות המרפאה של ד"ר רונית אלוני, תל-אביב. השמות בדויים ופרטים מזהים טושטשו, לצורך שמירה על כללי האתיקה הטיפולית