סקס

עירומה מול 15 אנשים: חוויות של דוגמנית בסדנת עיסוי טנטרי

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

"מחפשים דוגמנית יוני לסדנה", אחת כזו שתפשק את רגליה לעיניי קבוצת אנשים, תפתח את איבר המין שלה בפני העולם. ככה התחילה החוויה הבלתי נשכחת של דניאל

88 שיתופים | 132 צפיות

"זהו", אני לוחשת בעודי מתבוננת בעצמי במראה במבט מלא גאווה וסיפוק, "את יודעת לגמור מחדירה, גברת". מי היה מאמין שהיום הזה יגיע. 

חודש לפני כן. ארבע לפנות בוקר, שעה מקוללת לכל הדעות. אני מתעוררת חסרת נשימה אחרי האימא של כל הסיוטים. כזה שבו אתם מתנהלים בעולם בתמימות, מוקפים אנשים טובים ופתאום זה מכה בכם: אתם עירומים לגמרי. אחרי כמה רגעים, שבעולם החלומות מרגישים כמו נצח, כל בן אדם נורמלי יתעורר לגלות שמדובר בסך הכול בקונץ אכזרי של התת מודע. אלא שאני, בניגוד ליתר האנושות, נחרדתי לגלות שעבורי זה לא רק חלום תמים. בעוד כמה שעות מעכשיו זאת עומדת להיות בדיוק המציאות שלי. אני, דניאל (שם בדוי), עומדת לשכב עירומה לחלוטין תחת עיניהם הבוחנות של 15 אנשים, כשאיבר המין שלי פרוש ומוצג לראווה כאילו היה מינימום ציור של מודליאני ואצבעותיה המיומנות של אישה בשם יולנדה עומדות לפשפש בתוכו כדי ללמד את יתר הקבוצה על המיניות הנשית. והחלק הכי טוב: בחרתי בזה מרצוני החופשי, בעודי צלולה לחלוטין. או בקיצור – אין את מי להאשים.

על היוני מסאז' (שמו של איבר המין הנשי בסנסקריט, שפה הודו-ארית עתיקה או, אם תרצו, שם אלגנטי יותר לכוס) שמעתי לראשונה לפי חצי שנה, בסדנה בבית הספר לטנטרה בקופנגן שבתאילנד בה השתתפתי עם האקס, או יותר נכון הקומפליקייטד ריליישנשיפ שלי. טסנו לשם לא כי אנחנו שני היפים הזויים שרצו לתבל את חיי המין אלא פשוט כי אני אוהבת מין, ורציתי לחקור את הקשר שבין עולם הרוח למיניות.

צילום: Shutterstock
צילום: Shutterstock

כששמעתי שאותה מדריכת טנטרה מתאילנד מגיעה לארץ למספר מפגשים ישר חשבתי לעצמי "יאללה, למה שלא אעניק לפות החמוד שלי איזה סשן מפנק?". אלא שמהר מאוד הבנתי שהטיפול יקר מדי והחלטתי להסתפק בגלידת נחמה מפנקת: "מחפשים דוגמנית יוני לסדנה", הגיעה לאוזניי השמועה. אחת כזו שתפשק את רגליה לעיניי קבוצת אנשים, תפתח את איבר המין שלה בפני העולם ובתמורה תזכה בטיפול חינם.  

היוני מסאז' הוא בעצם עיסוי לאיבר המין הנשי, שלפי האמונה הטנטרית מתנקזים סביבו כאבים, טראומות ומחסומים שבעזרת העיסוי אפשר לשחרר. אבל לא רק. בעזרת הטיפול, כך הבטיחה המטפלת, אפשר להכיר את הגוף לעומק ולהבין למה את לא מגיעה לאורגזמות עוצמתיות כמו שהיית רוצה. בכל אופן, זול זה לא. אז החלטתי לשים את הפחד בצד ופשוט ללכת על זה. 

לפרוץ את הגבולות של עצמי

והינה, ארבע לפנות בוקר, אני מתקשרת בבהלה לאקס אחרי אותו סיוט. "בוא", אני ספק דורשת ספק מתחננת, ובלי להסס הוא מתייצב בבית שלי. "למה לי לשמוע שאת הולכת להתפשט מול חבורת אנשים שאת לא מכירה, ועוד שיגעו בך מולם? אין סיכוי שאני בא, אני לא רוצה לראות את זה", הוא מתריס. "בוא איתי", לחשתי לו. בסוף הוא הבין. הוא הבין שאני לא עושה את זה כי זה בחינם או כי בא לי שיראו אותי עירומה, אני עושה את זה כדי לפרוץ את הגבולות של עצמי ואת כלוב התודעה שבתוכו החברה סוגרת אותנו הנשים.  

הלילה התערבב בבוקר, אני לובשת שמלה לבנה שקניתי בשני באט בקופנגן ומקווה להיעלם. תום (שם בדוי) מרגיע אותי. אנחנו מגיעים למרכז יוגה נעים ויפהפה מחוץ לתל אביב ופוגשים את המטפלת. "מה אם יגיעו סתם אנשים סוטים?", אני שואלת אותה, והיא מרגיעה אותי שב-99 אחוז מהמקרים כולם ממש בסדר. אני מחייכת חיוך של "הכול סופר צ'יל עכשיו אני רגועה ופאן לי", אבל בפנים הנורות נדלקות: "אבל מה עם האחוז הבודד? לאן הוא נעלם?" ואני מתחילה לדמיין גבר זר שמתחיל להביא ביד בזמן החוויה הרוחנית המעצימה שלי. שתקתי, ויצאתי לפיפי אחרון לפני הקרב. 

את החלל החיצוני ממלאים עשרה גברים. כן כן, עשרה גברים (שבאותו הרגע נראו לי כמו עשרה פאלוסים עם עיניים) שבאו ללמוד על המיניות הנשית. עשרה גברים ואישה אחת. שאלוהיי הטנטרה יעזור לי. אנחנו מתיישבים במעגל, ויולנדה אומרת שנחכה לעוד שלוש נשים שמאחרות. אני נושמת לרווחה, אחוז הוואגינות בחדר עתיד לגדול ואחרי שיחה שבה כל אחד מספר למה הגיע אני כבר מרגישה הרבה יותר בנוח. נדמה שכולם באו באמת ובתמים כדי לדעת יותר. 

יולנדה מבקשת שאתפשט, ושעם כל פריט לבוש שיורד אציין מה אני מסירה מעצמי מנטלית. "שיט", נפלט לי. "יש לי רק שני פריטים, תחתונים ושמלה, אבל הרבה מה להסיר מעליי". היא, כהרגלה, מרגיעה, ואני משילה מעליי, מבטיחה לעצמי שאהיה נאמנה לתחושותיי, מורידה את השמלה, מתקרבת לתחתונים והופ. חווה בגן העדן, והכול בסדר. 

הכאב מתחלף בנעימות

היא מבקשת להכניס את אצבעותיה לנרתיק שלי, ומתחילה ללחוץ ולעסות אותו מבפנים. בהתחלה זה כואב, מרגיש ממש כמו שריר תפוס. אני נושמת יחד עם יולנדה ואט אט הכאב מתחלף בתחושה נעימה. אי שם בתוכי משהו משתחרר ובלי שום התראה מוקדמת אני מתחילה לבכות. אני צוחקת, אני מוצפת רגשית ובעיקר אני מרגישה שיש לי הרבה מאוד… פיפי. יולנדה נוגעת עמוק בתוכי, מספרת לקבוצה איך קוראים לכל נקודה – ואז מתחיל המבחן שאף אחד לא הכין אותי אליו: בכל פעם שהיא נוגעת במקום, אני צריכה לנקוב בשמה של הנקודה. "אני הולכת לאיבוד על אבן גבירול, הרחוב שבו נולדתי, איך את מצפה שאנווט בתוך הכוס של עצמי?", שאלתי בנימוס.

המטפלת מספרת על כך שלאורגזמה הנשית יש הרבה סוגים, ולמעשה רוב הנשים מגיעות לאורגזמה שטחית בלבד שנגרמת רק בעזרת הדגדגן. בטנטרה ממליצים להימנע מאורגזמה כזאת. אל תבינו לא נכון, כמובן שאפשר להשתעשע איתו, אבל הוא רק שלב ביניים. הנקודות העמוקות באזור צוואר הרחם, שאותן היא מדגימה עליי, הן אלו שיאפשרו אורגזמה עוצמתית באמת. לסיפוק עילאי שכזה לא הצלחתי להגיע תוך כדי הטיפול, אבל כשהמשכתי לתרגל את העסק בבית אחרי המסאז', הצלחתי לגמור מחדירה. אני, שהייתי בטוחה עד היום שאין שום סיכוי שזה יקרה. 

אחרי שעה של מישושים יולנדה מסיימת את המלאכה. אני פוקחת עיניים ומבחינה בתום, שיושב במקום ה-VIP עם תצפית ישירה לתוך איבר המין שלי. רק כשכל אחד סיפר מה הוא לקח מהחוויה הבנתי שאולי עשיתי משהו טוב לא רק לעצמי, ושכמה נשים עומדות להיות מאוד מופתעות מהגברים שלהן הלילה.

תום ניגש אליי בסיום הטיפול. "תודה", הוא לוחש באוזני ומספר עד כמה זה היה מהפנט. "בכל פעם שצחקת צחקתי איתך, וכשבכית, בכיתי איתך". אני מתקרבת לאוזנו, מחפשת אחר המילים המדויקות ופולטת במלוא הטקט "אני… רעבה. וגם יש לי פיפי". שנינו צוחקים. אנחנו יוצאים מהמרכז, אני, תום והפות הגיבור שלי, והולכים לאכול פלאפל בדוכן בעל השם המפוצץ "פלאפל". אני לא מצליחה להבחין בין השמן מהמסאז' לשמן של הצ'יפס, אבל לא אכפת לי. אני גאה בעצמי, ומעל לכל, כבר אין לי פיפי.