"אני אימא לאוטיסט וילדים אוטיסטים לא חיים בבועה"

בחודש השמיני להריונה השני, התבשרה השחקנית עידית טפרסון כי בנה הבכור יובב, אז בן שנתיים ושבעה חודשים, אוטיסט. "השמיים נפלו לי על הראש, וכאילו לא די בבשורה הזאת, אז הוסיפו שיש סיכוי של 50 אחוזים שגם בבטן יש לי ילד אוטיסט". הבת שלה, עלמה שילון, כיום בת 26, גם היא שחקנית במקצועה, נולדה לתוך הגילוי המרעיש הזה.

>> אי אפשר להכיל: נויה בת ה-13 וסבתה נרצחו על ידי חמאס

"ישבתי עליה כמו נץ, כי לא ידעתי אם היא בסדר או לא. כילדה קטנה היא חיקתה את אחיה וחשבנו שיש לנו שני ילדים אוטיסטים", היא משתפת. אבל לא. עלמה הייתה ילדה רגילה. "הייתי לבד בחזית והמזל שלי הוא שהוריי הנפלאים והאחים שלי עזרו לי. את צריכה עזרה כשיש לך תינוקת בבית ואת רצה עם הבן שלך לאיבחונים".

גיליתם שהוא אוטיסט כשהוא היה בן שנתיים ושבעה חודשים. לתחושתכם, לקח לכם הרבה זמן יחסית לגלות?
"ההתפתחות שלו הייתה נורמטיבית, הוא התחיל לדבר לפני גיל שנה ופיזית הוא היה שד משחת, שמח וכיפי ומצחיק. בערך בגיל שנה וחצי התחילו להיעלם לו מילים שאמר, והוא נראה לי עצוב. התופעה הבולטת אצלו היא תקשורת. אצל אוטיסטים הצורך החברתי מוגבל פיזית, הוא נראה נורמטיבי והוא ילד יפה, וגם כשמדברים איתו לוקח דקה, שתיים להבין שהוא מדבר קצת אחרת".

איך החיים שלך השתנו עם הגילוי?
"החיים שלנו משתנים ברגע שאנחנו הופכים להורים, וברגע שנולד לך ילד עם צרכים מיוחדים, זה תהליך לא פשוט. במקרה שלי אני בת מזל, כי הילד שלי קל לגידול. הוא ילד קסם, קשוב ופתוח והקלישאה שנולד לך ילד כזה וזה הופך אותך לאדם יותר טוב ויותר רגיש היא נכונה. את לומדת לחיות את הרגע וליהנות מהרגע".

הייתה לבד בחזית. עידית טפרסון | צילום: באדיבות המצולמת

"תהיתי למה אין אף תכנית ילדים שהגיבור שלה הוא ילד עם מוגבלות. הגיבור אף פעם לא יהיה ילד שמן או עם פצעונים. כולם תמיד יפים ומדוגמים"

 

היום יובב בן 29 וטפרסון לא מודאגת מה יהיה איתו בעתיד. "לקח לי עשר שנים למצוא עבורו בית ראוי לאנשים כמותו וירדה לי אבן מהלב. הוא עובד במרכז תעסוקה ברעננה, יש לו שם מדריכים סביב השעון, וחבורה מקסימה סביבו. לכל אחד יש חדר, מקלחת ויש פעילויות משותפות ובסופי שבוע הוא מגיע הביתה. אני מרגישה שמצאתי לו בית לחיים ואם בעוד עשור אמצא מקום אחר, אז אעביר אותו". טפרסון גרושה מאב ילדיה כבר 15 שנה, עימו אין לה קשר. היא מספרת שגידלה אותם רוב הזמן לבד: "אני לא היחידה שאומרת שיש חד הוריות בנישואין". היא מתגוררת בהרצליה ב' עם כלב וארבעה חתולים שאספה מהרחוב, וכולם חיים בהרמוניה.

לפני 14 שנה טפרסון החליטה לעשות מעשה וליצור הצגה לילדים ונוער, שבה היא מככבת כאימא לילד אוטיסט. "הרעיון נבע מהרצון שלי שילדים רגילים לא יירתעו מאוטיסטים", היא מספרת. "הילד שלי היה צופה בערוץ הופ ובערוץ הילדים, ותהיתי למה אין אף תכנית ילדים שהגיבור שלה הוא ילד אחר, עם מוגבלות. כולם מדוגמים ויפים, לא יראו ילד שמן או עם פצעונים, ילד קצת אחר. היום כבר יש כל מיני תוכניות ועדיין אין מנחה לא מדוגם".

"זה עיצבן אותי", היא ממשיכה. "רציתי שיהיה משהו שהילד שלי יוכל להגיד 'הנה, ילד כמוני'. לרוב הייתה הפרדה בין ילד רגיל לבין ילד עם לקויות. אימא אחת ראתה בארגז החול ילד נכה, והוציאה את הילדה שלה כאילו זה מדבק. אני אימא לאוטיסט וילדים אוטיסטים לא חיים בבועה. הם חלק מאיתנו והם לא מוזרים ולא צריך להתרחק מהם וגם לא לרחם עליהם. לכן נעניתי לעשות את ההצגה 'סיפור על פי אלון', שאורלי שוורצברג ישועה כתבה, ושרי אריה, אם לילד אוטיסט בתפקוד נמוך, הפיקה אותה יחד עם מוטי חלימי מנהל תיאטרון "השעה הישראלי".

לא היו לך חששות איך קהל הילדים יקבל אותו?
"בסקיצה הראשונה הילד האוטיסט חי בבועה, והיה שקט בקהל. אמרתי להם שהבן שלי מצחיק חכם ומתקשר. השחקן שמגלם את אלון בהצגה, נדב הרצ'יק, בא אלינו וליווה את יובב בבית ובבית הספר ושאב ממנו השראה".

עכשיו ההצגה על אלון עולה מחדש, וב-14 השנים שחלפו, גם השחקנים התחלפו. "כל הקאסט התחלף ואני נשארתי", היא ממשיכה. "המטרה היא לחשוף את ההצגה בפני דור הילדים והנוער החדש". את אחיו של אלון, שהוא ילד רגיל, מגלם יניב גרוטס, והילדה של השכנים היא הדר ברנשטיין. את שושה גורן מההצגה המקורית, מגלמת היום השחקנית דינה בלאיי. "ההצגה שמה במרכז ילד אוטיסטי, מצחיק, כיפי, מקסים וחכם. ילד עצמאי ודעתן, לא ילד שמרחמים עליו. כן, הסטיגמות התנפצו. עכשיו בסוף כל הצגה הילדים באים לחפש את אלון. הם רוצים להיות חברים שלו".

>> "החיים שלי מתחלקים ללפני ואחרי האוטיזם של בני"

טפרסון בת ה-65 היא מהשחקניות הבולטות והוותיקות בישראל. היא סיימה ללמוד משחק ב"בית צבי" בגיל 25 ומאז היא בתיאטרון. מאחוריה עשרות הצגות בהבימה, הצגות בהקאמרי, באר שבע, חיפה, חאן הספריה ושתי הצגות יחיד. גם בקולנוע היא מככבת, בין היתר ב"מדורת השבט", "הערת שוליים" ולאחרונה "שבע ברכות", בטלוויזיה ראיתן אותה ב"סטוקהולם", "חשודה", "תאג"ד", "ריקוד האש",  "טיפול לילי", ולאחרונה צילמה סרט בגיאורגיה "הבהלה לזהב". בקרוב ייצא סרט נוסף של עידן הובל, שבו היא תככב בתפקיד הראשי. בתיאטרון הספרייה היא משחקת ב"מועדון בית הקברות" על שלוש אלמנות בימים אלה, וכמו שניתן לראות – היא לא הולכת לשום מקום.

מתוך ההצגה "הסיפור על פי אלון" של עידית טפרסון | צילום: יח"צ

ולמרות כל הפרויקטים, במשך שלוש שנים, בקושי הייתה לה עבודה. זה היה אחרי שהיא תבעה ב-2013 את התיאטרון הלאומי הבימה על סכום של 250 אלף שקלים. טפרסון הועסקה בהבימה כפרילנסרית במשך 14 שנה, אבל טענה ליחסי עובד מעביד ולהלנת שכר, ויש לומר שעשתה זאת באומץ.

לא מפחיד לתבוע תיאטרון שמספק לך עבודה ולהתקבע כטראבלמייקרית?
"תיאטראות לא אוהבים ששחקנים עומדים על זכויותיהם. גם תיאטראות רפרטוארים אחרים לא הציעו לי עבודה, אבל זכיתי במשפט וקיבלתי פסק דין תקדימי ששינה את פני העולם שלנו. כל שוק החוזים השתנה ובתיאטראות נזהרים מאד. קיבלתי 370 אלף שקלים, שזה יותר ממה שדרשתי, לרבות על עוגמת נפש והשופטת טענה שהתיאטרון התעמר בי".

"ביקשתי אז תמיכה ציבורית", היא ממשיכה, "לא כסף. משח"ם (ארגון השחקנים בישראל) קיבלתי תמיכה, אבל כן פחדו שם להסתכסך עם התיאטרון. לימים, שח"ם אמרו לי שהם רוצים לתת לי פרס על מפעל חיים או משהו. עניתי להם שאני לא רוצה שום פרס ולא בטיח, רק שהם ידאגו שאף שחקן לא יעמוד במצב שאני הייתי וירגיש לבד".

"כשיצאתי עם הסיפור, הילד שלי היה בן 8 ואמרו לי שאני אמיצה. אפשר לחשוב איזה סוד זה. לגולדה מאיר ולנשיא לשעבר זלמן שזר היו ילדים כאלה, אבל אז ילד עם פיגור זו הייתה בושה. היום יש פתיחות רבה יותר"

 

לא חייבת להיות סבתא. עידית טפרסון | צילום: נועה ניר

ובחזרה לבן שלך, את מרגישה שיש היום הבדל בין הההתייחסות של ילדים לבעלי צרכים מיוחדים, מאשר מבעבר?
"כשאני יצאתי עם הסיפור, הילד שלי היה בן שמונה ואמרו לי שאני אמיצה. אפשר לחשוב איזה סוד זה. לגולדה מאיר ולנשיא לשעבר זלמן שזר היו ילדים כאלה, אבל אז ילד עם פיגור זו הייתה בושה. היום יש פתיחות רבה יותר. החברה הישראלית עברה כברת דרך מאז. יש יותר מודעות ואוטיזם בדרגות שונות, היום מדברים על כך שאחת ל-80 לידות נולד ילד עם אוטיזם. אז אמנם אין ספק שיש יותר אבחונים, אבל בכל המחקרים זה ברור שיש משהו בצורת החיים המודרנית שיוצר את זה".

את חושבת שהבן שלך יוכל להתחתן עם מישהי שהיא בעלת צרכים מיוחדים?
"הוא לא יכול להיות הורה. הוא לגמרי גבר, אבל לא הייתי נותנת לו לגדל ילד כי הוא כמו ילד בן 5 בעצמו. אין לי נכדים ואני לא חייבת להיות סבתא. לא מבינה כאלה שאומרים 'למה הילדים לא עושים לי נכדים', אם עלמה תרצה, שתעשה. מבחינתי רק שיהיה לה טוב".

"אין לי נכדים ואני לא חייבת להיות סבתא. לא מבינה כאלה שאומרים 'למה הילדים לא עושים לי נכדים', אם עלמה תרצה, שתעשה. מבחינתי רק שיהיה לה טוב"

כשאני שואלת אותה אם בגילה מפחיד אותה להזדקן ומה לגבי זוגיות, תשובתה מפתיעה: "לא מפחיד אותי. אני רק בעניין של בריאות ושהראש יעבוד, ואני אוכל ללמוד טקסט ושתהיה לי עבודה. לגבי זוגיות, אחרי הגירושים היו לי כמה מערכות יחסים שהסתיימו, היום אין לי. החיים שלי טובים. אני אוהבת את העצמאות ואת החופש שלי, ואף אחד לא יהיה בעל הבית שלי. אבל אני לא סוגרת שום דלת. אם רוצים להכיר לי אז בכיף. אבל אני לא עובדת בזה".

ומה באשר למראה?
"אני הולכת למכון כושר, עושה ספורט ומעט בוטוקס פעם בשנה. ניתוח הרמת פנים למשל, תמיד נראה בעיניי מלאכותי. במאים מתעבים את זה. באודישנים רואים מי מנותחת ומי לא".

"שאף שחקן לא יעמוד במצב שהייתי בו וירגיש לבד". עידית טפרסון | צילום: נועה ניר

ולסיום, אי אפשר לסכם מבלי לדבר על המצב במדינה בימים אלה.
"אני בלפוריסטית. כבר ארבע שנים ברחובות, התחלתי שם כאזרחית שאיכפת לה ועד עכשיו, כולל לאחרונה, בשבוע האחרון של המכת"זיות. המדינה הוקמה על  ידי אנשים אופטימיים, אני מאמינה במגילת העצמאות ומשוכנעת שעוד תהיה לנו תקומה ושכל התרבות הפוליטית המושחתת שהושתתה פה שנים, היא משהו שניפטר ונתנקה ממנה. הפקרנו יותר מדי זמן את השדה הפוליטי והרבה אנשים ראויים לא הלכו לפוליטיקה והגיע הזמן שהם ילכו".

"קיבלתי 370 אלף שקלים, שזה יותר ממה שדרשתי, לרבות על עוגמת נפש והשופטת טענה שהתיאטרון התעמר בי"

"יש לנו עם נפלא ומגיעה לו הנהגה לא פחות נפלאה ממנו ושיחזרו להיות פה משרתי ציבור, מה שנעלם כאן מהנוף. לא כולם מושחתים אבל יש פחות מדי משרתי ציבור שטובת העם מול עיניהם והריקבון הזה צריך להתנקות. ואנחנו נהיה חברה מתוקנת שהאזרחים בה הם הריבון. אני מאמינה שאחרי כל מלחמה בא רנסנס – השאלה היא רק איזה מחיר נשלם עד אז. והבקשה הכי גדולה והאיחול הכי גדול שישחררו את החטופים מחר".

"אלמה אברהם, אימא של חברי, אורי רביץ, הייתה בשבי", היא מספרת. "ליוויתי אותו והיא הייתה על סף מוות כשחזרה. השבעה באוקטובר היא זוועה שאי אפשר לתאר ואנשים חושבים שיוכלו להתנקות. אני מסתכלת על הפנים של המשפחות – איך הם מצליחים לנשום? וראיתי בקפלן איך ממכתזים אותם. השתגעתם? שמעתי איך מקללים אותם כאילו הם מפריעים וזה לא יאומן. בעבר היו נושאים אותם על כפיים, הייתה רגישות עצומה כלפיהם. אני מודה לאל שהוריי, דור הפלמ"ח, לא כאן לראות את זה".

ההצגה של טפרסון תוצג ב"תיאטרון השעה הישראלי לילדים ונוער" ברפרטואר התיאטרון תוכלו למצוא כ-60 הצגות שונות הנוגעות בנושאים חשובים ועמוקים בחברה הישראלית ובעולמם של הילדים ביניהם קבלת האחר והשונה, מוגבלויות, מגדר, העצמה של ילדים, ביטחון עצמי וערך עצמי, לצד קלאסיקות אהובות ומהנות לכל המשפחה כמו הקוסם מארץ עוץ , אליס בארץ הפלאות, פיטר פן, הדייג ודג הזהב ועוד.