עושים חשבון נפש

השלב הרביעי והחמישי בתוכנית 12 הצעדים: חשבון נפש ושיתוף בפגמים
את שלושת הצעדים הראשונים במסגרת תוכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות, אפשר לסכם בקלות: 1. אני לא יכול 2. מישהו אחר כן יכול 3. אתן לו לעזור לי.
כך אנחנו מגיעים אל הצעד הרביעי מחוזקים ומאמינים שאנו לא לבד. עם הרוח הגבית החדשה (או הוותיקה) בחיינו, אנחנו ניגשים לעשות "סדר פסח" וניקוי ארונות יסודי. "כאשר עסק עורך רשימת מלאי", כתוב ב"ספר הגדול", "המטרה היא לאתר סחורות פגומות ובלתי ניתנות למכירה ולהיפטר מהן מיד וללא חרטה. אם בעל העסק רוצה להצליח, הוא אינו יכול לרמות את עצמו בקשר לערך הדברים". זה הזמן לנער גם את האבק שנמצא מעל הארונות שלנו, להוציא את השדים שדחפנו מתחת למיטה ולפתוח את תיבת הפנדורה הפרטית שלנו.
"ערכנו חשבון נפש נוקב וחסר פחד" הוא הצעד הרביעי. חשבון הנפש הזה מתחיל, כמו כל טיפול פסיכולוגי משובח, בילדות. אנו מתבקשים לכתוב על כל חשבון פתוח, שאולי יש לנו עדיין מגיל ארבע, בעזרת סדרה של יותר ממאה שאלות מנחות. אנו מתחילים מבית אמא-אבא וממשיכים לסקור כל מאורע, ולו הקטן ביותר, שהתרחש בחיינו. החל במסטיק שגנבנו בכיתה א', דרך החרם שעשו עלינו בכיתה ב', האהבה הראשונה בחטיבת הביניים, ההישגים, התקוות והאכזבות. כל אספקט של חיינו זוכה להתייחסות.
אידיאלים חדשים בנושא מין
כמובן שאי אפשר שלא להגיע לנושא שעליו קמו ונפלו עולמות, נכתבו שירים, נלחמו מלחמות, ואשר מהווה חלק כל כך בלתי נפרד מחיינו כאנשים בוגרים. לא, אין מדובר הפעם על אהבה, אלא קצת ימינה ממנה – על מין. אצל המכורים לאלכוהול או לסמים, מוצאים לעתים כל מיני התנהגויות מיניות לא מוסריות. בין אם מדובר בבגידות ובחוסר נאמנות, ובין אם מדובר בהפקרות מינית או אלימות מינית. הרעיון של התוכנית היא ללמוד לעצב מחדש את האידיאלים בעזרת קבלה עצמית וסליחה.
"בדרך זו ניסינו לגבש אידיאל שפוי והגיוני בקשר לחיי המין שלנו בעתיד. העמדנו כל קשר שהיה לנו במבחן כזה: האם היה אנוכי או לא? ביקשנו מאלוהים לעזור לנו לעצב את האידיאלים שלנו ולעזור לנו לחיות לפיהם. זכרנו תמיד שכוחות המין שלנו ניתנו לנו על ידי אלוהים, לכן הם טובים ואסור לנו להשתמש בהם בקלות ראש או באנוכיות, ואסור לנו לבוז להם או למאוס בהם". התוכנית קוראת לנו לעצב לעצמנו אידיאלים חדשים בנושא המין ולנסות, ככל האפשר, לחיות את חיינו לפיהם, כשהדגש הוא על ככל האפשר.
לא, הצעד הרביעי אינו פשוט. הוא מכריח אותנו להתעמת עם הרבה דברים שנוח לנו להמשיך ולטאטא מתחת לשטיח. הרבה אנשים נתקעים בצעד הזה, בעיקר בגלל הקושי לחטט בנבכי הנפש. ההנחיה שהכי עוזרת היא פשוט להמשיך, לא משנה באיזה קצב. ענה על שאלה אחת ביום, כתבי פסקה אחת, העיקר לא לעצור. עוד משהו שעוזר הוא התזכורת שאתם כותבים רק לעצמכם. אף אחד לא יקרא את מה שכתבתם. זה שלכם ובשבילכם.
טינה מרעילה
הרעיון של הצעד הרביעי הוא להתמודד פנים מול פנים עם שניים מהרגשות שנוטים לנהל אותנו בחיים: טינות ופחדים. אל האשמה, אגב, נגיע בעוד ארבעה צעדים בדיוק.
מישהי אמרה לי פעם שלנטור טינה זה כמו לקחת כוס רעל ולהשקות את עצמך לאט לאט. זה מיותר, לא אפקטיבי, ובעיקר – מאוד מאוד לא בריא. שלא תבינו לא נכון, התוכנית לא מטיפה להפסיק לכעוס על אנשים ולהתחיל לפזר אבק פיות סביבנו. אך היא כן מעודדת להתמודד עם הכעסים כשהם עולים, במקום לדחוק אותם לקרקעית הבטן ולתת להם לתסוס ולהפוך לטינה, כי אם אנו מגיעים אל השלב הזה, אזי אנו באמת מתחילים להעניש את עצמנו על מעשים של אחרים.
"ברור היה שהחיים המכילים טינה עמוקה מובילים לאומללות וחוסר תועלת. השעות שאנחנו מרשים לעצמנו לבזבז על טינה נגזלות מסך השעות שהיו יכולות להיות בעלות ערך. אבל לאלכוהוליסט, שהתקווה שלו היא קיום והתפתחות של התנסות רוחנית, בעיית הטינה חמורה מאוד. מצאנו שזה עניין של חיים ומוות, כי בשעה שאנו אוצרים בקרבנו רגשות כאלה, אנחנו מנתקים את עצמנו מנגה השמש של הרוח, הטירוף של האלכוהול חוזר ואנחנו חוזרים לשתייה. ובשבילנו, לשתות פירושו למות".
המדריך למפרק הטינות המתחיל
ערכו רשימה של האנשים או המוסדות שפגעו בכם. כל מה או מי שיש לכם טינה או כעס כלפיו. אל תסננו – כל מי שמעלה בכם אפילו צביטה קטנה בבטן נכנס לרשימה. גם אם לא נעים לכם לכעוס או אם נראה לכם שאתם כועסים שלא בצדק. אם הטינה או הכעס שם – עדיף לרשום מאשר להמשיך לטאטא.
כתבו בפירוט, לצד כל שם, את כל הסיבות לכעס שלכם. אל תפחדו להיות קטנוניים או לא הוגנים. זה הזמן לשפוך, לפרט, להסביר, להתלונן, להוציא. המשיכו לכתוב ולכתוב עד שלא יישארו לכם מילים.
בדקו איך ואיפה נפגעתם – האם הדימוי העצמי שלכם נפגע? ההערכה העצמית? אולי תחושת הביטחון (החומרי, הפיזי או הרגשי)? על אילו יבלות בכם דורכים מושאי הטינה שלכם?
השלב הבא הוא לנסות לראות את האדם הפוגע באור חדש, כפי שהיינו מסתכלים על ילד קטן או על אדם חסר ישע. נסו לגייס את אותה חמלה שהייתם מגייסים עבור חבר חולה. דמיינו את עצמכם ליד מיטת אותו חבר הנאנק מכאבים. נניח שהוא היה מקלל אתכם – האם באמת הייתם כועסים?
התפללו למען אותו אדם. גם אם זה מרגיש מזויף או לא אותנטי. התפללו ואחלו לו את אותם הדברים שאתם מאחלים לעצמכם. המהדרין אומרים להתפלל במשך 21 ימים רצופים, שבמהלכם יקרה השינוי.
אל תנסו בכוח להפסיק לכעוס, זה כמו לנסות בכוח להירדם. יום אחד הטינות פשוט יילקחו מכם ותופתעו לגלות שהן כבר אינן שם, בדיוק כפי שאנו מופתעים לפעמים בבוקר לגלות שבכל זאת נרדמנו בסוף.
אמונה במקום פחד
אחרי שפרקנו את הטינות שלנו אנחנו מגיעים אל הפחדים. גם אותם אנחנו מעלים על הכתב, החל מהדאגות הקטנות וכלה בחרדות הקיומיות, המדירות שינה מעינינו. המנטרה שהכי עוזרת להתמודד איתם היא "במקום שיש אמונה אין פחד", ואחרי שלושת הצעדים הראשונים, ברור לנו שאנו לא לבד.
יוסי, מכור לסמים ולהימורים הנמצא בתהליך גמילה, כמעט השתגע מדאגות. "פחדתי מהכל", הוא משתף, "פחדתי שלא יהיה לי כסף. פחדתי שכן יהיה לי כסף ושאלך לקנות איתו סמים. פחדתי שאין לי עתיד, פחדתי שלילדים שלי אין עתיד, כי אני זה הדופק להם את העתיד, פחדתי מימי ראשון ופחדתי מסופי שבוע. בתוכנית לימדו אותי שמישהו אחר מנהל את העניינים, שכל מה שאני צריך הוא להקשיב, ושהכל יסתדר. היום אני יודע לתת אמון, להתרכז בפעולות שאותן אני יכול לעשות במקום לבזבז כל כך הרבה אנרגיה במחשבות ובדאגות".
בכלל, מכיוון שמדובר בתוכנית שחרתה על דגלה את השאיפה להתקדמות ולא לשלמות, האידיאלים שלנו תמיד מהווים עבורנו מגדלור – הם מאפשרים לנו להרגיש את הכיוון הנכון, וגם אם אנחנו עדיין לא שם – אנחנו ממש בסדר.
"אם היינו יסודיים בעריכת חשבון הנפש שלנו, משמע שכתבנו הרבה. רשמנו וניתחנו את רגשות הטינה שלנו. התחלנו להבין את חוסר התועלת שבהם. התחלנו לראות את ההרס הנורא שבהם. התחלנו ללמוד סובלנות, סבלנות ורצון טוב כלפי כל בני האדם, אפילו כלפי אויבינו, מכיוון שאנו מתייחסים אליהם כאל אנשים חולים. ערכנו רשימה של האנשים שהתנהגותנו פגעה בהם. אנחנו מוכנים, אם נוכל, להכניס סדר בתוך העבר שלנו". וכך, דווקא הצעד הרביעי, החושף את כל הלכלוך שהתאמצנו להסתיר, דווקא הוא מהווה את אחד המעשים מלאי האהבה ביותר שנוכל לעשות למען עצמנו.
חוסר שלמות אנושית
הצעד הבא, החמישי במספר, קורא לנו לשתף אדם נוסף ברשימת הפגמים המפוארת שלנו. "הודינו בפני אלוהים, עצמנו, ואדם נוסף, בטבעם המדויק של פגמנו".
הרעיון הוא לשתף מישהו אחר בדברים שלהם אנו בזים ביותר, בכל מה שגורם לנו לשנוא את עצמנו. זה כל כך קשה כי אנו הרי רגילים להסתיר, להתחבא, ללבוש אינסוף מסיכות ותחפושות. "אלכוהוליסט מנהל חיים כפולים יותר מרוב האנשים. הוא במידה רבה שחקן. הוא מראה לעולם החיצוני את הדמות הבימתית שלו". אם תתגברו על הפחד ותצליחו לשתף מישהו בפגמים שלכם, תגלו משהו מדהים – השמיים לא ייפלו, השמש תזרח גם מחר בבוקר ואנו נמשיך להיות אהובים – למרות הכל ואף על פי כן. התגלית הגדולה היא שעם כל השומות שניסינו להסתיר כל השנים, עם כל הכיעור, עם הטוב ועם הרע – אנו ראויים לאהבה.
זהו צעד משמעותי, שהוא מפחיד לא פחות מהצעד הרביעי. "ייתכן שהדיון עם אדם נוסף על הפגמים שלנו הוא דבר קשה במיוחד. אנו חושבים שדי, הצלחנו כשהודינו בהם בפני עצמנו. ספק אם זה אכן כך. הניסיון מלמד שבדרך כלל, כשהערכת הפגמים נעשית לבד, אין די בה." זהו צעד הדורש אומץ גדול, אבל השכר שלו גדול לא פחות. אנחנו זוכים לחוות תחושה של הקלה ענקית, שאולי כן ואולי לא שאולה מתאי הווידוי של הנצרות. אנחנו זוכים בלגיטימציה להיותנו בלתי מושלמים, ומגלים שחוסר המושלמות הזאת הוא זה המרכיב את השלמות שלנו כבני אדם. אלה הפגמים הקטנים, השריטות הייחודיות והעניינים הבלתי פתורים, המהווים חלק מהאנושיות שלנו. וכשאנו לומדים לחיות איתם, אנו לומדים לקבל ואפילו לאהוב את עצמנו.
חיבוק במקום ביקורת
"כשאזרתי אומץ לעשות את הצעד החמישי", מספרת גלית, אלכוהוליסטית בהחלמה, "רעדתי מפחד. אני זוכרת שדיברתי בשקט, בעיניים מושפלות לרצפה. לא העזתי להסתכל אל פניו של החבר שישב מולי. דיברתי במשך שעה, וסיפרתי לו את כל מה שלא סיפרתי לאף אחד. וכשסיימתי הסתכלתי עליו. חשבתי שהוא ישנא אותי, חשבתי שהוא יקום וילך. אבל במקום זה הוא חיבק אותי וחייך. החיוך הזה מלווה אותי עד היום, מזכיר לי שאני אנושית ושמותר לי לטעות. הוא מזכיר לי שאני בסדר".
"ברגע שעשינו צעד זה בלי להסתיר דבר, אנחנו מאושרים. אנחנו מסוגלים להשיר מבט אל העולם. אנו יכולים להיות לבד, שלווים ונינוחים בצורה מושלמת. הפחדים עוזבים אותנו. אנו מתחילים לחוש את קרבת הבורא. אולי היו לנו אמונות רוחניות מסוימות, אבל עכשיו מתחילות להיות לנו חוויות רוחניות. לעתים נרגיש בעוצמה שבעיית השתייה נעלמה. אנו מרגישים שאנו הולכים יד ביד עם רוח היקום" (מתוך "הספר הגדול").
הכותבת היא מנחת סדנאות ומעגלי נשים ומאמנת בשיטת שנים עשר הצעדים
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה