יצאתי לדאבל דייט ומצאתי את עצמי משווה היקף אשכים

"קבעתי עם מאור ומאיה לשישי, אתה תמות עליהם!", נטע אומרת בביטחון של הבור בקרייה. למה היא מחליטה בשבילי את מי אני אוהב?

>> הדייט שלו רצתה שהוא יהיה גבר של פעם אבל רוב הזמן עוז פרץ מרגיש כמו רכיכה עכשווית

"אבל עוז בלי פאדיחות, דנה זאת החברה הכי טובה שלי מהגן, חשוב לי שהיא תאהב אותך, תשאיר רושם טוב".
תשאיר רושם טוב היא אומרת, מתי מישהו בהיסטוריה של האנושות הצליח להשאיר רושם טוב אחרי שהודיעו לו מראש שהוא צריך להשאיר רושם טוב? הלחץ הזה גדול עליי.

אנחנו נפגשים בבר, הם מולנו. אני לבוש בבגדים שהכי מחמיאים לי, הסתפרתי גם שעה לפני המפגש הזה, אבל אם הם ישאלו אותי – אני לא אודה בזה בחיים. מאיה שואלת שאלות, אני מטיח לה בתוך המוח את כל התשובות ששיננתי לפני הדאבל דייט הזה. אני מקבל ליטוף מתחת לשולחן על הירך מנטע. יופי, אני משאיר רושם טוב. אני בא לשאול אותה גם דברים, שלא אצא סוציומט שרק מרוכז בעצמו.

"אני עורך דין במשרד גדול", מאור אומר לי את זה לתוך הריסים מבלי ששאלתי אותו.
אני מהנהן.
"מלא כסף", הוא ממשיך ומשאיר על השפתיים חיוך ברזולוציה של בנייני גינדי.
למי אכפת.
"וואי מעניין".
"כן אחי, עבודה חלום. מה אתה עושה? שמעתי אתה כותב קצת, לא?"
"כן, במגזין את". שאלה מצוינת שלו, אני צריך להראות שהחיים שלי גם שווים משהו.
"אבל זה רק לבנות, לא?" הוא שואל במבט של בועז ביסמוט שמדבר אל רינה מצליח.
"האמת שלא, גם גברים קוראים". אני בא לענות אבל הוא שם לי תמרור אין כניסה בין השיניים.
"את איזה גבר זה יעניין בכלל?", הוא אומר בכעס כאילו עשיתי לו קטע מסריח.
הוא שולח יד אל מאיה ומקרב אותה אליו.

הרבה זמן לא שנאתי מישהו ככה, ומה שבאמת גורם לי לשנוא אותו, זה שהוא בטוח שאני מקנא בו ומעריץ אותו. אני לוגם מכוס היין הלבן שלי, מה אני עושה? אני לא צריך ללגום ממנה, אני צריך לשפוך אותה לתוך הפרצוף שלו.

"מה אתה שותה יין לבן?!", הוא שואל עם גבות ארסיות.
כן מה הבעיה שלך, אני צריך להגיד, אבל במקום זה אני עונה לו: " לא, אני קצת מרגיש טוב ולא בא לי שתייה חריפה מדי".
אני מרגיש מצויין.

הוא מסמן לברמן להביא לנו שני צ'ייסרים של וויסקי מלאים בטסטוסטרון. "קח, תהיה גבר, זרוק את היין", הוא מצווה עליי, ואני מרגיש בבה"ד 1.
אני כבר לא מרגיש את היד של נטע על הירך שלי.

נטע אמרה לי שאני צריך להרשים את מאיה, אבל אני בכלל בדייט פה עם מאור. אותו אני צריך להרשים. הוא עוד שנייה מוציא מחוגה ומודד למי יש היקף אשכים גדול יותר.

אנחנו יוצאים החוצה מהבר.

"היה נעים להכיר אותך גבר", המנחוס הזה אומר לי. "גם לי אותך", אני משקר לו לתוך המצח. הוא בא להמשיך לדבר, מה כבר יש לו עוד לשאול אותי? כמה כסף יש לי בעובר ושב? עם כמה בנות שכבתי? מה הספירת זרע שלי? אם אני עדיין לוקח דמי כיס מאימא שלי? די, ניצחת מאור. אני נכנע. אני לא אלפא כמוך, אני דלתא.
"אם תכתוב טור על הערב הזה, תפרגן לי אה?".

>> להתחיל עם מישהי פנים אל פנים? פחד אלוהים. טור אישי של רווק עם פוביה מנשים