הגניחה היא רק תירוץ: אטם האוזניים שהטיל פצצת אטום
למה עוז פרץ פילל שחברה שלו תהפוך לחנוך רוזן, ואיך רגע אחד של כנות טרף את כל הקלפים, כולל סטירת פרופורציה, והותיר אותו חרד למצבו הרפואי?
חברה שלי גונחת כמו עורב שדרכו לו על הזרת. איך מעירים לה על דבר כזה? היא תגיד שאני סתם מושפע וחושב שאני יודע איזה צלילים בחורה אמורה להפיק. היא צודקת, אני באמת מושפע. אבל זה לא סותר שברגע זה בא לי שהיא תהפוך לחנוך רוזן.
>> זוהי אזעקת אמת: עוז פרץ זקוק למרחב מוגן, בקטע רומנטי
עכשיו אנחנו במיטה והיא מתחילה את הסימפוניה. אני מנסה לרמוז לה עם פרצוף של קולה קריסטל שאני לא מרגיש נינוח, אבל היא עם מודעות של קלמנטינה באוטובוס רק מגבירה את הווליום. בדרך כלל אני מדמיין את הפקידה במשרד הרישוי תופרת וסט צהוב, בשביל למשוך את הזמן במיטה עם בחורה. אבל הפעם אני מדמיין את אנה זק עושה איתי אמבטיית תותים כשמרגי בחדר המקביל מודד בגדים מעדיקה.
ויופי זה עזר כי עכשיו אנחנו כבר אחרי. "תגיד שאני לא הכי טובה שהייתה לך בחיים", היא אומרת. את חד משמעית הכי לא טובה שהייתה לי בחיים. "היה טוב", אני אומר כשאני עם הגב אליה חופר לעצמי בפופיק עם מגבון.
"אז נעשה עוד סיבוב", היא ממשיכה. איך עוד סיבוב? אני אוהב את חוש השמיעה שלי יותר מדי. "אני צריך לקום מחר מוקדם לעבודה", אני עונה לה ואני בחל"ת בכלל. מתכסה, שם אטמי אוזניים והולך לישון. אבל אחרי שעה וחצי אני קם מליטוף שלה על הירך. איך אתחמק מזה? אגיד שזה בדיוק התקופה שלי בחודש שאני מקבל מנדבושקס? אני מרצה וזורם, אין מה לעשות.
עוברות ארבע דקות, וואו היא באמת הכי טובה שהייתה לי בחיים, מה כבר השתנה בשעה וחצי? אה אני עם האטמים באוזניים. אבל בזכות האטמים אני נותן עבודה במיטה כאילו אני השמאי של הדנג'ן. פתאום אני מרגיש את האטם משתחרר לי מהאוזן, צונח לה על הגב התחתון ומשם נוחת לה על הכף יד שנעוצה במזרן.
"אני קם מליטוף שלה על הירך. איך אתחמק מזה? אגיד שזה בדיוק התקופה שלי בחודש שאני מקבל מנדבושקס? אני מרצה וזורם, אין מה לעשות"
"מה זה?!" היא מפסיקה הכל ונעמדת בדום. "אוזנייה של המוסד", אני מנסה להצחיק עם בדיחה של חמור בתקווה שתצחק ולא אצטרך להסביר. "זה נראה לך מצחיק יא חמור?", היא אומרת. "זה נשאר מהשינה", אני עונה. "למה לא הורדת?", היא ממשיכה. "לא שמתי לב", וכל כך שמתי לב. "אל תחרטט נו". טוב אין מה לעשות, הגיע הזמן סוף סוף להגיד לה את זה ולהסתכן בכך שהיא תרביץ לי, או תפתח נטיות אובדניות.
"תראי הצלילים שאת מוציאה תוך כדי, הם לא הכי מדליקים שיש", אני אומר לה. "וואו", היא אומרת ומסתכלת לריצפה במבט של במבי מוצא את אמא שלו. "אני מצטער".
"לא לא זה בסדר גמור שאתה אומר, אני חצי מודעת לזה והאמת שאני משתדלת", היא אומרת. ואני כזה אה זה עוד אחרי שאת משתדלת אני רוצה להגיד, אבל גם רוצה להמשיך לחיות. "תודה שהערת לי", היא מוסיפה. וואלה, כל הכבוד לה, לא מובן מאליו לקבל ביקורת כזאת.
"'תראי הצלילים שאת מוציאה תוך כדי…הם לא הכי מדליקים שיש…', אני אומר לה. 'וואו', היא אומרת ומסתכלת לריצפה במבט של במבי מוצא את אמא שלו"
"טוב אם אנחנו כבר בענייני כנות, אז אני גם צריכה להעיר לך על משהו שקלטתי אצלך ולא היה נעים לפתוח". איך אפשר להעיר למישהו שהוא ההתגלמות של אל שוודי על פני כדור הארץ? "יש לך בעיה שם למטה", היא אומרת.
"גדול מדי אה?", אני אומר עם חיבור למציאות של דואר ישראל. "חחח מה? לא, יש לך אשך אחד גדול מהשני", היא אומרת. "מה את מנסה להחזיר לי יעני? האשכים שלי סימטריים כאילו הם יצאו הרגע ממפעל של קינדר". מפה לשם הלכתי לבדיקה, ואני מחכה לתשובות מהביופסיה.