ניתוח פלסטי למתיחת הבטן הציל את חיי מסרטן השחלות

אחרי שילדתי שלושה בנים, עשיתי מעשה ועברתי ניתוח למתיחת בטן. אחריו, הקפדתי על פעילות ספורטיבית והסתובבתי בעולם מרוצה מהבטן השטוחה שלי. עד שבאחד האימונים התחלתי לשים לב שהבטן שלי נוטה באלכסון. כשמיששתי אותה הרגשתי מין עיגול גדול מתחת לעור. לא ייחסתי לזה חשיבות וצחקתי עם החברות שאולי אני בהריון עם הבת שתמיד רציתי. הימים עברו והגעתי לרופאת המשפחה שלי. קיבלתי הפניה לרופאת נשים ולבדיקות דם, ועדיין לא מיהרתי לקבוע תור. כשהתחלתי להרגיש לחץ בבטן שהלך והתגבר, החלטתי להיות בוגרת ואחראית וקבעתי תור אצל רופאת נשים שאני לא מכירה, אפילו שישבה הרחק ממקום מגוריי.

הרופאה ביצעה בדיקת אולטרסאונד וכשהביטה במסך פניה הלבינו. היא טענה שהיא רואה ציסטה אבל מכיוון שהתמונה לא הייתה ברורה מספיק – שלחה אותי באופן בהול לבית החולים אסף הרופא לאולטרסאונד נוסף. בעודי בחדר היא צלצלה לבית החולים כדי לעדכן אותם שאני מגיעה. כשהגעתי לבית החולים כבר המתינו לי במחלקה. ההתנהלות הזריזה והיעילה של כל הנוגעים בדבר וגם הדחיפות בקולה  סימנו לי שמשהו קורה. בעלי ואני מצאנו עצמנו מבולבלים ונסערים, מבלי שנבין במה מדובר. 

מהו סרטן השחלה ומי נמצאת בקבוצת סיכון? >>>

כמו דמות מסרט

רופאים, מתמחים ואנשי צוות, נכנסו איתנו כולם לחדר הבדיקה. הממצאים הראו גושים בשתי השחלות, בגודל של כ-16 ס"מ ו-7 ס"מ. הוסבר לי שאכנס לניתוח שבמהלכו יסירו את השחלות, את החצוצרות ואת הרחם. הייתי מוכוונת מטרה ומכיוון שיש לי ילדים – לא הרגשתי שזה פוגע בי במובן הזה. גם לא הרגשתי שזה עושה אותי פחות אישה.

אחרי הניתוח התברר שהגידול סרטני וקיבלתי טיפולים כימותרפיים. לא הפסקתי לבכות. הכימו הפחיד אותי יותר מהכל. הרגשתי כמו דמות מסרט. כדי להתמודד החלטתי להשתמש בכל טיפול תומך אלטרנטיבי אפשרי: הייתי אצל מטפלת הוליסטית, עברתי דיקור סיני והתאמה של התזונה, ובעיקר עברתי תהליך נפשי. מגיל צעיר ליוותה אותי ההרגשה שאני לא מספיק טובה. זה עזר לי להבין המון דברים ובעיקר להתמודד עם משקעים נפשיים ורגשיים שבמירוץ החיים המטורף לא היה להם מקום וזמן. בבית השתדלנו לייצר אווירה קלילה לטובת הילדים, אבל היה ברור שגם אם הם לא מבינים בדיוק במה מדובר – הם חוששים. למרות זאת הצלחנו לשמור על אופטימיות ובנינו קשר של אמון שבו הילדים הרגישו מוגנים.  

מתנהלת בתוך דיסוננס 

כך עברו שלוש שנים בשקט יחסי, כשאני נמצאת בביקורת ומעקב שוטפים. ויום בהיר אחד קיבלתי תוצאות בדיקות הדם שלא בישרו טובות. בדיעבד הסתבר שבחמש השנים הראשונות אחרי ההחלמה, קיים סיכוי שהמחלה תחזור – ואז היא מתוייגת כמחלה כרונית. אני הצלחתי לעבור שלוש שנים שבסופן התברר שהמחלה חזרה, אבל לא התפתחה מספיק כדי שאפשר יהיה לאשר את הממצאים באמצעות בדיקה. וגם לא ניתן לטפל בה. ביקשו ממני לתת למחלה לגדול בגוף, במשך חודשיים שלמים(!) כדי שאפשר יהיה לפעול.

התמוטטתי. התפרקתי. הרגשתי שהחיים עוברים לי מול העיניים. התכוננתי לנורא מכל – המוות. חלל הבטן התחתונה היה מלא בנגעים קטנים שהיו מפוזרים. היו לי המון שאלות לרופאים: מדוע המחלה מוגדרת כרונית ומה המשמעות של זה? למה היא חוזרת אם טופלתי? ואיך יכול להיות שחליתי, כשמבדיקה ייעודית שעשיתי עלה שאני כלל לא נושאת את הגן של המחלה? עדיין, היה לי ברור שאני נלחמת בזה. כי אני רוצה לחיות את החיים.

המחשבות והפחדים מלווים אותי, ויש לי נפילות וימים קשים אבל אני מתרכזת עכשיו בלהיות בריאה ולחיות את החיים בווליום גבוה. אני מקיפה את עצמי בדברים ואנשים שעושים לי טוב ובעיקר נהנית מהילדים שלי שגדלו ובגרו. סיימתי את הסיבוב השני של הטיפול הכימותרפי לפני כשנה ואני מטופלת בתרופה ביולוגית כדי לשמור על המצב. ביומיום שלי אני מתנהלת בתוך דיסוננס, כשמצד אחד יש פחד קיומי תמידי ובצד השני אופטימיות. 

חשבו שחליתי בקורונה, בסוף אובחנתי עם סרטן השחלה >>>

תדאגי לעצמך 

אחרי הלידות של הילדים לא ביקרתי אצל רופאת נשים במשך שנים. לא דאגתי לעצמי. סרטן השחלה נקרא "הרוצח השקט" מכיוון שאין לו סימנים. אבל כן היו מדדים אחרים ובדיקות נוספות שיכלו להצביע על מחלה בשלב מוקדם יותר. לכן חשוב להקפיד על ביקורת שוטפת אצל רופאת הנשים ולבקש בדיקת אולטרסאונד.

כיום אני פעילה בקבוצת הפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן שחלה" וחולקת מניסיוני עם המטופלות האחרות, מעודדת אותן ושואבת מהן כוחות. למזלי, בזכות ניתוח למתיחת הבטן שעברתי, הגידול בלט החוצה. אחרת, סיכוי גבוה שהוא היה מסתתר בין עודפי השומן שהצטברו לאחר הלידות – ולא הייתי מבחינה בו עד שלב הרבה יותר מאוחר.  

יש לכן שאלה? רוצות לשתף? לתמוך? הצטרפו לקבוצת הפייסבוק "גמאני חליתי בסרטן שחלה"