סיון רהב מאיר והמניפולציה של ההדתה

"מאז החלה השליחות שלנו בארצות־הברית, אנחנו אאוט", כותבת סיון רהב מאיר בטור האישי שלה שפורסם בסוף השבוע האחרון ב"ידיעות אחרונות". "זו לא המסיבה שלנו. בהתחלה ראיתי דלעת בכל חצר ותחפושות מפחידות. האלווין, נעים מאוד". הטקסט ממשיך בתיאור תרנגולי הודו בחג ההודיה ומוביל אל ימים אלה – חגיגות הכריסמס, עם שירי חג מולד הבוקעים מכל פתח חנות. "בדרך הביתה ספרתי כמה חנוכיות בחלונות", לדבריה "ואינספור איילים ומזחלות שלג ועצי אשוח בבתי השכנים".

חווית הבדידות היהודית של רהב מאיר, שהפכה בשנים האחרונות לסמל הציונות הדתית, הייתה מעוררת אמפתיה אלמלא התוספת הפוליטית: "זו לא 'הדתה'. זו תרבות ורוח ומורשת של אומה. זו פשוט לא התרבות שלנו". האם יכול להיות שהעיתונאית והמרצה המבוקשת השוותה הרגע בין השמעת מזמורי חג המולד בחנויות לבין כפייה דתית בישראל? כי גם אצלנו, בחנוכה, תשמעו מגוון שירי חג. אמנם פחות ברחובות, כי בואו, "מעוז צור" לא מגביר ממש את דחף הקנייה, אבל אין ספק שבשבועות האחרונים חנוכה עוטף אותנו: על המסכים, במאפיות, בבתים ובבתי הספר – וזה בסדר.

לא סממני החג מפריעים למי שיוצא נגד ההדתה. סופגניות ושירי חג לא מגדירים כיצד לבלות את השבת, האם אנחנו יהודים מספיק כדי לאמץ ילדים או להתחתן ואילו זכויות נקבל בהתאם למידת היהדות שלנו. סופגניות ושירי חג אינם משתלטים על מערכת החינוך בראייה צרה, שדוחקת הצדה תורות מבוססות מחקר, נתונים ועובדות. הם אינם  מאביסים את מערכת השעות של הילדים שלנו בתכני יהדות. 

מה שמפריע לי זה רפי פרץ, שר חינוך שקורא לטיפולי המרה. ומה מפריע עוד יותר, הוא שהקריאה לטיפולי המרה לא מזעזעת את הציבור כפי שהייתה צריכה. והרב פרץ הוא הרע במיעוטו יחסית לח"כ בצלאל סמוטריץ', שקרא השנה לביטול "כפיית הלימודים של הדמוקרטיה הליברלית", או כמו שאנחנו מכירים אותם – שיעורי אזרחות. 

בפינת החמד שסמוטריץ' יצר לעצמו, סביר להניח גם שאזרח הדורש תחבורה ציבורית בשבת כופה את עצמו על האחר בדיוק כמו זה שאומר לו, "לא – תישאר בבית". על פי דמגוגיית ההסתה הדתית, מי שרוצה לחיות את חייו בדרך מסוימת אשם בדיוק כמו זה שמורה לו לחיות בצורה שונה.

רהב מאיר, חיננית, חמה וקוראת לאהבת הזולת ככל שתהיה, משתמשת בטריק דמגוגי זהה לזה של סמוטריץ', ובקיצור: היא משווה מחט לתחת. בין שירי וקישוטי חג להחלטה עם מי נתחתן ומה נעשה בזמן הפנוי שלנו בסוף השבוע.

יכול להיות שהעיתונאית עצמה הבחינה בטעם הרע של דבריה, מפני שבגרסה של אותו הטור שפירסמה באתרה הוסר המשפט על הדתה. רהב מאיר בכל זאת קצת יותר אינטליגנטית מסמוטריץ', ויודעת שמניפולציה יעילה צריכה להיעשות בחן. בשונה ממנו, היא איננה עומדת נגד החילונות, אלא משחקת על משבצת הדתייה שחילונים אוהבים לאהוב. בעוד שסמוטריץ' מבחינתו היה מעדיף להכריח אתכם להניח תפילין, רהב מאיר תזמין אתכם להניח אותם בקריצה חביבה מהשטייטל.

>> אנחנו בפתחם של ימי ביניים מודרניים