אוכל מעולה, שיק סובייטי והמון וייב: טביליסי היא היעד הכי קול

במרחק שעתיים וחצי טיסה נמצאת טביליסי, בירת גאורגיה, מולדת היין והחצ'אפורי אשר בורכה בנופים יפהפיים. עיר הבירה שלה מככבת בשנים האחרונות ברשימות היעדים הלוהטים לחופשות, ואפשר להבין למה: היא קרובה, זולה יחסית והיא מציעה עושר של אפשרויות לבילוי סופשבוע ארוך.

>> גלמפינג בסטייל, שופינג בזול וטיסה ישירה: כל הסיבות לטוס למרוקו

דרך הלבנים האדומות

מסלול טיול רגלי משולב בנסיעה יפת-נוף ברכבל מעל לנהר, הוא מסלול היכרות נעים עם הבייסיק של בירת גיאורגיה. הוא מוביל מכנסיית מטחי (Metekhi) על הגדה השמאלית של נהר מטקווארי החוצה את העיר, אל הגדה הימנית והרובע העתיק. הכנסיה מהמאה החמישית ניצבת על צוק ומציעה נקודת תצפית מרהיבה אל העיר הנפרשת ממול. הרבה אירועים דרמטיים התרחשו במטחי. כאן קבורה המלכה שושניק, שעונתה ונרצחה על ידי בעלה כשסירבה להתכחש לנצרות. כאן גם ניצב בעבר ארמונה של המלכה תמרה, שנהנתה מחיים טובים יותר ושפע של מאהבים. על רחבת התצפית של הכנסיה ניצב פסלו של המלך גורגסלי, מייסדה של טביליסי, רכוב על סוסו ומשקיף על העיר. נחמד היה לגלות שאותו גורגסלי חיסל את בעלה של שושניק, שהיה מתנגדו הפוליטי.

לתצפת על שתי גדות נהר מטקווארי והעיר | צילום: רוני ערן

הרכבל נשא אותנו אל מבצר נאריקלה (Narikala), מצודה עתיקה הנחשבת לאחד המבנים המפורסמים בעיר, ואל כרתְוֵוליס דֶדָה – "אימא גיאורגיה", פסל עצום בדמות אישה המתנשא לגובה של 20 מטר. בידה השמאלית קערת יין, לאורחים שוחרי טובתה של גיאורגיה, ובידה הימנית חרב לקדם את פני אויביה. גרם מדרגות מתפתל שמשקיף על העיר, מוביל אותנו למטה אל הרובע העתיק, שם בתי לבנים אדומות עם מרפסות ענק תלויות ממלאים את הרחובות הצרים. רבות מהן מקושטות בשבכות עץ יפות, שנראות כמו קישוטי תחרה עדינים. בקיץ כולם על המרפסת, שהיא מרכז חיי המשפחה. בלב הרובע נמצאות הכיפות החומות של אבאנותובני (Abanotubani), מרחצאות הגופרית מהמאה ה-17. אפשר לטבול כאן במים החמים עתירי המינרלים ולקבל עיסוי ממריץ בליפה על משטח האבן העתיק.

אצא לי השוקה, בעצם לשניים

מיידאן באזאר בכיכר מייידאן, הוא שוק תת קרקעי מלא כל טוב מתוצרת גיאורגיה. שם פגשנו למשל את לילי, מוכרת נחמדה עם אנגלית מצויינת. "תריחי", היא ציוותה ופתחה קופסת עלי תה פירות גיאורגי עם ניחוח נהדר. "וזה הפייבוריט שלי", היא אמרה והגישה לי לרחרח תה שחור מעורב בתות שדה עם ריח נפלא. בסוף הגיע "תה יין" – עלי תה שחור מעורבים בקליפות ענבים, שמדיפים את הניחוח המעניין ביותר.

צעיפי הלבד המסורתיים בשוק המקומי | צילום: רוני ערן

גן עדן לחובבי הווינטג' | צילום: רוני ערן

חם, אבל כל בעלי הדוכנים בשוק הפשפשים ("שוק הגשר היבש") התייצבו כמו חיילים למשמרת. השוק הזה הוא נחת גדולה לחובבי וינטג', פיגורינות וסרוויסים מפורצלן ופריטים מהעידן הסובייטי. כמה מאיתנו מצאו מציאות. יליד ברית המועצות שבחבורה, מצא תקליט של שירי ילדים רוסיים שהכיר בילדותו. לעומתו, אספן מלאכי הפורצלן יצא ברכוש גדול עם שלושה מלאכים מצוירים ביד מראשית המאה ה-20, של יצרנית הפורצלן הגרמנית "מייסן". המחיר: 180 לארי לאחד (כ-220 ש"ח), מחיר מציאה, הוא אומר. אחת מאיתנו יצאה מהשוק עם צעיף לבד ססגוני ויפהפה, וסך הכל כולנו יצאנו מרוצים.

אין כמו פחמימות גיאורגיות, אין!

הגיע הזמן לדבר על האוכל. הוא נהדר. מנות המטבח הגיאורגי וסגנון ההגשה – הצפת השולחן במגשים עמוסי סלטים, בשרים, כופתאות ומאפים, והחצ'אפורי, הו החצ'אפורי – הם חוויה קולינרית מענגת ביותר. בכל המסעדות הוגשו מנות הדגל: פחאלי – סלטים נפלאים מאגוזי מלך וירקות; חינקאלי – כופתאות ממולאות בשר או גבינה, שמוצצים מהן תחילה את המרק; סלט הירקות הנהדר – פשוט פלחי עגבניה ומלפפון מתובלים היטב בטעם של פעם.

מלך הארוחה הבלתי מעורער הוא החצ'אפורי. מקץ ארבעה ימי ארוחות מקומיות יכולנו להרכיב את הקטלוג הכמעט שלם של החצ'אפורי, על איפיוני המחוזות שלו – ממולא בגבינה, בצורת עיגול שנפרס למשולשים, במנות אישיות בצורת סירה עם ביצה עין למעלה, או ממולא בעלי מנגולד ותרד (ממחוז טיטנטי. המנצח לטעמי). צמחונים יעופו על הפחאלי – אגוזי מלך מרוסקים עם תערובות של ירקות שונים – סלק, דלעת, גזר, כרוב וחצילים, ומתובלים בחומץ, מוגשים בצורת כדורים צבעוניים, טעימים אש. אכלנו בלא מעט מסעדות. כולן היו מצויינות. שתיים מהן מומלצות כאן בשל ייחודן.

כדורי פחאלי, לידיעת הצמחוניות שבחבורה | צילום: רוני ערן

אתנוגראפר (Ethnographer) – מסעדה גדולה עם גינה יפה, מושלמת לבילוי של ערב. משפחות וקבוצות של חברים פותחות שם שולחן, המנות הקלאסיות מוזרמות לשולחנות על ידי מלצרים זריזים, יש תזמורת מצויינת וקאברים של אבבא, קצת ג'אז ופופ גיאורגי וגם להקת פולקלור טובה, ובסוף יש גם ריקודים. ערב שקצת מזכיר חתונה בחברת מקומיים שאוהבים לבלות.

ברברסטאן (Barbarestan) – מסעדה אינטימית, אלגנטית ויוקרתית יותר. התפריט מבוסס על "ספר המטבח הגיאורגי והעצות שנוסו לתחזוקת הבית", שכתבה ב-1874 ברברה סוריאדזה, נסיכה גיאורגית, שהיתה סופרת ופעילה למען זכויות נשים. המתכונים משלבים מטבח גיאורגי עם מטבח מערבי והתוצאה יצירתית ומצולחתת להפליא. הטביע את חותמו סלט עגבניות עם עלי בזיליקום מטוגנים ורוטב בלתי נשכח. כ-100 שקל לסועד.

מושלמת לבילוי לילי. מסעדת אתנוגראפר | צילום: רוני ערן

טול ועקבי סטילטו במנזר ג'ווארי

שבת. רחבת החנייה למרגלות מנזר ג'ווארי (Jvari), הידוע גם בכינויו מנזר הצלב, מלאה עד אפס מקום. להפתעתנו, היא לא מלאה באוטובוסים של תיירים אלא במכוניות מהודרות המעוטרות בסרטי חתונה. נמצאים שם גם כל החשודים הרגילים: דוכני מזכרות עם צעיפי הלבד הצבעוניים, מגנטים למקרר עם הדמויות הנאיביות של פירוסמני, ה-צייר של גיאורגיה, וגזירי קרטון של חתן-כלה שמכניסים בהן את הראש לצילום.

ה-ספוט לסלפי. צילומי חתן-כלה במנזר ג'ווארי | צילום: רוני ערן

מנזר ג'ווארי, נמצא במרחק 50 דקות נסיעה מטביליסי, והוא אתר היסטורי חשוב ואחד המקומות הקדושים ביותר בגיאורגיה. כאן החלה נינו, נזירה מקפדוקיה, במסעה להנחלת הנצרות בגיאורגיה בשנת 320 לספירה. פרט לערך ההיסטורי שלו, המנזר ממוקם בתצפית נוף מרהיבה – מפגש הנהרות מטקווארי (שמגיע מטורקיה) ואראגווי (שזורם מהרי הקווקז) ובאופק העיר מצחטה, בירתה העתיקה של גיאורגיה. לגמרי המקום לסלפי עם נוף ולהעלות רחפן.

המקום פתוח לכל וזו הזדמנות מקסימה להיות נוכחים בטקס חתונה מסורתי, להתוודע למנהגים המקומיים, להשקיף על צילומי החתן-כלה ולהסיק מסקנות על אופנת בגדי האירועים העכשווית של טביליסי. שמלות טול לשושבינות הקטנות, ולא מעט סאטן ורוד ועקבי סטילטו, שלא קל להם על שביל האבנים העתיקות של המנזר. הטקס היה מקסים למראה, החתן נראה קצת עייף, השושבין היה חתיך ומדוגם והכלה היפה שיחקה אותה עם שמלה סולידית יפהפיה.

יין בשאטו

אי שם במאה ה-19 שב הנסיך איוואן מוחראנבאטוני (Mukhranbatoni) מביקורו בצרפת כשהוא שבוי בקסמי הארמונות הצרפתיים. גם הוא רצה כזה, אז הוא בנה לו את שאטו מוחראני Chateau Mukhrani (כ-25 דקות נסיעה מטביליסי), ארמון עם גנים מפונפנים, יקב ומרתף יינות משובח לשמחת האצולה המקומית – ולימים, התיירים המקומיים. זה המקום לטעום בו את היין הגיאורגי, לטייל בטירה ולאכול ארוחת צהריים. ניחוח עמוק של יין מתנפל על הנחיריים כשיורדים למרתף היינות, וכשבחוץ החום משתולל אין כמו הקרירות הנהדרת של המרתף. סיור ביקב מוביל על פני חביות עץ, אמפורות חרס וצילומים המספרים את סיפורם של היקב ובעליו. היינות של יקב מוחראני מעולים, ובמחיר מציאה – 30 לארי (כ-40 שקל) לבקבוק. שוטטנו גם באולמות השאטו, שעוצבו מחדש עם פסלים ניאו קלאסיים וטפטים בהשראת ארמונות אנגליים מהמאה ה-18. סיימנו את השיטוט בארוחת צהריים, עם כל המנות המסורתיות האהובות וגם דג פורל נהדר על מצע בצק דקיק.

מבניין נטוש לספוט הרותח בעיר. פבריקה | צילום: Ana Gabashvili, Tamuna Beradze

הספוט של הצעירים המגניבים

"אני שנאתי את כולם לפני שזה היה מיינסטרים", אומרת הכתובת מתחת לדיוקן גותי זועף של ונסדיי אדאמס באחד מציורי הקיר במתחם פבריקה (Fabrika). המבנה העצום עם החצר הפנימית היה בעידן הסובייטי של גיאורגיה מפעל תפירה לבגדי נשים. אחרי שעמד שנים כבניין נטוש הוא הפך למקום הרותח בעיר, בפרט אם את צעירה קולית או סתם חובבת וינטג', סטריט ארט ויצירתיות. קבוצת אג'רה (Adjara Arch Group), המתמחה בהפיכת מבנים סובייטיים נטושים לבתי מלון ומרכזי בילוי עם שיק תעשייתי, איכלסה את המבנה בהוסטל טרנדי ובלובי וינטג'י זרוק מקסים.

ד"ש מונדסדיי אדאמס | צילום: רוני ערן

"אחרי הקורונה הרבה צעירים בטביליסי התחילו להגיע עם הלפטופים לעבוד כאן. פבריקה שידרג את כל השכונה, ובתי קפה וחנויות חדשות צצו מסביב", אומרת אלנה פאטשווילי, מנהלת קשרי המותג של הקבוצה. החצר הפנימית הפתוחה מלאה בבתי קפה, מסעדות וברים, חנויות וסדנאות אמנים, והקירות החיצוניים מלאים בעושר של גרפיטי ואמנות רחוב. יש גם לוח אירועים שלפיו תוכלו להתעדכן מתי יש יוגה על הגג, הרצאה על אמנות אורבנית, או ערב טעימות יין טבעי. בחנות CRU תמצאו את הציוד המלא לאמני גרפיטי, וגם כובעים, תיקים ואקססוריז. Tzibakha Game Club הוא המקום לחובבי משחקי לוח, וכדאי להיכנס גם אל חנות תקליטי הויניל Vodkast Records ולסטודיו הנחמד לכלי קרמיקה הנקרא 1300. בחנות הווינטג' בחצר הפנימית תמצאו בגדים בסגנון שייצרו אז במפעל ההיסטורי. בערב אפשר לחזור לארוחת ראמן ב-Shio Ramen, או למופע במתחם. חוץ מזה, הוסטל פבריקה הוא אפשרות זולה מגניבה ללינה בעיר, ויש בו גם חדרים פרטיים.

שיק תעשייתי. מלון סטמבה | צילום: רוני ערן

שיק תעשייתי בסטמבה

מלון סטמבה (Stamba, עוד פרויקט של קבוצת אג'רה), שוכן במבנה שהיה בעידן הסובייטי של גיאורגיה בית הוצאה לאור. זהו לא רק מלון, אלא גם בית קפה, בר, מתחם חללי עבודה שיתופיים וסדנאות אמנים, מוזיאון לצילום עכשווי, גינה עם אמפיתיאטרון וחלל להצגת יצירות אמנות מרשימות של אמנים גיאורגיים, התלויות בכל מקום. ה"פינק בר" הוא אחד הברים השווים בעיר, ובבית הקפה של סטמבה ימצאו חובבי מתוקים יצירות בלעדיות של השוקולטייר של המלון ומנות קינוח איקוניות. למשל ה"מדוק", הגירסה הגיאורגית הרב-קומתית-רב-שכבתית לעוגת דבש, או "עוגת אהבה פרסית" – תפארת קלורית אקזוטית של עוגת ספוג עם מי ורדים, הל וזעפרן. אם תחליטו ללון בסטמבה (לפי Booking.com, נכון לכתיבת שורות אלה – 220 אירו, לא כולל ארוחת בוקר), תמצאו חדר מעוצב ומצויד במותגים נחשקים כמו מכונת קפה של La Marzocco ומערכת שמע של מקינטוש.

לינה וארוחת בוקר

מלון נוח ונעים עם שירות טוב, מזגן מצטיין ומזנון ארוחת בוקר שופע הוא שרתון (החל מ-130 דולר ללילה, נכון לכתיבת שורות אלה).

מורה דרך

אם תרצו להיעזר במורה דרך, דאטו (David Nozadze), יודע ומכיר כל מה שכדאי, כולל את המטייל הישראלי, ומחזיק גם בלא מעט מילים בעברית. זה האתר שלו.

עוד כמה מילים על מחירים

גיאורגיה היא יעד שמקסים גם את הכיס. מחיר ארוחה טובה עם כל נפלאות המטבח הגיאורגי ובשפע, כולל יין, הוא כ-30 לארי (כ-40 שקל). במסעדה יוקרתית תשלמו 80-100 לארי (95-120 שקל). גם בתי המלון ומחיר הנסיעה במוניות סבירים עד זולים.

הכותבת היתה אורחת National Tourism Administration, Georgia

>> למיטיבי לסת: סיורים קולינרים הם הדרך המועדפת לגלות את אירופה