נשימת הלב

נסו להתבונן בנשימה שלכם ממש עכשיו, בזמן שאתם קוראים את הכתבה, מבלי לשנות אותה. האם אתם נושמים עמוק או שטחי? האם הנשימות שלכם מהירות או איטיות? האם אתם נושמים אל הבטן, אל בית החזה או אל הסרעפת? האם השאיפה שלכם ארוכה מהנשיפה או אולי ההפך? האם אתם משתהים בין נשימה לנשימה?

מירב יובל (41), מטפלת בנשימה מעגלית, מאמינה שעבודת הנשימה עשויה לפתוח חסימות פיזיות, רגשיות ורוחניות, ולשחרר מאמונות שליליות ודפוסי חשיבה ישנים המדכאים את ההוויה הפנימית שלנו. היא מטפלת באופן פרטני וקבוצתי בטיפולים ובסדנאות שמטרתם להכיר את דרך הנשימה האישית ולהתפתח דרכה.

יובל מלמדת איך לגייס את הנשימה ככלי להרגעה ולהפחתת לחצים. היא מתרגלת נשימה עם חולים סופניים כדרך להעצמת החיים בראי המוות, מקיימת ערבים של נשימה ומוסיקה ("לרקוד את עצמנו מדעת"), סדנת תמיכה לירידה במשקל דרך הנשימה, וסדנה להורים ולילדים בשיתוף עם פסיכולוגית, במטרה לזהות דפוסי התנהגות בלתי מילוליים אצל ילדים ולעזור להם להתמודד עם מצוקות באמצעות הנשימה והתנועה.

ללוות את המטופל

"בעבודת הנשימה אנו נושמים בטכניקה אינטנסיבית ורציפה הנקראת נשימה מעגלית", יובל מסבירה, "וזו יוצרת בגוף זרימה עוצמתית של חמצן ואנרגיה המפעילים תהליך טבעי של טיהור וניקוי הגוף-נפש. עוצמה זו מאפשרת לתכנים חסומים ומודחקים לעלות אל המודע ולהשתחרר על מנת לעבור תהליך של ריפוי".

השקפת העולם הטיפולית של יובל נגזרת ממילותיו של הפסיכואנליטיקאי וילפרד ביון:without memory and without desire. "אני מגיעה לטיפול ככלי ריק ללא שום אג'נדות או ציפיות. הדבר מאפשר לי להתחבר לאדם במקום שבו הוא נמצא ולהכיל אותו, להיות כאן ועכשיו כדי לראות את המטופל ולא את החיים, הערכים או הדעות שלי. המקום הנקי הזה מעצים את האמונה שלי בכוחותיו של האדם לרפא את עצמו. הכוחות והיכולות כבר טמונים בו, ולעתים רק צריך לעזור לו להסיר את המסך שמעוור את ראייתו. המסך הזה יכול להיות אמונות, חוויות חיים, טראומות או כל דבר שגרם לו לסטות מהאני האותנטי שלו, מהמקום האלוהי שמעבר לו.

"אני רק מלווה את האדם בדרכו. זהו מסע משותף של הדהוד. אנחנו כולנו נמצאים בתוך מסע החיים הזה יחד. יש לנו נטייה לבודד את עצמנו מהשאר על מנת להרגיש מיוחדים ובעלי משמעות. אם נדע שכולנו כאלה מעצם היותנו, שלכל אחד יש ייחודיות ויופי משלו ואיננו צריכים להגן על עצמנו, נוכל לתרום אחד לשני מתוך הייחודיות שלנו. אני מרגישה שבכל מפגש עם כל אדם, אני נותנת עולם ומלואו ומקבלת עולם ומלואו".

הנשימה היא הפעולה הפיזית הראשונה והבסיסית ביותר שלנו. יובל אוהבת לחזור אל ספר בראשית: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם, עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה".

"המילה נשימה", מסיבה יובל את תשומת לבי, "טומנת בחובה את המילה נשמה, והיא זו הנותנת לנו חיים. כאשר אנו נושמים נספגת לתוכנו, בנוסף לחומרים הפיזיים, גם המציאות סביבנו, וכך נוצרת פעולת גומלין בין האני הפנימי שלנו לבין הסביבה המקיפה אותנו".



חקירת הנשימה

"הנשימה שלנו משפיעה עלינו בכמה רמות. ברמה הפיזית – היא משפיעה על האנרגיה, לחץ הדם, מצב הרוח, החיוניות, הריכוז, היצירתיות ועוד. ברמה הרגשית – בעקבות הדחקה תמידית של מועקות נפשיות כמו כאב, כעס וחרדה, אנו מאבדים את היכולת לחוות ולבטא את כל מגוון רגשותינו. כאשר ילד קטן נחבל ובוכה, אם ההורים מצווים עליו לא לבכות הדבר הראשון שהוא יעשה יהיה לעצור את הנשימה. גם כמבוגרים, בכל מפגש עם משהו אסור, קשה או מפחיד, אנחנו עוצרים מיד את הנשימה. מנגנונים אלו הופכים במרוצת השנים לכרוניים ואוטומטיים וכתוצאה מכך אנו אוצרים בתוכנו חוויות ורגשות שליליים, בריאותנו הנפשית והפיזית פגיעה יותר ואנו מאבדים את יכולתנו לחוות רגשות חיוביים של רוגע, אהבה, שמחה והנאה".

איך מתנהל הטיפול?
"כשאדם מגיע אלי לטיפול אני יושבת אתו ואוספת אינפורמציה על החיים שלו. במסגרת השיחה הזאת אנחנו קובעים ביחד מטרות לטיפול, או במילים אחרות, איזה מסע משותף האדם רוצה לעבור. השלב הבא של כל טיפול הוא חקירת הנשימה הבסיסית, מתוך האמונה שהאופן שבו אנחנו נושמים משקף אחד לאחד את האופן שבו אנחנו חיים. אני יושבת ומתבוננת בדפוסי נשימה: האם הנשימה זורמת וחלקה או מקוטעת? כמה נשימות הוא נושם לדקה? מה אורכן של השאיפה ושל הנשיפה? מה אורך ההפסקות בין הנשימות?"

"מתוך ההתבוננות בדפוסי נשימה אני יכולה ללמוד רבות על האדם. הפסקה לפני נשיפת אוויר יכולה להצביע, לדוגמא, על צורך בשליטה, הססנות או צנזורה עצמית. אנשים שאין להם שום עצירה בין הנשימות הם לעתים קרובות אנשים שמכניסים את הדברים פנימה ולא משתהים כדי לבחור אם הם בכלל רוצים לקבל אותם או אם יש להם מקום להכיל אותם. דפוסי הנשימה הם עבורי נקודות ציון שמכוונות אותי להבין את האדם ואת הקונטקסט של החיים שלו".

"גם אחרי כל כך הרבה שנים, אני עדיין נפעמת לגלות עד כמה הנשימה שלנו מבטאת את האופן שבו אנחנו מביאים את עצמנו לעולם. כשחושבים על זה, הנשימה היא הדבר הראשון שאנחנו עושים בחיים לבד. אפשר להעביר חיים שלמים מבלי לנשום נשימה מלאה. אבל השאיפה היא לחיות את החיים במלואם – לחוות את כל מגוון החוויות, הרגשות וההתנסויות שלנו, להכניס אותם פנימה, להטמיע בתוכנו את מה שאנחנו צריכים ולהוציא החוצה את מה שאיננו זקוקים לו. בדיוק כמו בתהליך הנשימה".



הגוף זוכר הכל

"היתה אצלי מטופלת שדיברה על הדפוס בחייה שבו היא נעה בין סגירות מוחלטת לבין מוחצנות קיצונית", מספרת יובל. כשהגענו לחקירת הנשימה היה מדהים לראות איך לסירוגין היא לא נושמת או נושמת במין התנשפות חזקה ומאומצת שמהווה שיקוף מדויק של הדפוס שלה בחיים. היה לה קושי מאוד גדול לנשום לאט ומתוך מקום של הרפיה, מה שתאם את החיים שלה שהיו נעדרי איזון ושלווה".

אחרי חקירת הנשימה הראשונית מלמדת יובל את טכניקת הנשימה המעגלית. זו מהווה את הכלי המרכזי אתו עובדים בטיפול. הרעיון הוא להיות אקטיביים בהכנסת האוויר ופסיביים בהוצאתו, או בתרגום לחיים – כשאנחנו שואפים את העולם אל תוכנו, לעשות זאת באופן אקטיבי ולבחור באופן מודע מה אנחנו באמת רוצים לקחת מהמציאות. לעומת זאת, כשאנחנו נושפים, אנו מביאים את עצמנו אל העולם ומבטאים את אישיותנו באופן טבעי וללא מאמץ".

אילו מין דברים עולים בטיפול?
"הגוף זוכר הכל, גם את הדברים שאנחנו שכחנו. במהלך הטיפול יש לזיכרונות של הגוף מקום לצאת ולהשתחרר ולאפשר מרחב למשהו חדש. זיכרונות הילדות הם לפעמים רגשיים ולפעמים פיזיים לחלוטין. המטרה היא לא להתחיל לנבור בעבר ולנתח אותו. אם עולה משהו מהעבר, המטרה היא להיות מודע לו, להבין ולעבד אותו ואחר כך לבדוק איך זה משפיע על החיים שלנו היום.

"ברוב המקרים אנחנו מגלים שכולנו מסתובבים עם אמונות שגיבשנו בילדותנו והן תוצאה של החוויות וההתנסויות שחווינו. יש לנו אמונות על עצמנו ועל העולם – 'אני לא שווה', 'לא אוהבים אותי', 'אני לא ראוי לאהבה', 'אני לא מספיק חשוב'. אנחנו משחזרים את האמונות הללו בכל מערכות היחסים שלנו, גם אם לא במודעות.

"האמנות של האדם היוצא למסע היא לתרגל הרפיה והתמסרות. האמנות שלי היא היכולת להיות כלי ריק ולדעת מתי להתערב ומתי לתת. אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו טמונים הכוח והיכולת לרפא את עצמו. את תפקידי כמטפלת אני רואה כמלווה, מכוונת ותומכת במסע הזה מתוך מקום של קבלה, כבוד, חמלה, אהבה לאדם ואמונה בתהליך. איכויות אלו הן שמאפשרות למטופל לגעת בנימים העדינים של נפשו ולראות את עצמו ואת חייו במראה אמיתית ואותנטית. באווירה זו נוצר מרחב פתוח ובטוח שבו יכול האדם להתחבר ליכולות שלו ולתת לכוחות הריפוי הפנימיים ליצור שינוי אמיתי ומהותי".

בחלק השני של הכתבה: עוד על שיטת הנשימה המעגלית וגם רשמים מהתנסות אישית בטיפול»

 

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה