נעם פרוסט: "הייתי בהתקף פאניקה והרגשתי תחושת אשמה איומה"

בערב הסילבסטר 2020 לא יכולנו לתאר מה תביא עמה השנה הזאת. אני מאמינה שכמוני, רבים מכם חשבו לעצמם שהשנה הזאת תהיה השנה שלהם. ראינו בעיני רוחנו כיצד נתפתח בפן האישי, נתנסה בדברים חדשים, נטוס לטייל בעולם ובכלל, נהיה טובים יותר. לא יכולנו לשער בנפשנו שאת כל התוכניות הקורונה תטרוף בבת אחת.

>> נעם פרוסט: "לא ידעתי כמה תעשיית האופנה תשנה אותי"

תחילת המגיפה תפסה אותי בעומס המדידות לקראת תצוגות שבוע האופנה בארץ, ורגע לפני טיסת עבודה לחו״ל. כשהוכרז הסגר הראשון הרגשתי לראשונה איך תל אביב קשה לי. הייתי סגורה בדירה ב"עיר ללא הפסקה". זה היה מוזר ומאתגר לראות את המקום שגדלתי בו סגור.

עם שחרור הסגר, ניסיתי כמו כולם לחזור ל"שגרה". אפילו ראש הממשלה אמר לנו "צאו לבלות". גייסתי אנרגיה וכוחות לחזור לעבודה (שהתכווצה באופן משמעותי בינתיים) ולחיי בילויים מצומצמים וצנועים יותר שכללו מפגשים בעיקר עם החברים הקרובים.

ואז נדבקתי בקורונה.

ייתכן שזה קרה באירוע יום הולדת שהתקשורת אהבה לציין, אבל למעשה יכולתי להידבק בכל מקום אחר. כי זה העניין עם הנגיף הזה, הוא חמקמק, נמצא בכל מקום ומשפיע על כל אחד מאתנו אחרת.

אצלי זה התחיל מכאבי גב. הרגשתי כאבים חזקים כשאירחתי את המשפחה אצלי לארוחת ערב. חשבתי שזה בגלל שסחבתי קניות ובישלתי. למחרת נשארתי בבית, ומשם בכל יום נוספו לי עוד תסמינים: כאבי ראש חזקים שבגללם הייתי מרותקת למיטה, שיעול ובהמשך אובדן חוש טעם וריח. קבעתי לי תור לבדיקת קורונה, ואכן יצאתי חיובית.

מכאן, החל אצלי התקף פאניקה. פחדתי על כל מי שראיתי בימים האחרונים לפני שהכנסתי את עצמי לבידוד. הרגשתי תחושת אשמה איומה. זה מה שנורא עם הנגיף הזה, את כמו נשק חם ולרוב את אפילו לא יודעת. לשמחתי, הם נבדקו ויצאו שליליים.

זה התחיל מכאבי גב חזקים ומשם בכל יום נוספו לי עוד תסמינים: כאבי ראש חזקים שבגללם הייתי מרותקת למיטה, שיעול ובהמשך אובדן חוש טעם וריח

איך העברתי את הבידוד? עם הימים התחזקתי. לקחתי ויטמינים לחיזוק המערכת החיסונית, אכלתי טוב והתחלתי לחזור לאימונים בבית. השקעתי בלימודי הנטורופתיה ועברתי את תקופת המבחנים. גם הצלחתי לעבוד קצת. אחד הדברים הנעימים שקרו במחלה היה פנייה מהמותג העולמי רוברטו קוואלי לפרסום הבושם החדש שלהם בדיגיטל. זאת הייתה חוויה מאוד מיוחדת עבורי. הרמתי יום צילום לבד בבית לפי הוראות מדויקות שנשלחו מאיטליה: פרחים ורודים הוזמנו הביתה ויצרתי סט צילום עם וילון לבן ועם הארון שלי.

עם זאת, גם אני נפגעתי מהמשבר. עבודות בארץ ובחו"ל בוטלו ותעשיית האופנה הורידה הילוך יחד עם כל המשק עקב הנחיות הממשלה שעשו סטופ לכולנו על החיים.

אני מרגישה שרק יחד, עם עזרה הדדית, נוכל לעבר את המשבר הזה. כל יום אני מקבלת שאלות מהעוקבים שלי בנוגע להתמודדות עם הנגיף ואני מנסה לעזור מהחוויה האישית שלי כמה שאפשר. כי להיות חולה מאומתת זה לא פשוט בימים אלו, כשכל המדינה בברדק שלם. המוקדים לא זמינים ומתרוצצות המון שמועות ומידע לקוי, זה משאיר רבים מאיתנו בתחושות חוסר אונים ותסכול. ההנחיות של הממשלה מבלבלות, המדינה נפתחת ונסגרת. אף אחד לא באמת יודע מתי נחזור לחיים הרגילים שלנו. זה יכול לקחת חודשים, שנה ואפילו יותר. אני רואה ייצוג בתקשורת להמון סקטורים שנפגעו, יש להם איגוד/תקנון והרגשה של גוף אחד שמנסה לעמוד על שלו אל מול כל נזקי הנגיף הזה.

ואני רק רוצה לשאול כאן את כל האנשים שעובדים ומניעים את תעשיית האופנה הישראלית, לא הגיע הזמן שגם אנחנו נתאגד? שנשמיע את קולנו? גם תעשיית האופנה תורמת לכלכלת המשק הישראלי. מיטב הכוכבות בעולם לובשות בגדים "כחול לבן" ודוגמניות ישראליות מצטלמות לקמפיינים ולמגזינים נחשבים.

אני אשמח לקחת חלק בגוף שכזה, שינסה לדאוג לזכויות בסיסיות של אנשי תעשיית האופנה בימים אלה וגם בימים כתיקונם. אשמח לצאת כאן בקריאה לחברים שלי מתעשיית האופנה הישראלית, שמתמודדים עם אין ספור קשיים ומגבלות, הגיע הזמן שיקום לנו איגוד שידאג לנו לזכויות, לתקנון, לסולידריות. כל מי שמכיר את התעשיה מבפנים יודע שהגלאם הוא לא חזות הכל. היום יותר מתמיד תעשיית האופנה צריכה להשמיע את קולה במחאה הזאת, והגיע הזמן שנתאגד יחד.