נעים בחופשיות

קונלון ניי גונג הוא תרגול פיזי סיני עתיק, המשחרר חסימות ומעניק שלווה, חיבור לילד הפנימי, אנרגיה ואושר. כל שצריך הוא לאפשר לגוף לנוע בחופשיות ולנטרל את המוח מפירושים וממחשבות

88 שיתופים | 132 צפיות

צלילי מוזיקה עתיקה מהמזרח הדהדו בחלל האולם. 15 איש ישבו במעגל זקופים בקדמת הכיסא, עיניהם עצומות, עקבי כפות רגליהם מורמים, ידיהם מקופלות וגופם מתנועע קדימה ואחורה, כאילו הם נושאים תפילה חרישית. בהדרגה התנועות הפכו גדולות ורחבות יותר. "עוד רגע הם יפלו מהכיסא", הרהרתי ביני לביני.

הייתה זו רק יריית הפתיחה לסדרה של תנוחות ותרגילים בשיטת הקונלון ניי גונג, שמטרתה להתחבר לעצמך מחדש. זהו לימוד עתיק של טכניקות המחברות בין גוף לרוח, שאליהן התוודענו באמצעות מאסטר קאן סאן, שהגיע היישר מיפן כדי להעביר סדנה בת יומיים בבית הספר הראשון בארץ להוראת הקונלון ניי גונג, בניהולה של יסמין אסיאס.

הגוף קובע את אופי התנועה

לפירוש המילולי של השיטה, Kunlun – תנועות ספונטניות ו-Neigung – להפעיל את הכוח דרך התנועות, יש משמעות עמוקה. תנוחת הקונלון הבסיסית נועדה להפעיל את התנועות הספונטניות של הגוף, ובהמשך התפתחה למעין מופע מולטימדיה המשלב מוזיקה, קולות דרמטיים והנעת כל חלקי הגוף באימפרוביזציה מרשימה. היה זה מראה החורג מכל גבולות המוכר, במיוחד לעיני המתבונן מהצד.
"הקונלון ניי גונג הוא תרגול שורש עתיק מסין, שבעבר נשמר בסוד ונלמד רק על ידי יחידי סגולה במנזרים בסין. התרגול, המשותף לכל בתי הספר למסתורין, בהם הסופיים והמצריים העתיקים, מוביל להארה", מסבירה אסיאס ומרחיבה: "מדובר בתנוחות פשוטות, בישיבה על כיסא ובעמידה, הגורמות לגוף לנוע בתנועה ספונטנית. התנוחה כאילו לוחצת על כפתור המפעיל תהליך טבעי של הגוף לשחרור חסימות, לאיזון ולבריאות.
"כשמתרגלים את השיטה הגוף קובע, והתהליך שונה אצל כל אדם, בהתאם למה שגופו קובע שהוא צריך, נכון לשעת התרגול. התנועות הספונטניות מתרחשות אצל כל מתרגל בתנאי שהוא יכול לשחרר את המיינד (המוח, המחשבה, התודעה) לבטוח בגופו, לזרום וליהנות. כמובן שהמתרגל יכול להפסיק את התהליך כשהוא בוחר בכך".
לדבריה, המתרגלים חווים קור, חום, יכולת לדבר לפתע בשפות זרות ורעידות. התנועות יכולות להיות מתונות ומעודנות או צעדי מחול חסרי מעצורים, והכל בחיוך ובתחושה של אושר גדול. ככל שמתרגלים יותר, כך נושרים מחסומים רגשיים ומחשבות מתפוגגות. כשמתרגלים בקביעות מנקים רמות עמוקות של חסימות, ממש כמו קילוף בצל.
התרגילים מאירים את מה שהיה רדום בתוכנו
התהליך שעברו המתרגלים כלל גם שינוי הבעת הפנים. "ניקו ניקו" (ביפנית: לחייך), נשמע ברקע קולו הנעים של קאן, שהדביק את כולנו בחיוכו הרחב. לדבריו, יש קשר בין השרירים המפעילים את הצחוק לבין שריר הלב. כשמחייכים הלב מתרונן.
התרגיל הראשון נמשך ונמשך. המתרגלים, שחלקם מתרגלים ותיקים, נתנו לעצמם דרור. את צלילי המוזיקה הקסומה הפרו קולות המתרגלים. היו שצחקו, רקעו ברגליהם וקיפצו, ואת השיא שברו כמה מתרגלים שגופם שחרר, כפי הנראה, הרבה מחסומים. האחד צעק כאילו שוחטים אותו, השנייה ריקדה בתנועתיות יתר, שהחלה בעמידה והסתיימה בשכיבה על הגב מלווה ברעידות שדמו לפרכוסים, והשלישי גלש לעבר הרצפה והחל לקפץ בישיבה וללהג במצרית קדומה, אף שאינו בקיא בשפה.
הסתכלתי לעברו של קאן, המומה למראה פוזות השחרור הספונטני. "הכל בסדר. כל תגובה היא בסדר. כל אדם עובר תהליך אחר. כל אחד צריך לאפשר לגופו להביע את עצמו בחופשיות, ללא מאמץ ובלי לחשוב על המשמעות של מה שקורה לו. הגוף עושה את הכל – אין מקום למיינד, לפירושים ולמחשבות", הרגיע קאן. "הקונלון הוא חוויה גופנית. התרגילים שנעשה בסדנה מפזרים את החשיבה הקודמת, פותחים את הלב ומאירים את מה שהיה רדום בתוכנו".
אסיאס, שזה עתה סיימה ריקוד סוער, מוסיפה: "אומרים שאנו משתמשים רק באחוז קטן מהפוטנציאל של המוח. התרגילים אמורים לעורר את החלקים הרדומים, שלמעשה נמצאים בכולנו מרגע שנולדנו, ואיננו משתמשים בהם".

משחק בין אגודל לזרת

קאן הודיע שעכשיו אנחנו עומדים לעבור חניכה אנרגטית למסורת (טרנסמישן) שחייבת להיעשות בצורה ישירה. "אני חייב לראות את השדה האנרגטי שלכם", הסביר. לדבריו, הוא עמד להעיר את הכישרון המולד הרדום בתוכנו ואחר כך לפתוח אותו: "זה ייעשה על ידי 'ניצוץ' של אדם אחד עם האחר". כלומר, קאן התכוון לחשוף את גופנו לאנרגיית הקונלון על ידי נגיעה ישירה בגופנו.
"כדי להכשיר את גופנו לחניכה, עלינו לנקות את מצב המוח", הבהיר קאן, "עושים זאת על ידי תפילה, אבל אנו נעשה זאת בצורה אחרת ונשתמש באצבעות. נסגור את כפות הידיים, ביד שמאל נוציא את האגודל וביד ימין נבליט את הזרת. זה תרגיל חשוב שאמור להצליח בטבעיות. כשנצליח ניצור חיבור בין האצבעות למוח. זה משהו שקשה להבין".
ולמי שהתעקש להבין, קאן הרחיב, "האגודל קשורה לאדמה והזרת לשמים. כשאנחנו משחקים באגודל ובזרת, אנו מעבירים את האנרגיה מהשמים לאדמה. זה משפיע על העין השלישית וזוהי הכנה לפתיחתה. זה לא יבוא אם תתאמצו נורא. רק אם תעשו זאת כמשחק, זה ישפיע על כל מה שקורה במוח. לא חשוב אם מצליחים או לא – חשוב שתנסו. לאט-לאט תצליחו בכך".

"מדובר בתנוחות פשוטות, בישיבה על כיסא ובעמידה, הגורמות לגוף לנוע בתנועה ספונטנית". יסמין אסיאס

פתיחת העין השלישית

המוזיקה העתיקה שהתנגנה באולם חלחלה לתוכי והילכה עליי קסם. אחרי אימון קצר של קואורדינציה להבלטת הזרת והאגודל מתוך שתי כפות הידיים, שבמהלכו כולם התבלבלו, הצלחתי לבצע בהצלחה את התרגיל והנאה גדולה הציפה אותי. הסתקרנתי לראות מה יתרחש עכשיו.
התבקשנו לבצע חיבור מורכב של אצבעות שתי הידיים בתנוחה דומה לפירמידה תוך כדי נשיפות ושאיפות. קאן השקיף על הנעשה מירכתי האולם, קלט אותנו בחושיו החדים, החל לעבור ממתרגל למתרגל ונגע בכל אחד מאיתנו. לפתע הרגשתי חום עז מציף את גופי. כשפקחתי עין תורנית, הבחנתי בקאן ניצב מולי ומניח אצבעותיו בהצלבה על מפתח בית החזה שלי. הרגשתי כאילו הוא יצק מרוחו איזו אנרגיה מסתורית שעוררה בי חיוניות ושמחה. מצב רוחי השתפר לאין שיעור ונהניתי מהחוויה במלוא העוצמה. העין השלישית לא נפתחה לי, אבל באופק הבהבו לנגד עיניי כל מיני צורות גיאומטריות מרהיבות ביופיין.
קאן מדווח כי העין השלישית נפתחה אצלו בעקבות משחקי האצבעות. במשך שנתיים הוא טייל במרכז אסיה, ופעם הוא הגיע לאיזה מקדש וראה נזירים בודהיסטים עושים את תרגילי האצבעות. "לא צריך שפה כדי לתקשר", הוא נזכר בהתרגשות, "המשכתי לחקות את הנזירים, ולא ידעתי מה אני עושה. בערב הפניתי ראשי לעבר הכוכבים וראיתי שהכל נפתח אצלי בראש".
הקונלון חולל מהפך בחייו. כמי שנולד למשפחה שעסקה באומנויות לחימה, הוא עסק בספורט מגיל צעיר. בגיל 20 נפצע בתאונת ספורט, שבר את העצם בגב התחתון והפך נכה בשתי רגליו. רופאיו פסקו שלעולם לא יוכל לעמוד על רגליו. לילה אחד הגיע אליו למיטתו בחלום אדם, שהדגים בפניו תנוחה פיזית אחת מסוימת. קאן, שהיה מרותק למיטה, התמיד והתאמן בתנועה שהורו לו תוך צפייה בטלוויזיה. לאחר חודשים ספורים הוא התחיל להזיז את הבוהן. בהדרגה העצם בגבו התאחתה עד שלבסוף הוא גם הצליח ללכת. הרופאים אמרו שזהו נס רפואי.
קאן, שביקש להבין מה היה טמון בתנוחה ששינתה את חייו, יצא מיפן למסע רוחני שתכליתו לחפש מורה רוחני. בבאלי פגש מדיום שאמר לו כי עליו לשוב ליפן ושם ימצא את המורה שלו. וכך היה. קאן חזר ליפן ופגש את האמריקאי מקס כריסטנסן, מומחה לקונלון. לדבריו, הוא גילה בכריסטנסן יכולות שלא נחשף אליהן בעבר לא בסין ולא בטיבט. "כמומחה באומנויות לחימה, כשמישהו בא לתקוף אותי, אני משתמש באנרגיה שלי כדי להשיב מלחמה. כשניסיתי לתקוף את מקס לבקשתו, הוא עצר את יכולת התקיפה שלי רק בעזרת המחשבה שלו. התהפכתי אחורה בלי שמקס נגע בי, וזה כבש אותי", מספר קאן.
הוא החל ללמוד אצלו את שיטת הקונלון ניי גונג. "התרגול עם מקס פתח אצלי את כל החסימות. קיבלתי ממנו טרנסמישן (חניכה) והוא באמת אדם שמשנה אנשים", אומר בהערצה קאן, הנחשב היום לבכיר תלמידיו של כריסטנסן.

ילד חולני וחלש

מקס כריסטנסן נולד כשורד יחיד מתוך שלישייה, לדבריו, כתוצאה מחשיפת אביו לחומר מסוכן במהלך שירותו בצבא ארצות הברית. למזלו של כריסטנסן, שהיה ילד חולני וחלש, איש התחזוקה הסיני בבסיס הצבאי שבו התגוררו פרש עליו את חסותו. איש התחזוקה היה מאסטר, וכריסטנסן החל בלימודיו כבר בגיל שש. מאז למד כריסטנסן עם מורים ממסורות שונות, בהם מאסטרים דאואיסטים, לאמות מטיבט, שמאנים מונגולים ומורים ממסורות נוספות.
כריסטנסן גילה תרגילי שורש משותפים לכל בתי הספר למסתורין על פני כדור הארץ, ועל בסיסם פיתח את שיטת הקונלון ניי גונג. כריסטנסן הבטיח למוריו שיחשוף את השיטה רק כשיגיע הזמן. רק בעצה משותפת עם מוריו ובהסכמתם, הוחלט לפני שנים מעטות, להעביר את השיטה למערב ולחשוף אותה בפני כל אדם שרוצה לחוות את מהותו האמיתית. התרגול נועד, לדבריו, לשחרור חסימות, לאיזון הגוף והנפש, לפתיחת העין השלישית (או פיתוח האינטואיציה), לשלווה, לחיבור לילד הפנימי, לתחושה של אושר ולשפע של אנרגיית חיים. שיטת הקונלון נלמדת היום ברחבי העולם, ובאחרונה הגיעה גם לארץ.

הכוח נמצא בכל אחד ואחד מאיתנו

במשך יומיים ביצענו כל מיני תרגילי נשימות, דמיון מודרך ומדיטציות עם מנטרה סודית. כל פעם חיברנו אצבעות אחרות ביד ימין וביד שמאל, וזרם האנרגיה בגוף השתנה. קאן העביר לנו מידע וסייע לנו בביצוע תרגילים, שהשפעתם ניכרה בגוף ובנפש.
בחוכמת המזרח נקראים התרגילים שביצענו "מודרה". המודרות מנתבות את האנרגיה דרך הגוף. כשמחברים את האצבע עם האגודל, למשל, נוצר שיווי משקל בין הלב לגוף. תרגיל בסיסי בולט המשלב דמיון מודרך עם מודרה, תנוחת אצבעות מסוימת, מכונה "הפניקס האדום". בכוחה של תנוחה זו לשנות את האלכימיה במוח, ובשילוב עם תנוחת הקונלון היא יכולה להוביל אותנו להארה.
"הנטייה הטבעית של הפונים למטפלים רוחניים היא שמישהו יטפל בהם, יבריא אותם ויגיד להם מה לעשות. הם נשענים על המטפלים ואינם נפגשים עם הכוח שלהם", מסבירה אסיאס, נשואה ואם לשניים, בת 41, עורכת דין בהכשרתה. לדבריה, "בקונלון, להבדיל משאר השיטות, המתרגל אינו מטופל שלך. מי שלא יכול לתרגל לבד, מגיע אליי ומקבל הדרכה, אבל הכלים קיימים אצלו והתהליך הוא שלו. האגו שלי לא נכנס לשם. אני לא מושכת את המתרגל אליי במטרה להוציא ממנו כספים.
"אפשר לעבור סדנה למתחילים, להמשיך לתרגל לבד ואחרי חצי שנה לבוא לעשות סדנת מתקדמים. המתרגל בשיטה לא צריך אותי. תוך כדי תרגול הוא מגלה את כוחו ואת האנרגיה העולה וגוברת המצויה בו. השיטה אינה מערבת את השכל ולכן הדיבורים מיותרים. היא אינה חורטת על דגלה 'אור ואהבה' בדומה לשיטות אחרות".