אחרי שאיבדו בת, השנה הם שכלו את בנם. הוריו של איתן פיכמן ז"ל לומדים איך להמשיך

"היית האחות הכי טובה בעולם, אני אוהב אותך עד אין סוף, מקווה שתנוחי על משכבך בשלום, אני עצוב בשבילי, בשביל משפחת פיכמן ובשביל העולם שהפסיד אותך. נתראה בגן עדן", כתב איתן פיכמן בן ה-12 לאחותו אפרת שנפטרה בגיל 24 ממחלת הסרטן. מילותיו של האח קיבלו לפני שמונה חודשים משמעות מצמררת, כשאיתן פיכמן ז"ל נהרג במהלך תרגיל שריון ברמת הגולן. בן 19 היה במותו והועלה לדרגת סמל. הפגישה בגן עדן לא היתה אמורה להתקיים מוקדם כל כך.

>> "היה לי אבא ויום אחד לא היה יותר"

עבור ההורים פאני ואיציק פיכמן, שמונת החודשים האחרונים הם ימי אפלה ועצב צרוף. אי אפשר לפוגג את הכאב והבכי נוכח כל הזמן. הרגשות צפים ובראשם עצב אינסופי וכאב החמצה על חיים שנקטעו בטרם עת, לצד חיים שממשיכים תחת צילו הכבד של השכול, ואבא שהולך כמעט מדי יום לבקר את קברו של בנו, מדבר אליו, ובוכה. 

בשלוש לפנות בוקר דפקו אצלם בדלת. שלושה קצינים עמדו שם. "איתן?", שאל איציק. "הוא נהרג", הם ענו. איציק ופאני לא ידעו איך הם יכולים להגן עוד יותר על הלב שלהם. "קצת לפני מותו, איתן, ששירת כטען טנק בגדוד 82 בחטיבה 7 של השריון, ירד עם חבריו לעזה במסגרת מבצע 'עלות השחר', ואני דאגתי לו כל כך. אחר כך הם עלו לרמת הגולן ורק אז נרגעתי", מספרת אימו פאני. "דיברנו עם איתן, הוא סיפר על הנוף המדהים של הגולן והיה נרגש. אמר שלא יוכל לדבר איתנו למחרת כי הוא יוצא לתרגיל, וביקש שנעשה על האש לקראת בואו בשבת שאחרי. אפילו לא הספקנו לקנות את הבשר כשבלילה באו עם בשורת האיוב". צה"ל דיווח כי איתן נפל במסגרת פעילות מבצעית במהלך תרגיל טנקים באש חיה. "אנחנו לא יודעים מה קרה שם בדיוק, וגם מה יעזור לנו אם נדע ואם יש אשמים", נאנחת פאני, "אני אמות בלי שאדע מה באמת קרה שם. הילד שלי איננו ושום דבר לא יחזיר אותו". 

"אנחנו לא יודעים מה קרה שם בדיוק, וגם מה יעזור לנו אם נדע ואם יש אשמים"

איציק, בן 67, הוא נהג מונית ואצן מקצועי במרתונים. פאני, בת 60, היא אחות במחלקה הנוירולוגית בבית החולים סורוקה. הם עלו לארץ כילדים, הוא ממולדובה והיא מריגה, ובנו את הקן המשפחתי שלהם בבאר שבע. בתם הבכורה היא שירה, כיום בת 34, רואת חשבון במקצועה. כעבור שלוש שנים נולדה אפרת, ו-12 שנים לאחר מכן נולד בן הזקונים איתן. אהוב, שקט ורגוע. תלמיד טוב, חמש יחידות בפיזיקה ובאנגלית, ילד חברותי, חובב מוזיקה, ספורטאי מצטיין, שחיין, ורץ במרוצים מקצועיים עם אביו. "חיי המשפחה שלנו היו מאושרים. גידלנו שלושה ילדים לתפארת בבית חם ואוהב, הענקנו  לילדים הכל, היינו משפחה הכי רגילה, והכי מאושרת", מספרים ההורים. 

סמל איתן פיכמן ז"ל עם אחותו שירה והוריו | צילום: באדיבות המשפחה

אפרת הגיעה לגיל גיוס, יצאה למכינה קדם צבאית ואחריה שירתה כמש"קית ת"ש. "אחרי השחרור היא חסכה כסף בעבודה מועדפת ונסעה לדרום אמריקה, לטרוף את העולם, לפני תחילת הלימודים באוניברסיטה בחוג לעבודה סוציאלית. היה לאפרת בן זוג ויחד הם רקמו חלומות משותפים על משפחה. איתן העריץ אותה. יום אחד באוניברסיטה היא לא הצליחה להזיז את הרגל. אחרי סדרת בדיקות התקבלה האבחנה של סרטן בעצמות. מיד התקשרנו לעדכן את שירה הבכורה. זמן קצר לפני כן שירה קיבלה הצעת נישואין, וכבר היתה בעיצומן של ההכנות לחתונה. תפסנו אותה באולם חתונות, רגע לפני סגירת תאריך לאירוע… ברגע ששמעה על מצבה של אחותה ביטלה הכול. אפרת נלחמה בסרטן בצורה הירואית, ועברה טיפולים כימותרפיים ואחרים. לא נתנו לה הרבה סיכויים, חשבו על ניתוח אבל היה חשש שהשיקום יהיה ארוך. כדי שאפרת תספיק להיות באירוע, שירה החליטה על חתונת בזק – תוך חודש. האחיות תכננו לבלות את יום החתונה יחד בבית מלון אבל באותו בוקר לאפרת עלה החום. היא הוכנסה לבידוד ולא זכתה להגיע לחתונה. זו לא הייתה חתונה שמחה בשבילנו". 

בתום שנה וחודשיים של מאבק, כשבן זוגה ומשפחתה לידה, אפרת נפטרה. "איתן נתן לנו את הכוח להמשיך", אומר איציק, "בשבילו היינו חייבים לשמור על השגרה של הבית. הוא החזיר לנו את השפיות", ופאני מוסיפה: "עשרה פסיכולוגים לא היו יכולים לעשות מה שילד אחד עשה בשבילנו. היינו חייבים לדאוג לו. זמן קצר אחרי מותה של אפרת חל פורים. הייתי צריכה להכין לאיתן תחפושת, לאפשר לו חיים נורמליים. כך עשינו, ומה נעשה עכשיו?". 

איתן התעקש להיות קרבי?
פאני: "כן. ניסיתי לשכנע אותו שלא, אבל הוא היה נחוש, וכשאיתן רצה משהו – הוא לא ויתר. הוא רצה להתגייס לצנחנים, אבל היה חולה ביום הגיבוש".
איציק: "כל הזמן הוא חזר ואמר שהוא רוצה לתרום למדינה ולכן חשוב לו להיות קרבי. הוא רצה להיות מפקד טנק".
פאני: "ואז הציעו לו לצאת לגיבוש בשריון. הוא היה צריך לתת תשובה. אמרתי לו שיחשוב על זה, והוא לקח את הזמן. יום אחד עשינו לו יום כיף בתל אביב, פתאום הגיעה שיחת טלפון. הוא זז הצידה לדבר, ואז חזר אלינו ואמר 'אמרתי כן לשריון'. אני חשבתי לעצמי 'ברגע זה קבעת את הגורל שלך, ואני מקווה שקבעת טוב'". 

"הוא זז הצידה לדבר, ואז חזר אלינו ואמר 'אמרתי כן לשריון'. אני חשבתי לעצמי 'ברגע זה קבעת את הגורל שלך, ואני מקווה שקבעת טוב'"

איך אתם מחזיקים מעמד?
איציק: "אני בקושי נושם. מדברים על איתן ובוכים. אני עוד לא מצליח להיכנס לחדר שלו בבית. אנחנו חושבים איך להנציח אותו. בשלב הראשון, ב-3 במאי יערך מרוץ לילה של 10 ק"מ לזכרו של איתן, ואני ארוץ שם כמו שהיינו איתן ואני רצים תמיד. זוהי מחווה של ראש העיר באר שבע רוביק דנילוביץ, ונחלק 150 חולצות עם הדיוקן שלו לרצים".
פאני: "יש ריקנות גדולה, אבל קמים בבוקר לעבודה ומנסים למרות הכל להחזיק מעמד. לבת היחידה שנותרה לנו יש שני ילדים, הנכדים שלנו, וזו קצת נחמה. עכשיו אנחנו רוצים לעבור דירה ולגור לידם בפתח תקווה, כי בבאר שבע אנחנו לבד". 

סמל איתן פיכמן ז"ל ואביו | צילום: באדיבות המשפחה

השנה תגיעו לראשונה לבית הקברות הצבאי ביום הזיכרון. השר לביטחון פנים איתמר בן גביר אמור להגיע לשם אף הוא. מה דעתכם על כך?
איציק: "זה לא יום לפוליטיקאים במצב שבו המדינה נמצאת המצב כואב לנו, אבל אין לנו כוחות ללכת להפגנות. אם היו שואלים לדעתנו, היינו מבקשים בלי פוליטיקאים".
פאני: "לא אכפת לי מהם, אבל אני לא רוצה לריב. אני אהיה שם בתוך האבל שלי ואתעלם מכל הבלגן. חבל להוציא על זה אנרגיה. אנחנו באים רק כדי להיות עם איתן שלנו".