מרפה ומרפא

הרפיה יומית פשוטה. הדרך ליום רגוע
אמי, מורת יוגה בהכשרתה, החלה לתרגל לפני כמה עשרות שנים, כשהתחום עוד נחשב לביזאר. לעולם לא אשכח כמה נהניתי כילד ללעוג לה על עיסוקה המוזר, בלי להעלות בדעתי שיום אחד אהיה "מוזר" לא פחות ממנה. כשהתחלתי, לפני כ-12 שנה, לעסוק בתחומי הריפוי האוריינטלי על היבטיו השונים, שיטות התנועה והרגיעה של אמי כבר לא נראו לי חריגות כל כך. נראה שעברתי שלב, ומזלזול בשיטה שאיני מכיר עברתי להתנשאות כלפיה.
עוד בתיכון, ואחר כך בצבא, הציעה לי אמי בסבלנות שיטה פשוטה של הרפיה והבטיחה שתרגול סדיר יסייע לי להיות פחות לחוץ ויותר יעיל. ניסיתי אולי פעם אחת והפסקתי. מאוחר יותר, כשהתוודעתי לתכנים סיניים, הודיים ויפניים, למדיטציית ויפאסאנה ולצ'י קונג פנימי, החלטתי ששיטותיה של אמי פשטניות מדי, נקודה. לא ידעתי אז שדבר אמיתי הוא לרוב פשוט מאוד.
בין הרפיה לרפואה
בעברית יש קרבה בין המילים "רפואה" ל"הרפיה", ריפוי ורַפוי. כל מי שתרגל שיטה כזו או אחרת של הרפיה מדווח על תחושה מנומנמת, מתוקה וטובה. בעידן שבו סטרס הוא שם הקוד של אורח חיינו, הרפיה שיטתית היא הגישה המניעתית הטובה ביותר שאני מכיר וביכולתה לא רק לגרום לנו להרגיש נהדר, אלא אף לצמצמם – ואולי למנוע מראש – את היווצרותם של מצבים מסוכנים כגון לחץ דם גבוה, דיכאון קליני, סרטן ומחלות אוטואימוניות.
אמצעי הרפיה אפשר למצוא בכל שיר, ספר או סרט טוב. אתנחתות קומיות בסרטי אימה, למשל, מונעות מהמתח החל על הצופים להיות מייסר, ומבטלות מנגנונים של היאטמות בפני תכנים קשים. הדממה המבליחה בשיאו של שיר רוק, רגע לפני שהפזמון חוזר לקרוע לנו את עור הטוף, מייצרת ציפייה ומוכנות. העצירה אכן מרעננת, כמו בפרסומות של הרשות למלחמה בתאונות הדרכים. ללא עצירה אנחנו הופכים להיות קהים וגסים. הגוף יודע את זה, והוא עוצר אותנו פעם ביום, נוטל את הכרתנו ושולח אותנו לשינה מתוקה, פחות או יותר. זהו תנאי בסיסי לקיום החיים – אנחנו נמות ללא שינה – אבל אם ברצונכם להתעלות מעל לרמה של הישרדות גרידא ולהתנסות בחיים עם הרבה פחות מתח, עצבנות, חרדה וכאבים כרוניים – פשוט הרפו.