מפסיקים לשתוק!

שלום לכם,

לאחרונה עלה בשיחה עם חברה קרובה הנושא של קשרים של שתיקה. היא קבלה באוזניי על כך שנשים אינן מתנדבות לשתף זו את זו במה שעובר עליהן בגיל המעבר. "חברות מדברות על הכל, אבל 'על זה' הן משום מה אינן מדברות", היא אמרה בכאב. "יתרה מכך, כשאני מעיזה להציג בפניהן שאלה ישירה בנושא הן מתעקשות שאצלן הכל בסדר. הן עונות שהן אינן חוות שום סימפטום מעצבן, למרות הסטטיסטיקה הטוענת שכמעט שלושה רבעים מהנשים חוות סימפטום כזה או אחר. אצלן לא השתנה דבר. הן פשוט מסרבות להודות שהן 'שם' מתוך מבוכה, הדחקה והתכחשות למציאות", היא סיכמה.

"למה אף אחד לא סיפר לי?"

לא חסרות דוגמאות לקשרים של שתיקה. לפני כמה חודשים ילדה אחת מהנשים הצעירות שבמשפחתי המורחבת בן בכור, והחודשים הראשונים שלה כאם טרייה לא היו התגלמות האושר. לא חייבים ללקות בדיכאון אחרי לידה על רקע הורמונלי כדי להרגיש בלבול, תשישות ואבל על אובדן החופש. "ההתחלה באמת נורא קשה", אמרתי לה. "אז למה אף אחד לא סיפר לי?", היא שאלה בדמעות.

ובאמת למה? אני משערת שהתשובה היא שההתמודדות היא אינדיבידואלית ואף אחת לא ששה לצייר, ואולי לחינם, תמונה פסימית. עם זאת, אין לי ספק שתמונה של אם טרייה קורנת, חייכנית וגאה הרבה יותר נוחה לעיכול מאשר אם שפניה נפולות ועיגולים שחורים מקיפים את עיניה הכבויות.

קשרי שתיקה אכזריים

אחד מקשרי השתיקה המכוערים והאכזריים ביותר קיימים במזרח הרחוק, בקרב צעירות משבטים אתניים החיות בכפרים נידחים, בעיקר בתאילנד, בקמבודיה, בווייטנאם, בלאוס ובמיאנמר. כל שנה בנות, בקושי נערות, נעקרות מסביבתן המוכרת. סוחרי נשים חסרי מצפון מעפילים אל הכפרים הכי מרוחקים, הכי מנותקים והכי עניים ומשכנעים את האבות שנכון לבנותיהם עתיד מזהיר בעיר. הם מבטיחים לבנות השכלה מקצועית, הכנסה מכובדת וסכום כסף מעוור (עלוב במונחים מערביים) למשפחה, שקשה לעמוד בפניו. האבות נעתרים, מתוך תמימות, בערות, חמדנות, נואשות או הכל גם יחד, ולמעשה מוכרים את בנותיהם.

עד מהרה הבנות מוצאות את עצמן בתוך גיהינום עלי אדמות, כלואות במשך שנים בבתי בושת בערים הגדולות בתנאים מחרידים, עד שיסיימו לשלם את חובה הבלתי נגמר של המשפחה. צעירות שמצליחות לסיים את תקופת המאסר בחיים (רבות מתות מהתעללות, מייאוש ומאיידס) חוזרות אל הכפר, כשעתידן מאחוריהן.

המציאות הקשה הזאת מוכרת גם ממזרח אירופה ומאפריקה, אך בהבדל אחד. לאחר שהבנות חוזרות מהתופת, הן יושבות במרפסת וצופות בהגעתה של עוד משלחת נאלחה של סוחרי נשים. צופות ושותקות. הן שומעות את ההבטחות השקריות ונאלמות. הן רואות בעיניים כלות את אחותן הקטנה מתרחקת, כשהן יודעות בדיוק מה הגורל המצפה לה, ואינן אומרות דבר. כיצד זה ייתכן? אל לנו למהר לשפוט אותן, כי בתרבות שלהן אין גרוע מ"לאבד פנים" ולבייש את עצמן ואת משפחתן. וכך, קשר השתיקה הנורא עלול להימשך שנים עד שתקום צעירה אמיצה שאין לה מה להפסיד ותספר את האמת.

קשר של שתיקה הוא תופעה אנושית מורכבת. לא רק שהוא מונע תמיכה, שיתוף והזדהות, הוא גם מגביר את תחושת הבדידות, ומוסיף כאב על הסבל.

בשורות הכתבות שבגיליון ינואר 2013 מצאתי, אולי קצת יותר מתמיד, הרבה כנות, אותנטיות ואומץ לדבר גם על דברים שפחות נוחים, מה שתמיד מעורר אצלי הערכה והכרת תודה למרואיינים.

מאחלת לכם קריאה מעניינת ומועילה במגזין,

שלכם,
מיכל בן דוד
דואל: michalbd@allmag.co.il

רוצים לקבל את מגזין חיים אחרים עד הבית? היכנסו עכשיו לחנות המגזינים שלנו, רכשו מנוי היכרות במחיר מיוחד וגם תזכו במתנות