מלח הארץ (אבל במידה)

המלח נחשב בעבר למצרך יקר, והסחר בו נשלט בידי מלכים. שמו נגזר מהמילה salary (משכורת), שכן בעת העתיקה חיילי רומי קיבלו את משכורתם בשקי מלח.

כיום שוררת מגמה של צריכת יתר של מלח, וידינו מושטת בקלות רבה מדי אל המלחייה. עבור רוב האוכלוסייה צריכת מלח אינה מהווה בעיה, אך מומלץ לצמצם אותה, גם אם אנו לא סובלים מלחץ דם גבוה או מבעיות בריאות אחרות.

המלח נחוץ לגופנו לשימור מאזן הנוזלים בגוף וחיוני להעברת אותות במערכת העצבים. הכליות מאזנות את כמויות הנתרן בגוף, אך ריכוז גבוה מדי של נתרן בדם מביא לעלייה בנפח שלו ולפעילות מאומצת של הלב.

חוש טעם סתגלן

גופנו זקוק לכ-2.5 גרמים של נתרן ליום, אם כי לפי מקורות מסוימים, אנו יכולים להתקיים על כמות קטנה בהרבה. כפית מלח אחת מכילה 2,400 מיליגרמים של נתרן ולכן צריכה יומית של כפית מלח מספיקה בהחלט. למרות זאת, רוב האוכלוסייה צורכת 8-5 גרמים של מלח ליום.

צריכת יתר זו קשורה קשר הדוק למזונות המוכנים והתעשייתיים (כגון דגני בוקר, סלטים מוכנים, דברי חלב, שימורים ומזון מוכן מוקפא). מזונות אלה מועשרים בנתרן המשמר והמשפר את טעמם. לעומתם, קיימים מזונות המכילים נתרן באופן טבעי (סלרי, ירקות שונים, קטניות, דגנים, חלבון מן החי) המיטיבים עם הגוף ולכן עדיף לצרוך אותם. ככלל, מומלץ לצמצם את צריכת המלח. חוש הטעם שלנו סתגלן, ואם נצמצם בהדרגה את צריכת המלח, הצורך שלנו בו ילך ויפחת.

מומלץ לא להפריז בצריכת מלח. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Shutterstock

מלח סגול ופתגם אנגלי

את מלח הים מזקקים בתהליך של חימום מעל 1,100 מעלות צלזיוס. המינרלים שבו מופרדים, והוא הופך לגוש שאותו מפוררים לגבישונים. כדי שהגבישונים לא יהפכו שוב לגוש, נעזרים בחומר מיוחד שמשנה את צבע המלח לסגול.

להשלמת התהליך צובעים את המלח בלבן, ומוסיפים גלוקוז, טלק, אלומיניום סיליקאט וחומרים נוספים. התוצר המוגמר הוא 97.5 אחוזים נתרן כלורי ללא כל מינרלים.

מתכון לאבקת מרק ביתית חותכים מגוון ירקות (רצוי אורגניים) כמו סלרי, גזר, בצל, פטרוזיליה, שמיר, תפוחי אדמה ושום לקוביות קטנות. מייבשים אותם בתנור אפייה בחום נמוך, במייבש מזון או בשמש. לאחר הייבוש, טוחנים אותם במטחנת קפה או בבלנדר. טעמו את האבקה שנתקבלה, ואם לדעתכם חסר מלח, הוסיפו מעט.

לעומת זאת, מלחים טבעיים כמו מלח ים אפור או מלח הימלאיה ורוד מיובשים בשמש וברוח, ומכילים מינרלים זמינים כמו מגנזיום, אשלגן, ברזל וסידן.

המלח טומן בחובו סתירה: מצד אחד הוא משמר את המזון, ומצד אחר הוא הורג את החי ואת הצומח בריכוזים גדולים מדי. לבסוף, זכרו את הפתגם האנגלי שאומר: "אל נא תיתן עצה או מלח אלא אם כן אתה מתבקש לכך".

טיפים לצמצום צריכת מלח:

• אל תוסיפו מלח באופן אוטומטי לפי הוראות המתכון (מלח נחוץ במעט מאוד מתכונים, כמו למשל בלחם שבו המלח מסייע לתפיחה).
• השתדלו לאכול יותר מזון טרי ולא מבושל. טעמם של הירקות, האגוזים, הגרעינים, העלים הירוקים והנבטים עשיר דיו גם ללא מלח.
• נסו להשתמש בתבלינים כמו שום, פטרוזיליה, אורגנו, מרווה, תימין, כמון ואבקת סלרי, המכילים נתרן ואשלגן באופן טבעי.
• נסו לתבל במיץ לימון.
• במקום מלח השתמשו יותר בתבלינים חריפים.
• השתמשו באבקות שום ובצל או בבצל ובשום טריים.
• השתדלו לא לצרוך מזונות משומרים בקופסאות (הם עשירים במלח). אם בכל זאת אתם משתמשים בטונה או בירקות משומרים, שטפו אותם במים לפני השימוש.
• השתדלו להמעיט באכילה של מלפפונים כבושים במלח, של זיתים ושל מזונות משומרים במלח.
• השתדלו להמעיט בשימוש ברוטב סויה (כף רוטב סויה מכילה כ-900 מיליגרמים של נתרן). במקום זאת הכינו מישרה של מיץ לימון, שמן זית, שום ותבלינים.
• עשו לכם מנהג: הוסיפו מלח רק אם יש צורך ולא "על אוטומט". כך תפחיתו את הצריכה באופן משמעותי.

הכותבת היא תזונאית, יועצת בתזונה טבעית ומייסדת חוות הבריאות "מצפה אלומות"