"בדקתי נשים של פעילי חמאס": מלאני למברסקי בריאיון מטלטל

הן היו שש החברות הכי טובות. הן ידעו הכל זו על זו ולא נפרדו לאורך כל שנות התיכון בשכונת נווה שאנן בחיפה, וגם בשנים שאחרי. הייתה להן קבוצת וואטסאפ פרטית משלהן שהייתה פעילה כל הזמן, גם בשבעה באוקטובר. באותה שבת, בשעת בוקר מוקדמת, הן התכתבו עם חברתן דנה פטרנקו, שנסעה לפסטיבל נובה עם בן זוגה דניאל. עכשיו הן נותרו חמש, אחרי שדנה ודניאל נרצחו במסיבה על יד בני העוולה.

>> "המחבל היה בתוך החדר ויהב הסתובב אליי למבט אחרון": סיפורה הטראגי של שי-לי עטרי מתפרסם בספר חדש

"נותרנו חמש", אומרת חברתה מלאני למברסקי (24), מוזיקאית בראשית דרכה, שכתבה והלחינה מדם ליבה שיר לזכרה. "עכשיו השמיים חשוכים מתמיד", היא שרה, "חמישה כוכבים מנסים לראות את העתיד, ומבינים שעליהם להאיר עוד יותר חזק, כדי לאפשר לכוכב השישי ליפול באופן מדויק".

"דנה קפאה במקום ולא הצליחה לזוז. דניאל החליט להישאר איתה, ושניהם נרצחו. כל השישה האחרים שנמלטו, ניצלו"

"היא הייתה החברה הכי טובה שאפשר לבקש". מלאני למברסקי ודנה פטרנקו ז"ל | צילום: באדיבות המצולמת

בחברת האופנה המקומית "טוונטי פור סבן" שמעו על הסיפור של למברסקי בעקבות שירות המילואים שלה כלוחמת חי"ר בגדוד ברדלס (גדוד מעורב בו משרתים יחד גברים ונשים). "תמיד ידעתי שארצה להיות לוחמת", היא מספרת בריאיון, ומציינת כי "טוונטי פור סבן" הרימו את הכפפה בהתנדבות מלאה. "הם נתנו לי חסות להפקת הקליפ, לבשתי בגדים לבנים מתוך הקולקציה היפה שיצאה לקראת פסח וכל זה מאוד מרגש אותי. אני מקווה שזו רק ההתחלה בדרך החדשה שלי על הבמה".

ספרי עוד על החבורה שלך.
"היינו חבורת בנות חזקה. עברנו הרבה דברים יחד, הן היו כמו האחיות שלי ודנה הייתה החברה הכי טובה שיכולתי לבקש. משוגעת בקטע הכי טוב. היא עבדה בשלוש עבודות ומצאה תמיד זמן לבלות וליהנות, ולדאוג שיהיה שמח ושכולם סביבה יהנו. היא הייתה בזוגיות עם דניאל במשך שלוש שנים, הם גרו יחד בראשון לציון והיו מאוהבים בטירוף. אני מאחלת לכולם זוגיות כזאת".

מתי שמעתן מדנה בפעם האחרונה?
"ידענו שדניאל והיא נסעו למסיבה. בבוקר יום שבת היא שלחה לנו הודעה בקבוצה, כתבה שהם בתוך פיצוצים ויותר לא שמענו ממנה. התקשרנו שוב ושוב ולא היה מענה. התקשרנו גם לדניאל והוא לא ענה. על דניאל נודע לנו קודם. נסענו להלוויה שלו בראשון לציון וכל הזמן חשבנו איך נספר לדנה שבן זוגה נרצח. רק כמה ימים אחרי הבנו שיש מידע עליה, מצאו את הגופה שלה וההורים שלה הלכו לזהות אותה. היא נקברה בחיפה".

את יודעת על משהו ממה שעבר עליה באותה שבת איומה?
"כשהחלה המתקפה בשבת בבוקר, היא ודניאל וביחד עם עוד שישה אנשים, הסתתרו באזור הברים. כל השישה החלו להימלט מהמקום, אבל דנה קפאה במקום ולא הצליחה לזוז. דניאל החליט להישאר איתה, ושניהם נרצחו. כל השישה שנמלטו, ניצלו. בחמישה באפריל היה יום הולדתה, ולבקשת אימה אולגה, עשינו לה החברות מסיבת יום הולדת במסעדה על הים באווירה שמחה כמו שהיא הייתה רוצה. רק שהיא לא הייתה שם. אני ממשיכה כי אין לי ברירה, ונאחזת בחיים".

"בחמישה באפריל היה יום הולדתה, ולבקשת אימה אולגה, עשינו לה החברות מסיבת יום הולדת במסעדה על הים באווירה שמחה כמו שהיא הייתה רוצה. רק שהיא לא הייתה שם"

"היינו חבורת בנות חזקה". מלאני למברסקי וחברותיה | צילום: באדיבות המצולמת

למברסקי נולדה בישראל, כאמצעית משלוש בנות. אחותה הגדולה נולדה בכפר קטן על גבול הונגריה-סלובקיה, שם התגוררו הוריה, ומשם עלו לארץ והתיישבו בחיפה. "כשהייתי בת 12, אחרי בת המצווה שלי, אימא שלי הודיעה לי שהחליטה להתגייר, וככה נודע לי שאני לא יהודייה ושאחיותיי ואני צריכות לעבור גיור. זה היה הלם גדול", היא אומרת. על ההחלטה לעלות ארצה היא מספרת: "החיים בכפר היו פרימיטיביים ואימא רצתה להתפתח בעולם הגדול".

הילדה היפה גילתה את המוזיקה בגיל מאוד צעיר. "תמיד שרתי", היא מספרת, "מאז שאני זוכרת את עצמי שרתי במקהלות בבית הספר, וגם הופעתי בתוכנית שירה בערוץ הילדים. אבל בעקבות מה שקרה לנו כמשפחה, החיים ניתבו אותי למקומות אחרים ותחום השירה נדחק הצידה".

תסבירי.
"תהליך הגיור היה קשה ונשארו לי הרבה משקעים. בנוסף, כשהייתי בת 15, הוריי התגרשו. אבא שלי עזב לארצות הברית והקשר עם אימא היה לא טוב, כולל נתק של כמה שנים. לפני הצבא עברתי לגור אצל אחותי. האחיות שלי ואני החברות הכי טובות בעולם. בצבא נחשבתי לחיילת בודדה, כי לא היה לי שום קשר עם אימא".

"נחשבתי לחיילת בודדה". מלאני למברסקי | צילום: באדיבות המצולמת

והיום?
"השלמתי איתה אחרי כמה שנים בעקבות סרט שראיתי. הגיבור בסרט היה מנותק מהוריו, וכשרצה לחזור לקשר זה היה מאוחר מדי כי אבא שלו כבר גסס. החלטתי שאימא יש רק אחת, דפקתי לה בדלת עם בקבוק יין ומאז השלמנו פערים".

ועם אבא?
"הוא גר בפילדלפיה, בארצות הברית. הוא התחתן בשנית ומגדל בנות של אישה אחרת. הקשר איתו היה בשיחות וידאו, ניסיתי לשמור עליו וזה היה מאתגר. מאז גיל 15 ראיתי אותו רק פעם אחת במיאמי, כשעבדתי בספינת נופש. אנחנו טיפוסים שונים. הנתק כבר לא כואב לי כי אני מבינה שזה שלו, ושאני לא יכולה לחנך אותו. כשאתחתן יום אחד אזמין אותו, ואני מקווה שהוא יגיע".

"כשאת נכנסת לעזה את לא מרגישה פחד של 'אימאל'ה, אני הולכת למות', אבל יש פחד ממשהו לא מוכר. בתוך תוכי הבנתי שאני במשימה. רציתי להוכיח שאני ראויה להיות שם ושאני לוחמת מספיק טובה"

למברסקי חיה כיום עם בן זוגה אביב בשכונת נווה צדק בתל אביב. אביב הוא יזם פרויקטים, שעובד גם עם היחידה בה שירת. "הכרנו בשירות הצבאי", היא מספרת. אחרי השבעה על דנה חברתי, למברסקי גויסה למילואים, בפעם ראשונה מאז השירות הסדיר. אחרי שלושה וחצי חודשים אינטנסיביים היא שוחררה. "בתחילת המילואים הייתי בעוטף, בקיבוץ גבולות, שם חברנו לכיתת הכוננות של הקיבוץ – ואז הגיעה הפקודה להיכנס לעזה".

נשמע מפחיד.
"כשאת נכנסת את לא מרגישה פחד של 'אימאל'ה, אני הולכת למות', אבל היה פחד ממשהו לא מוכר. בתוך תוכי הבנתי שאני במשימה. רציתי להוכיח שאני ראויה להיות שם ושאני לוחמת מספיק טובה. רק אחרי השחרור נפל לי האסימון".

איזה אסימון?
"קלטתי מה עברתי בדיליי. רק בדיעבד הבנתי את גודל הדבר. הייתי בתנאים לא תנאים, בלי מקלחות, עם מנות קרב של טונה ושעועית, ישנתי עם וסט וקסדה. בסדיר, במהלך האימונים הכינו אותנו לכל תרחיש, אבל לא חשבתי שאגיע לזה".

מה הייתה המשימה שלך?
"התחלתי בבידוקים של נשים ואחיות של פעילי חמאס, עברתי למשימות של אבטחת מבנים כשמסביבי פיצוצים ויריות, ושם עלתה המחשבה שאולי אני לא אחזור. היו הרבה רגעים מפחידים, למשל כשחשבנו שאנחנו בהתקלה. הפקודות לא היו ברורות, ואת נכנסת לקריז של מצב שאת לא מכירה. זה לא בקטע של הישרדות, זה רק הרצון לשמור על חברים שלך. אני עדיין מעבדת את התקופה הזאת, ועכשיו אני גם מגדלת כלבה שאימצתי בעזה. היא המליטה שמונה גורים וכולם אומצו".

מה גרם לך לכתוב פתאום שיר לדנה?
"אף פעם לא כתבתי, אבל אחרי שדנה נרצחה, חיפשתי איך להנציח אותה דרך כל מה שעברנו יחד. המילים והלחן פשוט יצאו ממני".

למברסקי מיוצגת בסוכנות איט מודלס, ומספרת כי דוגמנות ומשחק הם גם תחומים שהיא רוצה לבחון. "החלום שלי הוא להעביר מסרים דרך אומניות הבמה, ובימים אלה אני גם לומדת קורס משחק. אני מאוד מאמינה בכוח הנשי, ועדיין לתחושתי לנשים אין מספיק מקום בשיח. כאמנית אולי אוכל לשנות את זה במשהו".