"אם מישהי תקרא את הכתבה ותגיד 'איכס' – זה שלה"

החיים בזבל? תלוי את מי שואלות. אם תשאלו למשל את מירב רוזנברג, הזבל של האחת הוא האוצר של האחרת, והוא שווה מאות אלפי צפיות בטיקטוק.

>> איך לחנך לאיכות הסביבה?

רוזנברג (29), יוצרת תוכן מתל אביב, מתפוצצת בטיקטוק בזכות הסרטונים שהיא מעלה, בהם היא לבושה בבגדים שמצאה בזבל. "כשהתחלתי לפזול לכיוון של לבישת בגדים מהזבל, זה לא דבר שהייתי אומרת בתחלה לאנשים. אם היו שואלים אותי בהתחלה מאיפה הפריט שלי הייתי אומרת יד שניה, אבל זה היה מהזבל", היא מגלה.

"יש המון תגובות של 'איכס בחיים לא הייתי עושה את זה, מגעילה', אבל זה לא מגעיל אותי. גם בקניון את לא יודעת מה קרה לבגד עד שהגיע לחנות"

רוזנברג, המקיימת אורח חיים על טהרת הקיימות ככל האפשר, לא חשבה שזה יעורר כל כך הרבה הדים ברשת, בטח לא בעולם שבו עדיין רבים ורבות קונים אופנה מהירה וקניון נחשב עבורם בילוי. אבל היום היא כבר לא מתביישת בכך שחצי מתכולת הארון שלה מבוססת על פריטים שמצאה בזבל, ביניהם יש אפילו שמלה של מייקל קורס. "היום אני יותר נהנית להגיד שזה בא ממשהו שמצאתי בפח או על ספסל ברחוב".

נהנית?
"לגמרי, זה מכניס אנשים לשוק, ויש לי את האפשרות להיכנס איתם לשיח על זה שיש דברים נפלאים בחוץ. חצי מהבית שלי מלא בדברים שריהטתי מהזבל. יש לי בבית כורסה שמצאתי והייתה קרועה, לקחתי אותה לרפד וכשהייתי אצלו מצאנו עליה בולי מס, שזה אומר שהיא מהסיקסטיז, משהו כזה. זה מיוחד ברמות".

רוזנברג לא מגדירה את עצמה לדבריה כבחורה אקולוגית, אבל כן כזו שמנסה לחוות אורח חיים מתקיים. "אני נוסעת באופניים לרוב המקומות, עושה קומפוסט, צורכת יד שניה, ולא מגדירה את עצמי כצמחונית או טבעונית אבל בבית לא אוכלת בשר. יש לי את הצד הזה בי, אני מקפידה לא לקנות מוצרים שניסו על בעלי חיים, הם מאוד נגישים ולמה שאבחר בלעשות נזק לסביבה? זה לא מגיע ממקום של הטפה או הוכחה לעולם".

"ראיתי הרבה סרטי דוקו על תעשיית האופנה, שהיא התעשייה השנייה המזהמת ביותר בעולם, והבנתי שאין סיבה שאקח חלק אקטיבי בזה", היא ממשיכה, "הרבה לפני שעניין הסרטונים בטיקטוק התפוצץ, הייתי אוספת פריטים מהזבל. בתל אביב זה ממש קטע שאנשים שמים בגדים על ספסלים, חדשים עם טיקט. יש בשכונה שלי פינה ירוקה שזה אזור של קח תן, שם אני יודעת שדברים לא יגיעו לזבל. יש ספסלי נתינה ששם אנשים ממש שמים בגדים במכוון, ואני עושה הרבה מסיבות החלפה של בגדים עם חברות".

מירב רוזנברג שמלה של מייקל קורס שמצאה בזבל | צילום: באדיבות המצולמת

לפני שנה רוזנברג הרגישה שכמנהלת סושיאל עצמאית לעסקים, היא חייבת לפתוח טיקטוק כיוון שזו זירה שכולם נמצאים בה. בטיקטוק תמצאו אותה תחת השם 'מלכת העציצים', כיוון שרוב התוכן שלה באינסטגרם עוסק בצמחים אז כבר נשארה עם השם. במקרה לגמרי, העלתה סרטון שלה מתעצבנת מלראות בגדים בפח. הסרטון הגיע תוך זמן קצר ל-200 אלף צפיות: "אחרי הסרטון ההוא, חשבתי שזה יהיה מגניב אם אקח חולצה שמצאתי בזבל, אכבס אותה, אלבש ואעלה איתה סרטון, זה כבר בכלל התפוצץ והגיע לחצי מיליון צפיות".

כלומר, יש לאנשים עניין בזה.
"לגמרי. אצל חלק מהאנשים זה מעורר גועל וסלידה, אבל לחלק מהאנשים ברור שזה מהווה חלק גדול ממשבר האקלים – תרבות הצריכה הזו – וזה פשוט משהו שאני עושה כדי להעלות מודעות. לפעמים אני אשכרה לא מספיקה להגיע למקומות בזמן, כי אני רואה בדרך מציאות ומתפתה".

"הייתי מכורה לאסוס וכשהייתי מרגישה רע הייתי הולכת לקניון, אבל אפשר למצוא את מה שהיה שם אחר כך בזבל. בזבל את מוצאת פיסים ממש מיוחדים, אפילו וינטג'"

מה התגובות שאת מקבלת מאנשים?
"יש המון תגובות של 'איכס בחיים לא הייתי עושה את זה, מגעילה', אבל יש לי תשובות להכל. זה לא מגעיל אותי. מבחינתי, מציאת בגד ברחוב מול ללכת למדוד אותו בקניון? גם שם את לא יודעת מה קרה לבגד עד שהגיע לחנות, וכמה אנשים מדדו אותו לפנייך".

את מקבלת גם תגובות מפרגנות?
"יש גם מי שכותב לי 'ראיתי חולצה על ספסל ובזכותך לקחתי'. ויש אנשים מחמיאים לי על הסטייל. אני מקבלת הרבה הודעות כאלה שכל פעם מרגשות אותי מחדש. הלכתי למסעדה והדבר הראשון שהמארחת אמרה לי זה 'זו את מהטיקטוק, מצאתי את החולצה שאני לובשת על ספסל ולקחתי אותה בזכותך'".

איך את מתמודדת עם התגובות הרעות?
"אני נהנית מהן. אני יודעת שזה דפוק, אבל זו המציאות. אני במקום מאוד בטוח לגבי מי אני, ואני מצטערת, אבל בריון ברשת שאומר לי 'יא מגעילה ומסריחה' מעניין לי את הביצית. אני יודעת שמי שכותב את זה מגיע מבעיות שיש לו עם עצמו. אני אוהבת לריב עם אנשים בתגובות – אני לא עושה את זה כפרובוקציה, אלא כדי לנסות לשנות תפיסת חיים, להעלות מודעות לכל כך הרבה חפצים ששוכבים סתם בבית ואנחנו לא עושים בהם שימוש. זבל של אחד זה אוצר של אחר. זו לא בושה לקחת דברים מהרחוב, וזה עוזר לסביבה".

מירב רוזנברג בעוד לוק מוצלח מהזבל | צילום: באדיבות המצולמת

"בשנים האחרונות עברתי לקנות רק יד שניה כי נחשפתי לדברים שקורים במפעלים", היא מספרת על השינוי שעשתה והסיבות שהובילו לכך. "כמה עבדות קיימת שם, אין תנאים סוציאליים. הבגדים שקונים בקניון הם לא במצב יותר נקי מבגדים שנזרקו. יש דבר שנקרא כביסה, ויש חומרים שמנקים הכל. אין הרבה מחלות שעוברות בבגד, והחיידקים שכן עוברים יוצאים בכביסה או שאפשר לשים בשמש ליום. תמיד אבדוק בגד לפני שאקח, אבל זה לא מרגיש לי שזה מלוכלך יותר או שזה מסכן אותי. אגב, יש גם מי שכותב לי 'למה את לוקחת הכל, תשאירי גם למישהו אחר', את לא יכולה לרצות את כולם. אנשים לא מבינים שאני לא לוקחת עשירית ממה שאני מוצאת, ושיש כמות אדירה של פריטים. אם לא נעשה איתה כלום זה מגיע למזבלה, ואחר כך למדינות עולם שלישי".

אז מעולם לא מצאת את עצמך מסתובבת בקניון שעות? לרבות זה מהווה בילוי.
"הייתי מכורה לאסוס וכשהייתי מרגישה רע הייתי הולכת לקניון, אבל אפשר למצוא את מה שהיה שם אחר כך בזבל. בקניון בוחרים בשבילך מה תלבשי, ובתור אחת שבעבר זה היה עבורה בילוי, בשלב מסוים הרגשתי שהצורה שהקניון בנוי בה כדי שאישאר שם כמה שיותר זמן, ותאי המדידה גורמים לי להתבאס על עצמי – אז גם הדימוי העצמי שלי עלה. מעבר לזה, בזבל את מוצאת פיסים ממש מיוחדים, אפילו וינטג'. נגיד, ברגע זה אני לובשת חלוק יפני, שהוכן ביפן בצביעה מסורתית. מצאתי אותו בזבל עם הטיקט ואני מתה עליו. בזבל אין לזה את המשקל הכספי כי זה זול וחינמי, ובגלל שזה זול את גם שוקלת ללבוש דברים שלא היית לובשת, ואחר כך הופכים להיות הפריטים האהובים עלייך".

קרה שאנשים התרחקו ממך כי לבשת משהו מהזבל?
"לא אני בחורה רגילה, לא מלווה אותי צחנה או שלט ענק שכתוב עליו 'זבל'. אם מישהי תקרא את הכתבה ותגיד 'איכס' – זה שלה. אני מבחינתי כאן להעביר מסר".