"השוק חושב שנשיות נעצרת בגיל השלישי": ההייטק שמשפר את חיי הזקנות

כולם מדברים על סקס, זה ידוע. אבל סקס בגיל השלישי הוא עדיין טאבו. הפסיכולוגית ד"ר מיכל הרץ באה לנפץ את הטאבו הזה ולא ורק אותו בכל הנוגע להזדקנות, בדגש על הזדקנות בקרב נשים. שם המשחק: פמטק, ואם להיות מדויקות יותר – אייג'טק.

>> יד שניה מהייטקיסטית: הטרנד החדש והחסכוני של עובדות ההיי טק

"הייתי רוצה לראות את עולם הפמטק כעולם שחוגג הזדקנות נשית, חוגג הישגיות של אריכות ימים נשית", היא אומרת, "יש כל כך הרבה תחומים לחגוג: וולנס, איכות חיים, יצירת זכרונות וסיפורי המשך – ואפילו מיניות בגיל השלישי ועונג עצמי. בהרצאה שלי אני מציגה סצנות מהסדרה 'גרייס ופרנקי' של נטפליקס, שמדברת על אוננות. למשל אני רוצה לענג את עצמי, אבל קשה לי להגיע לתנוחה הזו, והוויברטור גדול או כבד לי מדי. אני רוצה שנראה את הצרכים האלה ונמשיך לחשוב על מוצרים שיוכלו לענות עליהם".

"יש כל כך הרבה תחומים לחגוג, אפילו מיניות בגיל השלישי ועונג עצמי. בהרצאה שלי אני מציגה סצנות מהסדרה 'גרייס ופרנקי' של נטפליקס, שמדברת על אוננות. למשל אני רוצה לענג את עצמי, אבל קשה לי להגיע לתנוחה הזו"

אילו עוד מאפיינים של נשיות בגיל השלישי יכולים לקבל מענה באמצעות הפמטק, לדעתך?
"דוגמה טובה נוספת היא שנשים משנות את התזונה שלהן כשהן עוברות לחיות לבד. הן לרוב חיות תמיד בחברת אנשים מתחילת חייהן, זמני הארוחות שלהן יותר מוגדרים, והן טורחות לבשל בשביל אנשים נוספים – ופתאום כל זה נעלם. יש משהו 'לא נעים' בלבשל לעצמי, וזה יגרום לכך שהן יאכלו פחות, ותופיע ירידה במשקל. אני מאמינה שההתנהגויות האלה ישתנו עם הזמן, הן גם חברתיות ושינוי בחברה ישפיע עליהן, אבל היום זה לחלוטין משפיע על החוויה של נשים בזקנתן ויש לנו מה לעשות עם זה".

"כשהגוף הנשי משתנה, הרגישות לעצמנו משתנה", אומרת הרץ, "התפיסה הנשית, שנובעת גם ממניעים ביולוגיים וגם ממניעים חברתיים, היא שאני אמורה להיות מסוגלת לטפל בהכול ובכולם בלי לבקש עזרה. אם מוצרים ידברו את השפה הנשית המבוגרת נכון, נשים יוכלו להמשיך להיות עצמאיות בהרבה פחות טרחה. השפה כרגע היא פשוט שפה לא מובנת, שלא מבינה מה היא נשיות מזדקנת ומה העצמאות שבגיל הזה דורשת מאותן נשים".

אבל לא הכל ורוד בשמי הפמטק. "היו המון סטארטאפים שניסו להנגיש את עצמם בקורונה לאוכלוסיה מבוגרת. מוצרים שקשורים לאיכות חיים, ניהול חיים, בריאות, תכנון, חיישנים לבית – הצרכים הכלליים התחילו לקבל מענה. מצד שני, כל החלק של ה'פמטק', טכנולוגיה לנשים תוך מיקוד בנשות הגיל השלישי – הוא חסר לגמרי", היא אומרת, "המוצרים המותאמים נעצרים בגיל הבלות מתוך תפישה שהמנוע של גוף האישה הוא הרחם, וברגע שהמנוע הזה כבר לא בתפקוד, נדמה שהשוק חושב שהנשיות נעצרת והצרכים נעצרים".

"הצרכים הפיזיים של נשים משתנים וההזדקנות שלהן היא שונה". ד"ר מיכל הרץ | צילום: יפעת יוגב

"אנחנו מתעלמים בעצם מנתח שוק שיש לו כוח ומשאבים – אבל צרכים שונים", ממשיכה הרץ, "הצרכים הפיזיים של נשים משתנים וההזדקנות שלהן היא שונה, רבות מהן הופכות להיות מנהלות של משק בית עצמאי כי הגברים חיים פחות מהן. עוד עניין הוא שנשים הרבה יותר טובות ברפואה מונעת, כלומר הן טובות יותר בתכנון קדימה ובהימנעות ממחלות. אבל אם אומרים לאישה להוריד אפליקציה והיא לא מצליחה, ככל שהיא תהיה מבוגרת יותר, כך היא תאשים יותר את חוסר הידע הדיגיטלי שלה – ולא תאשים את האפליקציה עצמה. לא נעים להן, הן לא רוצות לבקש כל דבר, והמקום הזה קובע כמה נשים בסוף יקבלו גישה למשאבים ושירותים".

יש עוד תחומים שהפער הזה ניכר בו?
"יש בעיה גם ברמה העיצובית בתוך חלל הבית. מקררים היום, למשל, מצריכים משיכה חזקה לרוב כדי לפתוח אותם. זו פעולה פיזית שנשים מגיל מסוים מתקשות לעשות. בנוסף, נשים מזדקנות ומתנמכות. לפעמים הן פשוט לא יכולות להגיע למקומות – היכולת הפיזית שלהן לנהל את המרחב שלהן הולכת ומשתנה. זה מצריך שינויים שעולם הפמטק יכול להביא: האביזרים יכולים להיות בנויים לחוזק של אותן נשים, לגובה שלהן, לפתח מנגנונים למניעת נפילה שהן ידעו להשתמש בהן, לפתח טכנולוגיות רפואיות שיכולות לסייע לתופעות ששכיחות אצל נשים כמו דלקות בדרכי השתן ועוד".

"אם אומרים לאישה להוריד אפליקציה והיא לא מצליחה, ככל שהיא תהיה מבוגרת יותר, כך היא תאשים יותר את חוסר הידע הדיגיטלי שלה בזה שהיא לא הצליחה להוריד אותה – ולא תאשים את האפליקציה עצמה"

איך הפמטק יכול לסייע בדבר כמו דלקת בדרכי השתן?
"נשים שותות פחות בגילאים האלה כי הן חוששות מהליכה מרובה לשירותים או שהן לא יצליחו להגיע בזמן לשירותים. סיבה נוספת לכך שנשים נמצאות בתת-שתייה היא שהיכולת שלהן להגיע לנוזלים נהיית קשה ומורכבת יותר. הקומקום נהיה כבד מדי, לפתוח את המקרר נהיה קשה, הפקק שסוגר את הבקבוקים לא נוח, היד רועדת וכן הלאה. התופעה הזו היא אחת הסיבות הגדולות לדלקת בדרכי השתן. אחד השרירים שנחלשים אצלנו הנשים עם הזקנה הוא שלפוחית השתן, ומצד שני תחושת הצריבה במתן שתן שנותנת לנו אינדיקציה על דלקות הולכת גם היא ונחלשת עם הגיל. נשים מגיל מסוים לא מרגישות את הצריבה הזו, והן יכולות לפספס את העובדה שיש להן דלקת. כמו כל דלקת, גם דלקות בדרכי השתן יכולות להביא להידרדרות מאוד מהירה אם הן לא מטופלות – הן יכולות לגרום לבעיות בשיווי משקל, לנפילות, לעליית חום. נוכל לראות אישה מבוגרת שמגיעה לבית חולים לאחר שנפלה או שסובלת מבלבול ואגרסיות, אבל המקור לכך הוא דלקת לא מטופלת. הפמטק יכול להיכנס כאן בהמון דרכים: מנגנונים דיגיטליים שמסייעים לנשים לווסת את כמות השתייה שלהן ולתזכר את עצמן לשתות, חיישנים בתאי שירותים, אפליקציות ניטור מדדים, ואפילו מכנסיים ותחתונים סופגים שלא נראים זוועה".

מה הגורמים, בתור מי שמגיעה מתוך התעשייה הזו, שמובילים לכך שאין מענה לפלח האוכלוסייה הזה?
"תעשיות סטארט-אפ פועלות מתוך נקודות כאב – משהו שנוגע לנו או לקרובים אלינו ברמה האישית ואנחנו רוצים להזיז. תעשיית הפמטק כפי שהיא היום נובעת מנשים שמזיזות ומנהלות אותה, ושיש להן נקודות כאב שנובעות, בין היתר, מהיותן נשים. אנחנו בגל הראשון של היזמיות האלה, והן עוד לא רבות. היזם של הסטארט-אפ שאני עובדת בו הוא גבר בסוף שנות ה-30 לחייו, שהתחיל בעולמות הסייבר בכלל, ובחר להתעסק בגיל השלישי בסטארט-אפ השני שלו מתוך נקודת הכאב שלו. לחכות שגברים בגילאי שלושים וארבעים יבינו את המורכבות של להיות אישה בת 75 – זו קפיצה גדולה, ואנחנו עוד לא שם כתעשייה".

יכול להיות שגם אנחנו לא רוצות להתמודד עם זה?
"היחס שלנו כנשים להזדקנות וזקנה הוא יחס מאוים. אנחנו לא רוצות להסתכל על זה שאנחנו בדרך לשם ולכן גם יזמיות נשים מתקשות, כנראה, לגעת בנושאים האלה. וחבל, כי יחסית למגזר חסר מענה, יש לו פוטנציאל עסקי ענק. זה דור שהרוויח את לחמו ביושר ועכשיו רוצה לחיות טוב. בני הדור השלישי מוציאים מיליונים על עולמות שכבר קיימים ומותאמים להם – הזדקנות מיטבית, אימון קוגניטיבי, 'וולנס' ועוד. זה רק מראה שאפשר לכוון לנשים בגיל הזה ספציפית, ולגרום לזה שהמוצרים ידברו אל האישה בגיל הזה ואל הצרכים שלה. הן צמאות לזה".

ד"ר מיכל הרץ | צילום: יפעת יוגב

ד"ר הרץ, שאוטוטו ימלאו לה 47, התחילה את הקשר ההדוק שלה עם הזקנה בשלב חיים שאולי מסמן לנו את שיא הנעורים: הטיול שאחרי הצבא באוסטרליה. "נגמר לי הכסף", היא משתפת, "אז עשיתי את מה שכולם עשו ומצאתי עבודה לא חוקית. הפכתי להיות מטפלת זרה במשך חודש של אישה ישראלית באוסטרליה. היה מדובר בצעירה בת 28 אחרי תאונת דרכים קשה. היא שותקה לחלוטין וסבלה מפגיעת ראש חמורה", היא משחזרת.

"החשש הראשון שלי היה ההתעסקות במקלחות, שירותים, מחזור וכו'. היא הייתה כמובן בכיסא גלגלים ונתלתה בי לחלוטין בכל מה שקשור לזה. להפתעתי, גיליתי שאת הצד הפיזי אני מצליחה ללמוד די מהר, אבל הצד הרגשי היה לי מורכב. הרי מדובר באישה נשואה, אימא, שלא יכולה לבטא את עצמה באופן ברור קוגניטיבית. הייתי צריכה להבין איך אני לא מתייחסת אליה כחפץ, ולהבין שלמרות שהיא לא יכולה לתקשר איתי כראוי, אני צריכה להבין מה נכון לה ומה לא".

"היחס שלנו כנשים להזדקנות הוא יחס מאוים. אנחנו לא רוצות להסתכל על זה שאנחנו בדרך לשם ולכן גם יזמיות נשים מתקשות כנראה לגעת בנושאים האלה. חבל, כי יש פה פוטנציאל עסקי ענק. זה דור שהרוויח את לחמו ביושר ועכשיו רוצה לחיות טוב"

החוויה הזו הובילה את הרץ ללמוד פסיכולוגיה "וללכת לכיוונים הרפואיים יותר של המקצוע – של שיקום", היא אומרת. במהלך לימודי התואר הראשון שלה, נשלחה הרץ לראיין אוכלוסייה מבוגרת לצורך מחקר. "במסגרת הסמינריון הייתי צריכה להעביר לקשישים שראיינתי שאלון שבודק דמנציה. אם הציון שלהם היה נמוך סימן שהייתה להם דמנציה ברמה מסוימת, והורו לי לא לדבר איתם ולעבור הלאה. זו הייתה חוויה מזעזעת עבורי". בסוף התואר הראשון, הרץ פגשה את הפרופסור שלה לשיחה לקראת השלב הבא. "הוא שאל מה מעניין אותי, ואמרתי: 'פגיעות ראש וזקנה'. הוא מיד אמר 'תמצאי כל עבודה שאת יכולה בתחום הזקנה, ולא תמצאי את עצמך יום אחד בחיים מובטלת או משועממת'".

בהמשך עברה הרץ לאנגליה לצורך המשך הלימודים של בעלה ושם התחילה את העבודה הראשונה שלה בבית אבות. לאחר מכן היא למדה טיפול בגיל השלישי וגישות פסיכודינמיות לזקנה. במהלך לימודי התואר שני ב-University of Worcester, היא אף חקרה כיצד טראומה בילדות משפיעה על תפיסה עצמית בזקנה. משם ואילך, המשיכה הרץ לתחום ההתעסקות המרכזי שלה – דמנציה – ובעקבותיו, הפכה לאקדמאית מובילה בתחום. הרץ למדה לראות את העולם מנקודת המבט של מי שחי עם המחלה, ולאחר חמש שנים באנגליה היא ובעלה שבו לארץ והרץ החלה לעבוד בעמותת עמד״א – עמותת האלצהיימר הישראלית.

כשכבר הפכה לד"ר הרץ באופן רשמי, היא ובן זוגה דייב חזרו לבריטניה עם שלושת ילדיהם ("פלוס הילד המפונק של הבית, ויני, כלבנו הנאמן שנסע וחזר איתנו מאנגליה והיה התנאי של הילדים למעבר") לטובת משרת מרצה בכירה ומנהלת מחלקה של הוראת דמנציה לאנשי מקצוע ולגופים ציבוריים שנתקלו בבעיות וכשלים בהתמודדות עם המחלה. לאחר שהתחילה לפעול בארגון אלצהיימר אירופה, השתתפה בוועדה המנסה לאפיין אלצהיימר ודמנציה אצל מהגרים ובני מיעוטים והפכה ליועצת לארגון הבריאות העולמי בנושא תכניות גלובליות להתמודדות עם דמנציה והעלאת מודעות. אך כמו רבות מאיתנו, במהלך משבר הקורונה, הקריירה של ד״ר הרץ קיבלה תפנית, היא חזרה לעבוד בבתי אבות עם החלטה: לצאת לדרך חדשה בעולם האייג'טק. היום היא עובדת בסטארטאפ בשם "Assured Allies", העוסק בהזדקנות מיטבית, בתמיכה באוכלוסיית הגיל השלישי, בהתאמה לחיים בבית לאורך זמן ועוד. "אני מתקשרת עם האוכלוסייה הזו ומבינה מה עובד בשבילה כל הזמן", היא אומרת.

יש בכל זאת מסר אופטימי בסוף?
"אנחנו רואים יותר נשים אקטיביות בחיי הזקנה שלהן, ואני רוצה לוודא שהפרספקטיבה הזו נשמרת. בשבילי, להתחיל לחשוב על זקנה כמגדרית זה תהליך חשיבה שעד עכשיו כמעט ולא היה קיים״.

ד"ר מיכל הרץ היא אחת המרצות שהשתתפו בכנס הפמטק השנתי לציון יום האשה הבינלאומי 2023 שהתקיים בתל אביב. כנס הפמטק השנתי עוסק בפתרונות טכנולוגיים וחדשנות עבור צרכי נשים וקידום נקודת מבט חדשה, מודעת-מגדר בכל השלבים של פיתוח ועיצוב מוצרים ושירותים טכנולוגיים. האירוע פתוח לקהל הרחב ולשלל בעלי ובעלות התפקידים בעולמות הפמטק