ניסיתן פעם מיינדפולנס, אבל על אמת? כך תרגול יומיומי ופשוט של תשומת לב ונשימה יכול לשנות את הדרך שבה אנחנו מתמודדות עם רגעי לחץ ומשבר. למשל, במקרה של מלחמה פסיכית
את הטור הזה כתבה מתי ליבליך לפני שנה, בפברואר 2025, כשהסוף של מלחמת שבעה באוקטובר עוד לא נראה באופק – ולפני שלמישהו היה מושג שתוך פחות משנה נמצא את עצמנו בשתי מלחמות מול איראן. כעת, בסבב הלחימה השני והדרמטי יותר מול איראן, אנחנו מוצאות את הטור שלה חשוב ומועיל מתמיד:
אחד הרגעים המצמררים והמרגשים ביותר עבורי במלחמה היה כשאחת החטופות שחזרה סיפרה שתרגלה מיינדפולנס בשבי. באותו רגע נזכרתי בדבריהם של ויקטור פרנקל, אתי הילסום ואחרים, שכתבו מתוך או אחרי התופת של השואה, וגם במורים בודהיסטים שעברו מלחמות קשות. שוב הוכח עד כמה הכוחות הפנימיים שבנו יכולים להפוך לעוגן יציב, גם במצבים הבלתי נתפסים ביותר.
>> צ'ק-אין לנפש: הריטריט שפירק והרכיב אותנו מחדש
עוגן פנימי גם ברגעים הקשים ביותר
בתקופה מורכבת כמו זו, ברור שכל אחת ואחד מאיתנו חייב למצוא בתוכו משאבים פנימיים להתמודדות. אמנם זה נכון תמיד, אבל יש רגעים שבהם סדר העדיפויות מתחדד. לרוב, זה קורה דווקא בזמנים של משבר – דווקא אז מתגלים בתוכנו כוחות שמובילים אותנו לחיים שיש בהם יותר משמעות ובחירה.
מיינדפולנס (קשיבות) הפך בשנים האחרונות לכלי נפוץ בישראל, ולא במקרה. מדובר במודעות שנוצרת כשאנחנו מפנים תשומת לב יציבה ופתוחה לרגע הנוכחי. בתרגול, אנחנו לומדות ולומדים לעגן את תשומת הלב בתחושות הגופניות ובנשימה, וכך, בהדרגה, משתנה היחס שלנו למחשבות ולרגשות.
במקום שכל טלטלה פנימית תוציא אותנו מאיזון ותגרור תגובה אוטומטית – כמו למשל כשמישהו חותך אותנו בכביש ואנחנו מתמלאים זעם – מיינדפולנס מלמד אותנו להיות כמו הר יציב שיכול לשאת כל מזג אוויר פנימי מבלי לקרוס. כך נוצרת אפשרות לבחור בתגובה מודעת יותר לכל מה שקורה סביבנו. למרות שהתרגול נעשה לרוב בעיניים עצומות ותשומת לב מופנית פנימה, השפעתו עמוקה הרבה מעבר לכך. כשאנחנו נוכחות ונוכחים ברגע, אנחנו גם משנות את הדרך שבה אנחנו פוגשות את האחרים ואת העולם.
!["הכוחות הפנימיים שבנו יכולים להפוך לעוגן יציב, גם במצבים הבלתי נתפסים ביותר". מתי ליבליך | צילום: באדיבות המצולמת](https://medias.atmag.co.il/www/uploads/2025/02/1739723597_449230_40916.jpg ""הכוחות הפנימיים שבנו יכולים להפוך לעוגן יציב, גם במצבים הבלתי נתפסים ביותר". מתי ליבליך | צילום: באדיבות המצולמת")
מצומת של משבר לדרך של יציבות
המסע שלי לתוך עולם המיינדפולנס התחיל, כמו אצל רבים, מתוך קושי ומשבר. לפני כ-34 שנים חוויתי אובדן של דמות משמעותית בגיל צעיר, וחיי התמלאו בשאלות על משמעות: *למה אנחנו כאן? מה באמת חשוב?* הסערה הפנימית הזו הובילה אותי לחיפוש – וכבר בגיל 20 מצאתי את עצמי לומדת ומתרגלת מיינדפולנס. הרגע ששינה את הכל היה פשוט לכאורה: בפעם הראשונה ששמעתי את ההנחיה *"שימי לב לנשימה פנימה ולנשימה החוצה"*, הבנתי שמצאתי דרך. מהתנסות אישית, המסע הפך ללמידה מעמיקה בחו"ל, ומשם – לחזון ברור: להביא את המיינדפולנס לישראל ולשלב אותו במרחבים בהם הוא יכול לחולל שינוי אמיתי.
מתוך החזון הזה, יחד עם קולגות, הקמנו את עמותת "המרכז לחינוך קשוב ואכפתי", שמיישמת כלים מבוססי מחקר של מיינדפולנס, חמלה ולמידה חברתית-רגשית בשדה החינוכי. בעשור האחרון, ובמיוחד מאז תחילת המלחמה, הבאנו את התרגול למרחבים בהם נדרשת תמיכה ויציבות. מתוך אותו חזון נולד גם חודש המיינדפולנס הישראלי, המתקיים בפברואר ומאפשר לכל אחד ואחת להתחבר לתרגול דרך מפגשים מקוונים – כל בוקר בתרגול, וכל ערב בשיחת לימוד עם מיטב המורים והמנחים בארץ.
מיינדפולנס הוא חוויה – לפעמים קשה לתאר אותו במילים, אבל הוא מאפשר לנו "להישען" אל תוך הרגע ולמצוא בו עוגן, במיוחד בתקופות מאתגרות. אני מזמינה אתכם להצטרף אלינו למסע הזה, ומאחלת לכולנו שנדע לפגוש את חיינו מתוך עומק, חמלה, יציבות ונוכחות.
הכותבת היא מתי ליבליך, מייסדת-שותפה ומנהלת ההכשרות האקדמיות בעמותת המרכז לחינוך קשוב ואכפתי, ומנחת סדנאות וקורסים בתחום. ליבליך היא גם מייסדת ומרכזת-שותפה של התוכנית לפסיכותרפיה מבוססת מיינדפולנס בפיקוח בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר-אילן, שם היא משמשת גם כמנחה.