"רדו לי מהגב, זה מכביד עליי עם האלונקה"

מורה בעידן הזום | צילום אילוסטרציה: Shutterstock
מורה בעידן הזום | צילום אילוסטרציה: Shutterstock

קרן עזריה סיימה יום עבודה שהתחיל בבוקר ונגמר בערב, נכנסה לפייסבוק ונדהמה, וגם נעלבה, לראות איך המורים הפכו לאויבי העם

88 שיתופים | 132 צפיות

אתמול בשש וחצי בערב הייתי במחשב כדי לעזור לתלמיד שלי במשימה בחשבון. זה לא שאני עובדת משמרת צהריים או משהו, פשוט בבוקר צילמתי עם תלמידה סרטון הסבר על איך נכנסים לדף עבודה באפליקציה כלשהי. והיתה צפירה. ואז הצטרפתי לזום עם הבן שלי (בכל זאת מגיע להם קצת את אימא, לילדים שלי). ואז זום עם הכיתה שלי על יום השואה. ואחר כך ישיבת הנהלה עד שלוש וחצי כמעט (כי כל הזמן צריך לחשוב איך להשתפר ולהסתכל קדימה על מה יהיה כשנחזור לשגרה). בכל הזמן הזה אני בווטסאפ עם תלמידים והורים ובדיקת משימות. הכול קורה במקביל. אכלתי צהריים בארבע. ואני בבית, כן? לא כמו בשגרה כשהרבה פעמים אין הפסקה כי תמיד קורה משהו או צריך להכין משהו או לדבר עם מישהו.

אז בקיצור, איפה הייתי? עזרתי לתלמיד עם משימה בחשבון, ובין צילום וידאו בווטסאפ להודעה קולית לבדיקה של צילום הדף שהוא שלח לי שוב ושוב ואני הסברתי בסבלנות שוב ושוב, נכנסתי לפייסבוק. קצת אסקפיזם, מה קרה? איך אני אתאר את זה? עפתי קילומטרים אחורה מהדף מרוב כעס. וכן, גם עלבון.

מה זאת אומרת להיכנס מתחת לאלונקה? אני מתחת לאלונקה! כבר נשברו לי הכתפיים

מישהו, במהלך מתוכנן היטב כי פשוט לא ייתכן אחרת, השליך את גופתנו בכיכר העיר והנשרים עטים על הבשר והדם. איך ייתכן שהשיח המתלהם, הגס, האלים הוא כלפי המורים שעובדים כרגיל (יותר מהרגיל, אבל אני פוחדת לכתוב את זה שלא יקראו לי בכיינית) ולא על חברי הכנסת והשרים, למשל? מה זאת אומרת להיכנס מתחת לאלונקה? אני מתחת לאלונקה! כבר נשברו לי הכתפיים.

לא הבנתי מה רוצים: לא הוציאו אותי לחל"ת, אני שמחה על כך. ואני מצרה על כל מי שכן בחל"ת, או פוטר חלילה. הלב נשבר על כל משפחה שפתאום יש בה פחות משכורת. אבל אני עובדת קשה כדי ללמד, כדי לחשוב בצורה יצירתית כי זה לא שיעור רגיל ואנחנו לא נמצאים באותו מקום עם התלמידים שלנו, כדי לתכנן (את זה אני עושה בסופי שבוע, אבל אל תגלו, שלא יקראו לי בכיינית), כדי לענות לכל הפניות ולהיות זמינה ולעקוב. וכל הזמן לשים לב איך הילדים מרגישים ולהתפעל באמת מתחומי העניין החדשים שהם פיתחו ומאלה שהם השתכללו בהם. ולהיות בקשר, שזה הכי חשוב!

אז עכשיו אני אמורה לעבוד גם בחופש הגדול? בהתנדבות? כי מאוד קל ונעים לחשוב כך, אבל אני לא שותה שייקים מקוקוס על החוף בתאילנד בקיץ. אני עובדת, דווקא כן בהתנדבות, כדי להכין את הכיתה (וכדי שזה יהיה בדיוק כמו שאני רוצה לפעמים אני קונה ציוד על חשבוני, אבל ששש… אני שומעת מישהו קורא לי בכיינית) וכדי להכין חומר ומערכי שיעור. אז מתי נעשה את זה?

ומי פה במגזר הציבורי מוכן לעבוד בהתנדבות? אולי אני לא יודעת ומנכ"ל משרד הבריאות או נערי האוצר או ראש הממשלה תורמים בחודשים אלה את שכרם או חלק ממנו לשיקום המשק? יכול להיות. שווה לבדוק, אני לא רוצה סתם להעליל. ומה עם זכייניות הטלוויזיה? יש הרי פחות פרסומות והזכייניות מרוויחות פחות כסף, אז אולי בכירי "קשת"/"רשת" והטאלנטים תורמים את שכרם כדי להציל את החברה? לא יודעת, אני לא רוצה סתם ללכלך.

לא הגעתי למקצוע הזה בגלל הכסף או התנאים. אתם יכולים לספר לעצמכם סיפורים על השכר והתנאים של המורים. בדיחה טובה

אני מורה. זה המקצוע שלי. אני בוגרת תואר ראשון ושני בהצטיינות יתרה (לא התקבלתי עם ת.ז. וחיוך, כפי שנדהמתי לקרוא היום). הגעתי למקצוע אחרי גיל 40, זאת אומרת שעבדתי קשה גם קודם לכן. אני יודעת מה זה. מכירה תנאי עבודה ושכר ויודעת מה זה לקרוע את התחת עוד לפני שהגעתי לחינוך.

לא הגעתי למקצוע הזה בגלל הכסף או התנאים. אתם יכולים לספר לעצמכם סיפורים על השכר והתנאים של המורים. בדיחה טובה.
אני פשוט טובה במה שאני עושה, מאמינה בזה ונהנית מזה. לא באה מאהבה וכל הבולשיט הרגשני הזה (למרות שאני אוהבת את התלמידים שלי. זאת ההטבה של המקצוע, לא ימי החופשה האינסופיים שנדמה לכם שיש לי) . מומחית במקצוע שלי ונהנית ממנו. יש כמוני מורים ויש כמוני שוטרים, רופאים, אחיות, עיתונאים, כלכלנים ואנשי מקצוע בכל תחום אחר.

אז רדו לי מהגב, זה מכביד עליי עם האלונקה.

משפט לכל ההורים שמשפריצים רעל לכל עבר וברור שגם בשיחות בבית כשהילדים שומעים: אני מניחה שיש לכם "סידור" לילדים כשחוזרים לשגרה. הרי לא יעלה על הדעת שתשלחו את האוצרות הקטנים שלכם מחמל נפשכם לעלוקות מוצצי דם תת רמה כמונו המורים, נכון?

ולמי שהתיר את דמנו במומחיות ובציניות, מה אומר? מורידה בפניך את הכובע, אתה גאון. אני יכולה רק לקוות שהגלגל באמת מסתובב…