מולדתו של הרץ למרחקים ארוכים

כשהגיע איש המשמר הקיסרי אבבה ביקילה למרתון המשחקים האולימפיים ברומא לפני יותר מחצי מאה, הוא רץ יחף (הנעליים שנתנו לו אדידס, הספונסרים של האולימפיאדה, לא התאימו, והוא העדיף לרוץ כמו שהתאמן בבית). ביקילה זכה במדליית הזהב בריצת המרתון האולימפית, זכייה סנסציונית שבה קבע את ההישג הטוב ביותר עד אז – 2:15:16 שעות.

הוא היה חלוץ, פורץ דרך והאיש הראשון מאפריקה השחורה שזכה בזהב אולימפי בענף כלשהו. ביקילה, שזכה בזהב גם כעבור ארבע שנים בטוקיו, הפעם עם נעליים, היה ונשאר אגדה, מגדולי הרצים למרחקים ארוכים בהיסטוריה. מאז זרמו הרבה מים בנהר אומו, שמם של הרצים האתיופים למרחקים ארוכים ובינוניים יצא למרחוק, ושליטתם בענף הספורט הזה מרשימה.

הזוכים בזהב אולימפי ב-10,000 מטר בארבע האולימפיאדות האחרונות למשל – היילה גברסלאסי הדגול וקנניסה בקלה הגדול, שזכו כל אחד פעמים – הם אתיופים, בתשע מעשר אליפויות העולם האחרונות זכו אתיופים בריצה הזאת וכמובן גם מקצת מהמדליות האחרות היו צהובות-ירוקות-אדומות.

גם ב-5,000 מטר, במרתון ובמרוצי השדה האתיופים מראים דומיננטיות לא מבוטלת. ההצלחה, אגב, לא נעצרת אצל הגברים. גם הנשים מביאות לא מעט זהב, כסף וארד הביתה.

• רוצים לקרוא על הר הגעש הפעיל שבאתיופיה? לחצו כאן

רצים כל הדרך לבית הספר

ההצלחה של הרצים ממזרח אפריקה בכלל ומאתיופיה בפרט נובעת מכמה וכמה גורמים: גנטיקה (רוב הרצים הגדולים באים מאותן קבוצות אוכלוסייה), גיאוגרפיה (הגובה הרב מעל פני הים מפתח סבולת לב-ריאה), תזונה (בסיסית, בריאה וחסרת שומן) והשפעה מיוחדת יש, כך מתברר, גם לחיי הכפר הפשוטים.

בראיון שקיימתי לפני כארבע שנים עם גברסלאסי הוא הסביר: "הכישרון הטבעי חשוב, כמובן, אבל הדבר החשוב ביותר הוא המקום שגדלת בו. האזור שאני גדלתי בו (נפת ארסי, Arsi, חבל אורומיה, Oromia – ע"ד) הוא מקום מושלם לטיפוח רצים. הגובה הנכון מעל פני הים, כ-2,500 מטר, המזון שאכלנו, מזג האוויר – כל אלה הם נקודת התחלה מושלמת.

"ברור שלא לכולם יש אותו כישרון, אבל שום מאמן לא יכול להעניק את היתרון של תנאי הסביבה הללו. התחלתי לרוץ בגיל חמש-שש, והתחלתי להתחרות בגיל 15. זה בהחלט לא מקרי שמהאזור הזה יצאו קנניסה בקלה, דרארטו טולו (פעמיים האלופה האולימפית ב-10,000 מטר) וטירונש דיבאבה (אלופת עולם ב-10,000 מטר ו-5,000 מטר)".

היילי גברסלאסי – גדל באזור מושלם לטיפוח רצים. צילום: sportgraphic, shutterstock

הילדים כל היום במחשב

על החשיבות המכרעת של אורח החיים אפשר ללמוד מתשובתו של גברסלאסי לשאלה אם ילדיו יכולים להיות רצים טובים. "זה בלתי אפשרי. אמנם יש להם גנים טובים מאבא, וגם מאמא, אבל הם גדלים אחרת לגמרי. אני רצתי יחף עשרה קילומטרים בכל כיוון לבית הספר; בית הספר שלהם רחוק פחות משלושה קילומטרים מהבית, ומסיעים אותם אליו.

הם עסוקים כל היום במחשב ובדי.וי.די, זה שונה לחלוטין. כשאתה מגיע היום לכפר שבו גדלתי אתה עדיין רואה ילדים שרצים יחפים לבית הספר וחוזרים כדי לעזור לאבא ולאמא, בדיוק כמו שאני עשיתי בגילם. כמה מהם יכולים להיות רצים טובים. בעניין הזה הקידמה לא טובה. יש גם יתרונות לחיים פשוטים בכפר".

גברסלאסי, היום כבר בשלהי הקריירה, הוא דמות נערצת באתיופיה. הוא השקיע זמן וכסף בעזרה לאוכלוסייה וגם בשיפור היחסים עם אריתריאה על ידי קיום כמה מחוות לאתלטים ממדינה זו. בעקבות פציעה הוא לא סיים את מרתון ברלין האחרון, שבו נופץ שיא העולם שלו, ולראשונה מאז 1998 נפל שיא העולם במרתון לידיים קנייתיות.

השמות הגדולים *אבבה ביקילה (1973-1932) האדם הראשון שזכה פעמיים במרתון אולימפי (1960, 1964), שיאן עולם בריצה המפרכת ומי שנחשב לאחד מגדולי הרצים למרחקים אי פעם. *היילה גברסלאסי (נולד ב-1973) פעמיים אלוף אולימפי (1996, 2000) וארבע פעמים אלוף עולם ברציפות בריצת 10,000 מטר. שיאן העולם לשעבר בריצת מרתון. *קנניסה בקלה (נולד ב-1982) שיאן העולם בריצת 5,000 מטר ו-10,000 מטר, זכה בדאבל האולימפי למרחקים הללו בבייג'ין, היה ארבע פעמים אלוף העולם בריצת 10,000 מטר ופעם אחת ב-5,000 מטר, ומחזיק ב-16 תארים שונים באליפויות העולם במרוצי שדה. *דֵרארטוּ טוּלוּ (נולדה ב-1972) בת כפרו של קנניסה בקלה. התמחתה בריצת 10,000 מטר. הייתה לאישה הראשונה מאפריקה השחורה שזכתה בזהב אולימפי (1992), ועשתה זאת שוב בסידני 2000. היום היא מתרכזת בריצת מרתון.

זה לא עניין של מה בכך: היריבות בין אתיופיה לקניה בריצות ארוכות ובריצת שדה מרה וארוכה. כל אחת משתי המדינות מתיימרת להיות בעלת הרצים הטובים ביותר, שתיהן מציגות את ריכוז התנאים האידיאליים לטיפוחם של רצים כאלה, והתחרות קשה.

מ-1981 זכו נבחרות אתיופיה או קניה מדי שנה בכל אליפות עולם במרוצי שדה, ומ-2001 בכל אליפות גם בקרב נבחרת הנשים. גם הזוכים והזוכות האינדיבידואליים באים בדרך כלל משתי המדינות האלה.

בעוד קניה מתגאה ב-40 אליפויות במרוצי שדה – הדבר הכי קרוב לחיים האמיתיים – לעומת 23 של אתיופיה, באתיופיה סופרים מדליות בריצות הארוכות, שבהן יש לה יתרון ברור. לקנייתים, לעומת זאת, יש יתרון בריצות הבינוניות.

לא פעם נמדדת הצלחתה של משלחת אתלטיקה מאחת המדינות הללו בתחרות גדולה לא רק במספר המדליות שהביאה, אלא קודם כל בהשוואה עם השכנה מצפון/מדרום.

הכותב הוא עיתונאי ב"הארץ"

הכתבה מתוך מגזין "מסע אחר" של חודש נובמבר, העוסק כולו באתיופיה