מגע מרפא

"בתחילת החיים, כשהגוף שלנו בשיא אונו הוא מאפשר לנו 'לטפס על הרים', לעבוד, לבנות את הבית, המשפחה והקריירה", אומרת רתם קרט, מטפלת במגע ובמים וארומטרפיסטית, "ואילו במערכה השלישית של חיינו, זו שאנו קוראים לה 'זיקנה', הגוף מתחיל לפנות יותר מקום לרוח ולנפש שלנו, לניסיון שצברנו, לחוכמה וללב. הגוף כבר לא הכלי הדומיננטי בחיינו ויחד עם זאת", היא מדגישה, "הגוף, שעבד קשה במשך חיים ארוכים, מבקש תשומת לב אמיתית".

עם התבגרות הגוף נוספים ועולים צרכים פיזיים ורגשיים חדשים, ולעיתים אף צרכים ישנים שצצים ועולים על פני השטח. הגוף עבד קשה והושפע מאורח חיים וסביבה, מיציבה ומתהליך טבעי של הזדקנות שבו תהליכים פיסיולוגיים מואטים ונוצרת שחיקה של רקמות. "כל אלו עלולים לגרום לכאבים, מחלות ומוגבלויות שונות", מסבירה רתם. "ובנוסף, בצרכים החדשים שעולים יש גם את הנפש- אנשים מאבדים את העיסוק שלהם או הקריירה ויש זמן רב פנוי, מאבדים את בן או בת הזוג ואת החברים הקרובים ואז עולה הבדידות, המחסור במגע ובאינטימיות, פחד ומחשבות על המוות. גם לשינויים הפיסיים כמו קושי להתנייד, לראות או לשמוע, שינויים שיוצרים תלות באנשים- יש הדהוד גדול על הנפש, לפעמים עד כדי דיכאון ומצבי רוח ירודים".

צורך בסיסי

טיפולי המגע, או 'המגע הקשוב' כפי שמכנה אותם רתם, נותנים את תשומת הלב הנחוצה לגוף- גם ברמה הפיסית וגם ברמה הרגשית, בה הגוף מהווה כלי מכיל של הרגשות, הזכרונות והחוויות שעברנו בחיים. "מגע הוא צורך בסיסי, ראשוני שלנו, בני האדם. הוא מאפשר לנו לחוות את עצמנו, להתחבר למה שמתחולל בנו, להכיר את גופנו הפיזי, הרגשי, הנפשי והרוחי. תינוק בלי מגע לא ישרוד. ישנם מחקרים רבים על תינוקות ומגע, וכיצד הוא משפיע על מערכת החיסון וההתפתחות הרגשית. אלא שיש למגע עוצמה וחשיבות גדולה גם בסוף החיים. אני רואה איך אנשים מבוגרים, שלאו דווקא היו אנשים של מגע – שאהבו או נגעו, במערכה השלישית של החיים נענים ונפתחים למגע בצורה מרגשת".

סיפור מהחיים

לפני כמה חודשים נפרדה רתם ממטופל יקר ואהוב שנפטר בגיל 92, בשנתו. היא הכירה את מיכה לפני כארבע שנים ומאז ליוותה אותו מקרוב; "כשנה לפני שהכרנו, אשתו של מיכה נפטרה בעקבות מחלת הסרטן", מספרת קרט, "אחרי שחלקו יחד 60 שנה… מיד בתום השבעה מצבו של מיכה התחיל להתדרדר והתחילו להופיע סימפטומים פיזיים ומיחושים שונים ומשונים, עד למצב בו הוא נאלץ להיעזר בכיסא גלגלים בכדי להתנייד. הקשה מכל קרה כשמיכה הלך ושקע בדיכאון ושמחת החיים שלו נעלמה כלא הייתה".

רתם החלה להגיע אל מיכה פעם בשבוע לטיפולי מגע. "בהתחלה הוא היה אדיש לנוכחותי, לא מדבר אבל כן מסכים למגע, עוצם עיניים ופוקח אותן שוב בתום המפגש. לאחר כחודשיים, באמצע מפגש, הוא אמר פתאום: 'זה מרגיש נהדר…' והלב שלי החסיר פעימה. אלו היו המילים הראשונות שהוציא מפיו זה כמה חודשים. בתום המפגש הוא חייך אליי ומכאן התחילה מערכת יחסים ארוכת שנים, בה מיכה ואני הקפדנו לא להחמיץ ולו מפגש אחד. כל עוד מיכה ישב על כיסא הגלגלים, אני דאגתי לשמור על הגוף שלו – שהגב לא ישתופף, שכפות הרגליים לא יתנוונו, שכפות הידיים לא יתקשחו, שזרימת הדם לכל האיברים תהיה טובה…".

מיכה התחיל לשתף ולדבר במהלך המפגשים. "זיכרונות מהעבר התחילו לעלות, סיפורים שהיו כלואים בגוף התחילו להשתחרר, רגשות על אבדן אשתו קיבלו ביטוי. אני הקשבתי, שאלתי, הייתי שותפה לחיים שלמים, נעניתי לגוף שדיבר במקביל, והקשבתי, גם עם הידיים שלי. השינוי כבר היה בעיצומו. הכאבים נעלמו כלא היו, מיכה כבר לא צריך היה להיעזר בכיסא הגלגלים וביקש לשוב אל דירתו עם עזרה של מטפלת.

מיכה ואני המשכנו להיפגש, מלווים את מפגשי המגע במוזיקה קלאסית שאני והוא אוהבים, משתפים על ספרים שקראנו זה מכבר, על מה שברומו של עולם ועל מה שבלב פנימה".
בשנה האחרונה להכרותם של רתם ומיכה, הוא כבר בן 92, ומצבו הבריאותי מתחיל להידרדר. "הזקנה קפצה עליי", אמר, "והתחיל לשתף על המוות שקרב ובא, על הרצון לנוח כבר ועל הפחד להיפרד מהחיים, על מה שהחמיץ ועל מה שהוא לא מתחרט עליו, אפילו לא לרגע. מיכה שיתף בכל מה שלא יכול היה לשתף את הקרובים לו, מהפחד לצער אותם.

בבוקרו של יום רביעי, היום הקבוע של המפגשים, לפני כמה חודשים, קיבלה רתם טלפון מבנו של מיכה: "אבא מאושפז בבית החולים, מאתמול, אבל הוא לא שכח, היום יום רביעי והוא לא מוכן להחמיץ פגישה איתך!" "התרגשתי מאוד. המפגשים האלו לאורך שנים כה רבות הפכו אישיים גם עבורי. כמובן שהגעתי בשעה היעודה, הפעם לחדרו שבבית החולים. מיכה כבר היה מבולבל וכמעט שאיבד קשר למציאות. ישבתי לצידו, ופשוט ליטפתי אותו והוא נרדם שקט ורגוע. לפנות בוקר נפטר בשנתו. זה היה המפגש האחרון שלנו יחד.
הודיתי לו שאיפשר לנו להיפרד זה מזו. כשהגעתי לשבעה, ביקשתי לשבת בחדר בו נפגשנו לטיפולים, ודמעות זלגו מעיניי כשנזכרתי בתקופת החיים שמיכה חלק איתי, בצחוק ובבכי, ברגעים שהאמונה פעמה וברגעים הקשים והכואבים, ויותר מכל בקרבה שנוצרה ביננו…".

מגע קשוב

רתם מטפלת במגע כבר שנים רבות, דרך המים (וואטסו) ו"ביבשה", כמו שהיא מכנה זאת.
היא מטפלת מוסמכת על ידי ארגון waba העולמי ובין התחומים בהם התמחתה אפשר למצוא שיטות מגוונות כמו שיאצו, קונטיניום, חכמת הגוף, ארומתרפיה, עיסוי רפואי, מסג' תאילנדי, קונסטלציה, "המסע" ועוד. "מה שאני עושה הרבה מאוד שנים זה בעצם חקירה של המגע בהמון אופנים, גם דרך שיטות שונות שלמדתי. בטיפולי המגע אני בעיקר מלווה תהליכים רגשיים של אנשים, ומביאה איכויות הטיפולים במים לטיפולים ביבשה, כמו למשל הקשבה לתנועתיות העדינה של הגוף, למקצבים שלו- מקצבי הלב, הנשימה והתנועה של הנוזלים בגוף.

בעבודתי כמטפלת במגע, אני חווה את עוצמת ההשפעה של המגע על אנשים מינקות, ועד לרגעים האחרונים של החיים. בשנים האחרונות אני מטפלת במגע ביותר ויותר אנשים מבוגרים, בגילאי 80,70 ו-90 וחווה את העומקים שהמגע הקשוב יכול להוביל אליהם.
רתם מעידה על עצמה כי העיסוק שלה הוא גם הריפוי שלה ,"וזה מה שהכי מגדיר אותי כמטפלת. זה מה שתמיד הוביל אותי ומאפשר לי להיות מאוד נוכחת ומאוד אישית. אני נמצאת במקומות שעושים לי טוב, שמגדילים ומרפאים אותי. אני אוהבת מאוד אינטימיות וקרבה, שזה בעצם ללוות אנשים בחיים שלהם, מה שמזכיר לי, לבחור בחיים".

מגע קשוב מכיל בתוכו את ההקשבה המורכבת מרבדים רבים. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Melpomene, shutterstock

*עוד בחיים אחרים – תסמונת הלב השבור

*עוד בחיים אחרים – איך לא להשמין במדורה

מהו מגע קשוב?

"מגע קשוב מכיל בתוכו את ההקשבה המורכבת מרבדים רבים. ראשית יש את המגע עצמו, שהוא אלמנט ראשוני שמביע אהבה, איכפתיות, קרבה, אינטימיות, שעוטף ומחבק ומאפשר לחוש ביטחון, מנוחה, ליטוף והחזקה.
יש את ההקשבה. ההקשבה לסביבה – למי שתומך ומטפל באדם, ההקשבה למטופל – לקול, לעוצמה שלו ולרגש שנוכח בו. ההקשבה לגוף, ליציבה, לתנוחה שבה הוא מונח, איך נראה העור, מה טווח התנועה, להבעות הפנים וגם היכן כואב או איפה יש מתח בגוף.
וכן את ההקשבה גם למסרים שאינם מילוליים. זמן הטיפול האורך שעה וחצי – הוא זמן של הקשבה המאפשר מפגש במקצב אחר, מאפשר ליצור אינטימיות וקרבה.

ההקשבה מתבטאת בכך שהמגע שלי בכל אחד ואחת הוא שונה, וכל מפגש ומפגש הוא אחר ומיוחד, כי הוא חלק מההקשבה וההבנה שכל גוף הוא עולם ומלואו ולכן המגע דורש רגישות גדולה, הקשבה לקצב הנכון, אורך רוח ורגישות וכמובן הבנה של העולם הרגשי, הקשבה לעולם הרגשי. רובד נוסף של הקשבה הוא הנוכחות. אני מאוד אישית בנוכחות שלי. אני מביאה את עצמי במלואי כי אני אוהבת את מה שאני עושה. אני מתעניינת במי שלידי, משתפת ומסכימה להיות ננגעת וזה אומר להפוך להיות יותר ממטפלת. אני הופכת להיות קרובה, אשת שיחה, מישהי שאפשר לשתף אותה – וכל אלו הופכים את הנוכחות שלי לחלק חשוב מאוד במגע הקשוב.

מי מגיע לטיפול?
מכיוון שתוחלת החיים התארכה, טיפולי מגע באנשים מבוגרים מזמנים מגוון רחב ביותר של מטופלים. ישנם מטופלים אשר מתפקדים לבד, יוצאים לטיולים, עוסקים בספורט וחיים חיים עשירים ומגוונים. במקביל הם מרגישים את השינוי הפיזי של התבגרות הגוף ומעוניינים לתת לכך התייחסות, שתאפשר איכות חיים גבוהה בהווה, תוך חשיבה על העתיד וצרכי הגוף שעשויים להשתנות. הם מבינים כי טיפולי מגע ועיסוי תומכים בתשוקה שלהם להמשיך להיות פעילים ולהפיק את המיטב מהחיים שלהם.
וישנם מטופלים אשר מרותקים לכיסא גלגלים, או אל המיטה, לקוחות אחרי שבץ, עם כאבים כרוניים, דלקת מפרקים, פיברומיאלגיה, אלצהיימר, פרקינסון וכדומה, אשר זקוקים באופן ישיר ומידי לתמיכה ולטיפול בגופם, לתמיכה רגשית ולנוכחות אוהבת ואכפתית.

אילו שינויים או הטבות התחוללו במהלך טיפול?
היה לי מטופל חולה אלצהיימר שבתחילת התהליך הטיפולי כמעט לא תקשר עם סביבתו. אחרי כמה טיפולים הוא התחיל למלמל ואחרי כן הופיעו מילים בודדות ובהמשך משפטים קצרים. בהמשך הוא התחיל לענות בכן ולא, ובכלל לתקשר קצת יותר.
במחלות כאלו שהאדם נעלם – ההטבה היא שהוא מתחיל לתקשר עם סביבתו, ובמקרה הזה המטפלת שלו הבחינה בשינוי בתקשורת שלו כבר אחרי המפגש הראשון.

על החיים ועל המוות

"למגע יש הדהוד ברמה הפיזית וברמה הרגשית", מסבירה רתם, "מחד, באופן שבו הוא מחזק את מערכת החיסון, מניע את זרימת הדם והלימפה ומשפיע על הגוף הפיזי. ויש את ההשפעה על הגוף הרגשי. כשאנחנו מרגישים לא טוב, עם מצבי רוח ירודים, חוסר אונים ובדידות, המצוקה והקושי מחלישים את מערכת החיסון, והמגע, שנותן מענה גם לצרכים רגשיים, מחזק אותה ומשפיע על כל המערכות.
בעזרת מגע רגיש וקשוב אני עוזרת להעלות את המודעות לגוף. המגע בגוף מעורר תחושות, והתחושות הן גשר בין הגוף הפיזי שלנו לגוף הרגשי. במהלך הטיפולים מתחילים מטופלים רבים לשתף בזכרונות שהגוף מחזיק, בחוויות, ברגשות ובסיפורי חיים. יש שמספרים ממש בסיפור, במילים, ויש, כשלמטופל אין יכולת מילולית לתקשר, אך אני מרגישה איך הגוף מבטא, מגיב, ומספר את שאצור בו".

רבים מהמטופלים אותם מלווה קרט משתפים אותה במחשבות שלהם על המוות ועל הקושי שבזקנה. "הם לא מדברים על זה עם הקרובים שלהם כי אנשים לא רוצים לשמוע, לא רוצים לדבר על המוות, אז אין להם מקום לדבר על זה. בדרך כלל אומרים להם: "אוי, אל תדבר על זה…". בעיניי זה נושא שחשוב שתהיה האפשרות לדבר עליו, ולרוב כל מה שנדרש זה הקשבה… ואני פשוט מקשיבה".

*עכשיו בדרך האוכל – איך להכין תפוח אדמה כמו במדורה

*עכשיו בהורים וילדים – פעילויות לל"ג בעומר