מבקשת מקלט מתוודה: "אני מפחדת. ברור לי שהמהומות לא נגמרו"

אתמול (שבת) בשעות אחר הצהריים התרחשו מהומות אלימות בדרום תל אביב, במסגרתן מתנגדי משטר באריתריאה השוהים בישראל הפגינו ברחובות במחאה על פסטיבל שהתכוונה לקיים שגרירות אריתריאה בישראל, ברחוב יד חרוצים בעיר. לטענתם, עצם קיום הפסטיבל מעיד על כך שישראל תומכת במשטר האלים באריתריאה. המהומות שהתרחשו גרמו למעל 130 פצועים ולנזק רב לרכוש.

>> מרגש: נשים המתמודדות עם עוני ונכות יצרו קולקציה מרהיבה

"אני מפחדת, מה שהיה אתמול לא באמת נגמר", מספרת לנו ט' (33), מבקשת מקלט שברחה לישראל לפני 12 שנה מאריתריאה ומבקשת שלא להזדהות בשמה המלא. ט' עובדת בקוצ'ינטה, מיזם כלכלי ופסיכו-סוציאלי המבוסס על אמנות, ופועל למען נשים מבקשות מקלט שעברו דרך רצופת תלאות ומכאובים בדרך אל החופש. היא הגיעה לארץ לפני יותר מעשור, כשעל גבה בתה התינוקת, כיום תלמידת כיתה ח'.

"הבעל שלה יצא לפניה", מספרת לנו מיכל זמרי, עובדת סוציאלית במיזם קוצ'ינטה, אשר מתרגמת את ט' במהלך הראיון ומנגישה לנו את דבריה. "רדפו אותו כי הוא נדרש לעשות שירות צבאי אינסופי, וזה לא שירות אלא עבודות כפייה. היא הייתה כבר עם תינוקת כבת שנה אז, ובגלל שהבעל שלה ברח, התנכלו אליה – והיא הייתה חייבת לברוח אחריו". כדי להגיע לישראל, ט' נאלצה לעבור מסע מפרך: היא הגיעה מאריתריאה לסודן ומשם לסיני, כל זה, כאמור, בזמן שהיא סוחבת את בתה התינוקת על גבה.

מיכל זימרי, מנהלת שירותי תמיכה פסיכו-סוציאליים בקוצ'ינטה | צילום: מתוך אתר קוצ'ינטה

ט',  אשר עובדת במחלקת התפירה של המיזם, מפרנסת את עצמה ואת משפחתה באמצעות עיצוב ויצירת מלאכת יד בהשראת התרבות האפריקאית. "אנחנו מאפשרות לנשים להכין את המוצרים אצלנו בסטודיו", סיפרו לנו בראיון קודם מנהלות המיזם. על מנת לשפר את הידע והמיומנויות שלהן, משתתפות העובדות בקורסים שונים כמו עברית, אנגלית, מחשבים ועוד. "קוצ'ינטה נותנת לי כוח, ביטחון עצמי והזדמנות ללמוד, ואני מקבלת חברה שהיא כמו משפחה", מספרת לנו ט'.

לאור כל המהומות, את עדיין מרגישה בטוחה כאן?
"אני לא דואגת באופן אישי לעצמי, יותר ממה שיקרה בקהילה. אם יעשו עכשיו איזושהי הידברות וינסו להרגיע את הרוחות אני אשמח, אבל אם זה ימשיך להסלים – אני באופן אישי מבוהלת מזה. אבל לא מרגישה צורך לברוח ממה שקורה, לפחות לא כרגע".

מיכל, המהומות מלוות את הנשים במהלך יום העבודה?
"בימים האלה זה מלווה אותן מאוד. חלקן גרות באזור של המהומות – אין פה תחושה של פחד קיומי, אבל כן של סערת רגשות. בעיקר גברים מעורבים בזה והם לא בדיוק חוזרים הביתה. הן מכירות כאלה שמסתתרים שלא יחזרו – מחשש שמישהו יתקוף אותם".

"הדעה הרווחת היא שהמהומות לא צריכות להתקיים פה", טוענות מיכל וט'. "מי שתומך במשטר באריתריאה – מה הוא עושה פה? ועם זאת, המציאות יותר מורכבת מכן להיות פה או לא להיות פה, או כן לקיים את המחאות והמהומות בישראל או לא, הן גם ככה מתקיימות במקומות שונים בעולם – אבל באופן כללי, לדעתה של ט', הן לא צריכות להתקיים פה כלל".