מבינים (רפואה) סינית

צילום: shutterstock
צילום: shutterstock

עדי פרום, מטפל בכיר, מסביר מושגי יסוד ברפואה הסינית

88 שיתופים | 132 צפיות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

המושגים בכתבה

בשנים האחרונות אנו עדים לפופולריות ההולכת וגוברת של הרפואה הסינית בישראל. יותר ויותר אנשים משתמשים בשירותיה הטובים, לא תמיד מתוך הבנה או אמונה, אלא בעקבות המלצה של רופא או חבר. מצב זה, בו אדם מגיע לטיפול מבלי לדעת הרבה על התהליך אותו הוא עומד לעבור, יוצר פער גדול בתקשורת, שכן המטפל מדבר בעולם המונחים הסיני, בעוד המטופל מדבר בעולם המושגים המערבי. מידע על מושגי היסוד של הרפואה הסינית ועל התהליך הטיפולי, עשוי לשפר את התקשורת ולהביא לתוצאות קליניות טובות יותר.

בעולם המערבי ישנן התייחסויות מגוונות לרפואה הסינית. מתנגדיה מתייחסים אליה כאל מוצר פרימיטיבי או קוסמי, שכל תוצאה קלינית חיובית הינה בגדר מקריות או פלצבו. מנגד, יש הרואים בה כמייצגת את ה"אמת", וכך מרימים אותה לדרגת אמונה דתית כמעט.

שתי התפישות הללו גורמות עוול לרפואה הסינית. למעשה, הרפואה הסינית הינה מערכת סדורה ועצמאית של חשיבה ושל ניסיון קליני, שהתפתח לאורך אלפי שנים. היא מבוססת על טקסטים עתיקים, מלווה בתהליך רצוף של חשיבה, התבוננות וניסוי קליני נרחב, ונעוצה עמוק בתוך הפילוסופיה, הלוגיקה, הרגישות והמנהגים של ציביליזציה זרה לנו לחלוטין, שפיתחה תפישה עצמאית אודות בריאות וחולי.

השיטה הסינית מבוססת על הרעיון לפיו לא ניתן להבין שום חלק, אלא ביחס לכלל. סימפטום כלשהו אינו מוביל לסיבה, אלא רק לחלק מהפאזל המסתכל על השלם. כלומר, כשאדם מגיע עם תלונה מסוימת, הרפואה הסינית מנסה להבין איך הסימפטום (התלונה) משתלב במארג המיוחד הזה הנקרא אדם. הבנת התלונה בתוך חייו, התנהגותו, רגישויותיו, תנועתו ותפקודו הפיזי והמנטאלי, הינה האתגר הגדול של הרפואה הסינית.

המושגים שיובאו להלן הם הבסיס להבנת החשיבה הסינית בנוגע לגוף האדם, נפשו ובריאותו.

טאו

מושג בסיס בפילוסופיה הסינית המייצג את הנתיב השופע של הטבע או דרכי הטבע. ניתן להתייחס לטאו במישור הארצי כאל סך כל חוקי הפיזיקה, הכימיה והמתמטיקה, הידועים ושאינם ידועים, אך לעולם יהוו את גבולות ודרכי היקום, שלעולם לא נצליח לשנותם.

במישור הפילוסופי ניתן להכביר אין סוף מילים על מנת לנסות להבין את הטאו. אני אבחר לקצר ולסכם בציטוט מתרגומו של סטפן מיטשל ל- Tao Te Ching :
"את הטאו לא ניתן לתפוש.
הוא קטן מאלקטרון ומכיל גלקסיות אינספור.
הטאו לעולם אינו עושה דבר,
ואולם דרכו נעשים כל הדברים".

יין ויאנג

מושגי הבסיס בחשיבה הסינית. החשיבה המערבית הבסיסית מיד תפריד את המונחים האלו ותפצלם, על מנת להיטיב להבינם: יין = חומר, ויאנג = אנרגיה, ובכך תשלים את המערכת המוכרת לנו מעולם הפיזיקה המודרנית. חומר הופך לאנרגיה ואנרגיה לחומר. אך הבנת הדואליות של מושגים אלו הינה המפתח להבנת הפילוסופיה הסינית בכלל והרפואה הסינית בפרט, המבוססת על חשיבה דיאלקטית של יחסי גומלין והדדיות, והבנת השלם כמארג הבנוי מיחסי גומלין על חלקיו הקטנים יותר ומיחסו לשלם הגדול יותר.

הטאו הוא שלם אדיש. הוא מהווה הן את האחדות של כל הדברים והן את דרך הפעולה של היקום. מתוך אותה אחדות עולה יין – יאנג: העולם בצורותיו הרבות. יין – יאנג הוא ייצוג סמלי של תהליך כולל, המצייר שינוי ולא תמונה נייחת של מציאות. בדגם היין – יאנג משתמשים גם להבדיל היבטים של התהליך. במסגרת שדה מגנטי של התנגדות בסיסית ומתח יצירתי, כל ההיבטים קשורים הדדית, חדורים זה בזה ותלויים זה בזה. קטביו של שלם אחיד מאופיינים זה ביחס לזה, מחזורים מתגלגלים של ה"אחד" הופכים להיות ה"אחר". יין – יאנג יכול להיות מושג קשה לתפישה עבור המערביים, היות שהוא בורח מהגדרות נוקשות בנוסח 'זה או זה'. התארים של יין – יאנג הם יחסיים לגמרי.

אפשר להסביר את המושג בכך שלכל הדברים יש טבע קוטבי. זמן מחולק ליום וללילה ולקיץ ולחורף, המינים לזכר ולנקבה, המקום לשמים ולארץ, הטמפרטורה לחום ולקור, הכיוון למעלה ולמטה, החלל לפנים ולחוץ, וכך הלאה. אבל המינוחים של יין – יאנג נקבעים האחד ביחס אל השני. לדוגמה, השמש היא גדולה יותר, בהירה יותר, חמה יותר (יאנג), ביחס לירח, שהוא יותר יין. יין ויאנג אינם ניתנים להפרדה זה מזה. אין חשיכה ללא אור, אין חזית ללא גב, אין מעלה ללא מטה, אין פנים ללא חוץ ואין חום ללא קור.

צ'י

רוב האנשים מכירים את המושג צ'י בגרסתו הפשוטה – אנרגיה או אנרגיה פעילה. זאת בניגוד להתייחסות ליאנג, המסמל אנרגיה אבסולוטית. הצ'י ניתן להבנה כסוג של אנרגיה זמינה. למעשה, צ'י הינו מונח גדול יותר. מה שמעורר את החיים נקרא צ'י. המושג צ'י הוא לב ליבה של הרפואה הסינית. החיים מוגדרים באמצעות צ'י, למרות שהם בלתי ניתנים לתפישה, למדידה, לכימות, לראייה או לבידוד.

העולם החומרי, שהוא חסר ערך ויחד עם זאת חיוני, מעוצב על ידי הצ'י. את הצ'י, שהוא כוח בלתי נראה, המוכר רק על פי השפעותיו, ניתן לזהות, בצורה לא ישירה, באמצעות מה שהוא מטפח, מפעיל ומגן עליו. חומר הוא צ'י שעוטה צורה. הרים נוצרים, יערות צומחים, נהרות זורמים ויצורים מתרבים, כל אלה הם גילויים של צ'י. אצל היצור האנושי, כל תפקודי הגוף והנפש הם גילויים של צ'י. תחושה, הרהור, הרגשה, עיכול, התלהבות והתרבות. צ'י גורם תנועה וחום. הוא התעלומה והנס הבסיסי.

כאשר הלב פועם והנשימה היא חמה, אנו מבינים שהחיים נמצאים בתוך הגוף. כאשר הלב מפסיק לפעום והגוף מתקרר, כוח החיים, או צ'י, איננו קיים יותר. כוח החיים וצ'י הם אחד. כמו אוויר, לצ'י יש תנועה משלו, והוא גם מפעיל את התנועה של דברים אחרים מחוץ לעצמו. כפי שהרוח מניעה את העצים, את העשב ואת המים, כך צ'י מניע את החזה, גורם לשאיפה ולנשיפה. אנשים אינם שואפים צ'י, אלא הצ'י הוא הכוח המניע שיוצר נשימה. בדרך זו, צ'י הוא הסיבה וגם התוצאה.

הרפואה הסינית – מוצר פרימיטיבי או אמונה דתית | צילום: shutterstock
הרפואה הסינית – מוצר פרימיטיבי או אמונה דתית | צילום: shutterstock

צ'י, לחות ודם

בגוף האדם, צ'י ודם הם ביטויי יאנג ויין בהתאמה. הרעיון של חומר כיין ופעילות כיאנג מומחש בדברים הבאים: הדם עצמו הוא יין. הפרשתו, תנועתו והכיח שלו הם יאנג. שתן וזיעה הם יין. תהליך הסינון שיוצר שתן והחום המעודד זיעה הם יאנג.

דם הוא חומר רך, מגיב, הנוטל על עצמו את הצורה של המיכל בו הוא נתון. בהיותו לח ודחוס, הדם הוא אמצעי של התמצית התזונתית, המזינה את רקמות הגוף. הדם נחשב גם האמצעי של המוח במידה שהוא נושא מידע (במונחים מערביים הדברים הללו עוטים צורה של מתווכים כימיים או הורמונים), המסדיר את תפקודי הגוף. לדם יש טיב של יין, אך היין אינו זהה לדם. יין הוא עיקרון כוללני, מושג, היבט של תהליך דינמי, ואילו דם הוא חומר הקיים בגוף החי. הצ'י (יאנג) מניע את הדם (יין).

לאש יש טיב של יאנג. טיבו של הצ'י הוא יאנג. כמו האש, גם הצ'י הוא חסר בסיס, נייד, ניתן לשינוי, זרז של תנועה ושינוי צורה. למעשה, הוא שם נרדף לתנועה ותהליך. דם וצ'י כרוכים זה בזה כמו היין – יאנג. אם הם מופרדים, הדם אינו נע ולצ'י אין בסיס, ולפיכך אין חיים. בהתבסס על עקרונות אלה, מחזור הדם מושפע על ידי פעולת המציצה והסחיטה של הריאה, המניעה את הצ'י על פני כל הגוף.

חסימת הזרימה של צ'י מדכאת את זרימת הדם. חסימת הדם מרוקנת צ'י. כאשר השרירים אינם פעילים וכלי הדם אינם יכולים לפעום, הדם לא יזרום. כך קורה כאשר אנשים המרותקים במשך זמן רב למיטותיהם מפתחים עימדון, כיבים ופצעי לחץ. חוסר פעילות מוביל לקיפאון הדם והלחות, אשר בתורו מוביל לניוון הרקמה ולמותה.

יאנג מתקשר גם עם מצב חילוף החומרים הבסיסי. החום שאנו מקשרים עם החיים, כאשר האדם נמצא במנוחה מלאה (כמו בשינה עמוקה או תרדמת), שייך ליאנג. אפשר שלא תהיה שום תנועה או פעילות ממשית ועדיין – אם הגוף חם ופולט הבל לח, אנו יודעים שהאדם חי. יאנג ויין הם היסוד ממנו יונקים הצ'י והדם את קיומם – ממש כפי שהאם יולדת את הילד, אך הוא גדל בעצמו.
לחות היא מצב הביניים של דם המוליד צ'י ושל צ'י המשנה דם. אפשר לאתר צ'י, לחות ודם על רצף היין – יאנג כביטויים נבדלים של כוח החיים האחדותי, שגם הוא צ'י.

איבר

המונח מתייחס לא רק לישות המבנית כמו הלב או הכבד, אלא גם לצירוף הרקמות, הפעילויות והתעלות, היוצר את המערכת שהאיבר הוא חלק בלתי נפרד ממנה. וכך, הלב קשור עם מערכת האיבר של הלב, הכוללת גם את האיבר של המעי הדק, וכמו כן את תעלות הלב והמעי הדק.

למערכות האיבר תחומי תפקוד גופניים-נפשיים ברורים בתוך האורגניזם. מערכות אלה מארגנות את כל התהליכים הגופניים והנפשיים ומצמידות יחד את כל המרכיבים המבניים של תעלות, איברים, רקמות, נוזלים, וכך הלאה. השימוש בשם זהה יכול ליצור אי הבנה מרובה. כאשר מטפל סיני משתמש במושג כמו כבד, לדוגמה, הוא מתכוון למערכת הכבד הכוללת את כל התפקודים הגופניים, הרגשיים, המבניים והמנטאליים הקשורים לכך על פי הרפואה הסינית ולאו דווקא לאיבר עצמו. פעמים רבות אני נתקל במצב בו נאמר למטופל שיש לו בעיה בכבד והוא רץ מיד לבצע בדיקות דם לתפקודי כבד, שלא לצורך.

יין = חומר, ויאנג = אנרגיה | צילום: shutterstock
יין = חומר, ויאנג = אנרגיה | צילום: shutterstock

מרידיאנים (תעלות)

רשת של צינורות לא מבניים, שדרכם זורם הצ'י. כל אחת ממערכות האיבר, יש לה תעלת קשר: כבד, כיס מרה, לב, מעי דק, טחול, קיבה, ריאה, מעי גס, כליה, שלפוחית שתן, קרום הלב ותלת מחמם. בנוסף, ישנו צינור העיבור, אשר מצוי לאורך קו האמצע של קדמת הגוף וצינור השליטה, שמתחיל מאחורי אמצע הראש ויורד לאורך עמוד השדרה. ישנן גם "תעלות אקסטרה", הנוצרות משילוב של נקודות דיקור בתעלות שונות.

דיקור

מערכות איבר מתקשרות זו לזו דרך רשת סמויה של מרידיאנים (תעלות) המעבירות צ'י ודם. הצ'י זורם לאורך הגוף בתנועה מתמדת, בדומה לתנועת המים בערוצי הנחל. כמו נתיבי המים על פני האדמה, תעלות אלה מתרוקנות זו לתוך זו, מצטלבות, יש להן זרמים תת קרקעיים וזרמים עליים, והן מקשרות את החלקים הפנימיים של הגוף עם חלקיו החיצוניים.

נקודות דיקור ממוקמות על שקערוריות זעירות על העור, הקרויות "אנשים" או "שערים". את הגישה למחזוריות הפנימית של צ'י ודם ניתן להשיג דרך נקודות הדיקור. נקודות דיקור הן שערים. כמו בזמנים עברו, כאשר ערים סיניות היו מוגנות על ידי חומות, השערים נפתחו כדי לקלוט אמצעי מחייה ונסגרו כדי להרחיק את הרוע. נקודות הדיקור הן כמו מבואות מעודנים של הגוף, הנפתחים ונסגרים כדי להסדיר את הדינמיות שלו.

מחטים דקות, מוצקות, מעוקרות, עשויות פלדת אל חלד, חודרות אל התעלות, מפעילות או מעכבות את הזרימה של צ'י ודם. 14 שבילים עיקריים חוצים את הגוף מן הקודקוד ועד לקצה האצבעות והבהונות. הרבה נקודות דיקור עיקריות ממוקמות מתחת למרפק ולברך – מקום שבו משנה הצ'י את קוטביותו מיין ליאנג ואוסף כוח תוך כדי תנועתו מן הגפיים לעבר הליבה. גירויי נקודות אלה מפעיל השפעה עמוקה על שיווי המשקל של היצור החי כשלם.

אבחנה

ברפואה הסינית המסורתית קיימות ארבע צורות של אבחנה: ראייה, שמיעה והרחה, תשאול ומישוש. העיקריות שבהן הן בדיקת הלשון ומישוש הדופק בכל פרק של כף היד, צפייה בצבע העור ותווי הפנים ומישוש של נקודות דיקור.

לראות: צבע עור, עיניים, לשון, ציפורניים, שיער, הילוך, איכות ההפרשות.
לשמוע ולהריח: צליל הקול והנשימה, ריח הנשימה, העור, ההפרשות.
לתשאל: תלונות נוכחיות, עבר רפואי, עבר רפואי משפחתי, דפוסי שינה, תיאבון, משקל, סילוק, נידה, מתח.
למשש: מרקם, לחות, טמפרטורה, גמישות העור, חוזק ומתח השרירים, גמישות, טווח התנועה של המפרקים, רגישות של נקודות אבחנתיות, הערכה של דופק היקפי.

טכניקות הטיפול

הבנתה ופעילותה של הרפואה הסינית מאוד מקובלות בסין. הדבר יוצר מצב של "אוכלוסייה מחונכת טיפול". חינוך לטיפול רפואי הוא נגזרת של הגדרות הבריאות והחולי המקובלות בחברה.

בחברה המערבית, לדוגמה, קיימת ההבנה כי חום גוף נורמלי הוא סביב 36.5-37 מעלות צלזיוס. כל חריגה מכך מעוררת את האדם להשיג טיפול רפואי / תרופתי כלשהו. כך גם בסין ישנה הבנה של בריאות ותפקוד, המובילה לשימת לב לפרטים ולתקשורת טובה יותר בין הרופא לחולה.

הכותב הוא ראש תחום רפואה סינית בשיר"מ- שירותי רפואה משולבת, בית חולים "אסף הרופא". ליצירת קשר : adi_fr@walla.co.il

מתוך: מגזין דרך האושר

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק