מאל-הורות לטיפולי פוריות בחמש שנים
מה הביא את לובה שרגא, שהצהירה בגיל 27 שהיא לא מעוניינת בילדים, להתחיל טיפולי פוריות קשים בגיל 32?
לפני חמש שנים יצאתי מארון האל-הורות. הייתי אז בחורה בת 27, צעירה מאוד אך כבר נשואה ארבע שנים ומתמודדת עם הציפייה הטבעית מול עצמי ומול החברה שאביא ילדים לעולם. משהו בי הרגיש שהציפייה הזו לא נכונה לי, והמילים שבחרתי לכתוב אז הדהדו בי במשך שנים לאחר מכן: "יותר מאשר אני מפחדת, אני באמת לא רוצה. שאלתי את עצמי מה גורם לי לא לרצות בדבר שאמור להיות כל כך בסיסי, כל כך טבעי, צורך ביולוגי שלנו. האם משהו פגום בי? לבסוף החלטתי שאני מי שאני, עם ילדים או בלי".
>> הנשים שהתחרטו על שהביאו ילדים לעולם
לו הייתן מספרות לי לפני כמה שנים, כשכתבתי פוסט שלם על אל-הורות במגזין הלייף סטייל שלי, שביום מן הימים אתחיל בטיפולי פוריות… האמת? לא חושבת שהייתי עד כדי כך מופתעת. כלומר הייתי כנראה מנחשת שנדרש תהליך מסוים כדי להגיע למצב הזה ובהחלט יש כאן פער במידע שחסר לי, אבל אני לא חושבת שהייתי מוצאת שזה מופרך. תמיד אמרתי שהחיים דינמיים ומעולם לא הרגשתי שאל-הורות היא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי, אף שזה בהחלט אפיין את התחושות שלי באותם הימים.
התחושות שלי היו כל כך קודרות, שאילו הייתי נדרשת לנחש איך החיים שלי יסתדרו לבסוף – הייתי מנחשת שלא הייתי מביאה ילדים לעולם. אני, שחשבתי שלקיום שלי לא ראוי שתהיה המשכיות; אני, שחשבתי שאשליך את כל העבר שלי על הילד שלי והוא יגדל להיות פגום כמוני; אני, שפחדתי שעצם האקט של הבאת ילד לעולם יציף בי כאבים שלא הייתי מוכנה לפתוח מחדש. שום דבר כאן לא הצביע על כך שאי פעם אהיה מוכנה להביא ילד.
התחושות שלי היו כל כך קודרות, שאילו הייתי נדרשת לנחש איך החיים שלי יסתדרו לבסוף – הייתי מנחשת שלא הייתי מביאה ילדים לעולם
נשים רבות כל כך מתהלכות בתחושה שהן פגומות – בדיוק כפי שאני הרגשתי. ההחלטה לא להצטרף לדרך שאליה הוסללנו, לא באופן מיידי ולעתים לעולם לא, יוצרת מטענים ומציפה את התחושה שמשהו ודאי לא בסדר בנו, שאנחנו מסרבות "להתיישר" לפי המסלול הנורמטיבי שלתוכו נולדנו מעצם הזהות הביולוגית שלנו.
היום, כשאני מדברת עם נשים בגילי, אני כבר יודעת לזהות בהן את סימן השאלה הקיומי הזה שאפיין גם את התהליך שלי. שאלות לגבי האם אני רוצה להביא ילדים לעולם? ואם לא, מה זה אומר לגביי? מה זה אומר לגבי הזוגיות שלי? לגבי המקום שלי בחברה? יצא לי לדבר עם מגוון נשים, שבאו מרקעים משפחתיים שונים לחלוטין, כדי להבין שבסופו של דבר אנחנו מתמודדות, בצורה הייחודית שלנו, עם דילמות קיומיות דומות מאוד.
אני כל כך שמחה שביטאתי את המחשבות האל-הוריות כי ידעתי שלא משנה מה תהיה התוצאה הסופית, ליכולת שלי להשמיע את הקול הזה, שמטיל ספק, שלא לוקח את המסלול הזה כמובן מאליו – יש חשיבות עצומה. בא לי לחבק כל אישה שנמצאת בצומת הדרכים הזה ולומר לה: את תדעי מה נכון לך ואת תדעי איזה מחיר תהיי מוכנה לשלם עבור ההחלטה שלך, אבל מה שהכי חשוב שתדעי – את לא לבד והרגשתי בדיוק כמוך.
ואז הגיע הטיפול
החשש להתעמת עם היבטים כואבים באישיות שלי ובעבר שלי התממש בלי קשר להבאת ילדים לעולם, כשהחלטתי לראשונה בחיי לעבור טיפול פסיכולוגי. זה היה תהליך ארוך שבו למדתי להשתחרר מהתלות שיש לי באנשים אחרים, שבו למדתי שכל מה שנחוץ לי קיים כבר בתוכי. למדתי שאני לא צריכה שיצילו אותי – גיליתי שכל מי שיש לו מקום בחיים שלי הוא אדם שלם בפני עצמו, לא כזה שצריך להשלים אותי. אני אדם בזכות עצמי.
יצא לי לדבר עם מגוון נשים, שבאו מרקעים משפחתיים שונים לחלוטין, כדי להבין שבסופו של דבר אנחנו מתמודדות, בצורה הייחודית שלנו, עם דילמות קיומיות דומות מאוד
כשלמדתי לשחרר מהתלות הזו, כשגיליתי את החוזק הזה בעצמי, גם הזוגיות שלי קיבלה תפנית שונה לגמרי. זה נבנה שלב אחר שלב, בכל פעם למדתי עוד דרך שבה אני יכולה לתמוך בעצמי, ומתוך זווית הראייה הזו למדתי גם להביט מחדש בכל מיני היבטים ומערכות יחסים בחיים שלי, אבל בעיקר – בניתי עם עצמי מערכת יחסים שמעולם לא הייתה לי בעבר. למדתי להיות הגיבורה של עצמי וזה היה הנרטיב הכי טוב שאי פעם יצרתי.
הבנתי שבמשך שנים פחדתי מתחושת הביטחון שמשפחה אמורה ליצור ופחדתי להיות הדמות שצריכה להעניק את התחושה הזו ליצור קטן וחסר אונים, כי אני בעצמי לא ידעתי איך התחושה הזו אמורה להרגיש וכי זה חסך שהרגשתי עם עצמי סביב האופן שבו גדלתי.
בשלב מסוים במהלך הטיפול, כשהייתי רחוקה מאוד מהרצון בילדים, חלמתי חלום: בחלום הזה נסעתי עם בן זוגי לחופשה, עצרנו בדרך ובמושב האחורי בכיסא הבטיחות ישבה תינוקת קטנה וחגורה, עם עיניים גדולות, חייכנית ומרוצה. נתן הביט בי ושאל האם לא מתחשק לי עוד אחת כזו ואז אמרתי לו "אם יוצאת לנו עוד אחת כזו בדיוק? אני בעניין".
עולות בי עד עכשיו דמעות משחזור החלום הזה ולא בגלל הסיבות המובנות מאליהן: אלא בגלל תחושת הביטחון שהרגשתי בחלום, תחושת ביטחון שעד לאותו שלב מעולם לא הרגשתי, לא בחיים הבוגרים ולא כילדה. הפירוש המילולי של החלום הזה מובן אבל הפירוש האמיתי עמוק הרבה יותר: יצרתי את תחושת הביטחון הזו עבור עצמי וכעת אני יכולה לחלוק אותה עם אחרים. יש לי מרחב לחלוק את הביטחון הזה מבלי להרגיש תלויה באדם אחר שיספק אותה עבורי. הבנתי שהילדה הזו במושב האחורי היא בעצם כל מה שאי פעם רציתי אני להיות ולהרגיש בעצמי. היא הייתה אני.
הרצון בילדים
אני חלילה לא אומרת שחוסר רצון בילדים הוא תוצר של בעיה נפשית או של צורך בטיפול. למעשה לא התחלתי בתהליך הטיפול מרצון להגיע למצב שאני רוצה ילדים, זו לא הייתה תוצאה שייחלתי לה. הייתי אפילו אומרת שכחלק מתהליך ההשלמה שלי עם עצמי, עם החוויות שחוויתי, עם המשפחה שלי, עם הילדות שלי – הגעתי גם להשלמה עם ההבנה שאני לא רוצה ילדים. חייתי כבר לחלוטין בשלום עם התחושה הזו עד שבבת אחת נחתה עליי ההבנה שאני רוצה ילד: דווקא מהמקום הזה שהרגשתי שלמה יותר, רציתי להעניק את התחושה הזו גם לאדם אחר. לא רציתי ליצור אדם שיהיה בצלמי ובדמותי, לא רציתי חוויה מתקנת – ובגלל כל מה שלא רציתי, הבנתי שאני כנראה רוצה ילד ממקום אמיתי ונכון לי.
מעבר למטענים הרגשיים, רציתי אז ואני מבקשת גם היום לתת דגש לסוגיות שאינן מקבלות מספיק מרחב בהחלטה להביא ילד: על מי תיפול העבודה הלא ממומנת של הטיפול בילד? (מחקרים מראים שבארצות הברית לבדה, נשים משקיעות 37 אחוז יותר זמן בביצוע מטלות בית לא מתוגמלות כלכלית ביחס לגברים), איך זה ישפיע על הזמן הפנוי שלי? (גם כאן המספרים דומים ומראים שבעוד שנשים משקיעות שעות כל יום בעבודה שעליה אין תגמול כלכלי בבית, גברים משקיעים בין חצי שעה עד כשעתיים לכל היותר), איך זה ישפיע על הקריירה שלי ומה יקרה לתחושת ההגשמה העצמית שלי, שעד כה נמדדה בעיקר כפונקציה של ההצלחה שלי בקריירה, כשייכנסו למשוואה גורמים נוספים?
עכשיו אני נמצאת בנקודה שבה אין לי פתרונות לכל, כי יש דברים שאגלה רק במבחן התוצאה כשאערסל סוף סוף תינוק.ת בזרועותיי. אני מסתפקת בתחושת הערך העצמי שיש לי עכשיו, בידיעה שאני אדם שלם, לא מושלם אבל מוכשר ובעל יכולות – כדי לדעת שאמצא פתרונות בבוא העת עם בן הזוג שבחרתי ובחר בי לתהליך הזה.
את המילים האלה אני כותבת אחרי שגיליתי שהסבב הראשון של הטיפול לא הצליח, לא “נקלטתי”. כל הטרמינולוגיה שקשורה בטיפולי פוריות, כל ההזרקות, ההורמונים, המין המתוזמן, הבדיקות – כל אלה גורמים לי לבחון הפעם את מערכת היחסים שלי עם הנשיות שלי, עם הגוף שלי, עם המיניות שלי.
את המילים האלה אני כותבת אחרי בוקר של דמעות, שהייתה בהן גם הקלה וגם מועקה
מיותר לציין שטיפולי הפוריות מציפים תחושות מורכבות: הניתוח הטכני הזה של איברי הרבייה שלי ושלו, העמידה הנוקשה בלוח הזמנים, המחזוריות של התהליך והאופן שבו היא מתמזגת עם המחזוריות הטבעית של הגוף שלי. כל יומיים אני מקבלת הוראות חדשות איך להתנהג ואיך להזריק, אבל אף אחד לא מסביר איך לא לכעוס על הגוף, איך להכיל, איך לקבל – אז כמו כל דבר אחר, אני מלמדת את זה את עצמי לאט ובסובלנות.
את המילים האלה אני כותבת אחרי בוקר של דמעות, שהייתה בהן גם הקלה וגם מועקה. הקלה, כי במשך כל השבועיים האחרונים חייתי בתוך הראש שלי, במעין ספירלה של רצון לשמור על חיוביות ולא להיכנס לסטרס, כי אומרים שסטרס משפיע על הסיכויים להיכנס להיריון, וגלים של סטרס שפגשו אותי בכל זאת מבלי שהתכוונתי, כי גם הציפייה לשמור על אופטימיות בתוך כל המורכבות הזו מלחיצה בפני עצמה (ספוילר: עצת "תשחררי וזה יקרה" לא באמת עובדת).
המועקה נבעה מכך שאני יודעת שבעוד יומיים אני נשאבת למחזוריות חדשה, של בדיקות והזרקות שינהלו לי את החיים. בחרתי להעניק לעצמי את המרחב הזה, גם להרגיש את ההקלה על כך שנגמרו שבועיים של אי ודאות, את המועקה על כך שצפויים לי ימים לא פשוטים, גם את האכזבה על כך שלא הצליח. הבטתי בנוף והחלטתי להמשיך הלאה בכוחות מחודשים. אחרי הכל, למדתי איך להיות שם עבור עצמי, למדתי שאני הגיבורה שלי.
ואתן, נשים יקרות שקוראות את זה, אין לכן צורך להיות הגיבורות שלי. אתן לא חייבות לייעץ, לספר לי סיפורי הצלחה, להתפלל עבורי. אני מסתפקת בחיבוק וירטואלי, אני מסתפקת באיחול קטן להצלחה, אני מסתפקת בידיעה שאני במחשבות שלכן. יש לי כל מה שאני צריכה כאן בסביבה התומכת שיצרתי עבורי ואתן מוזמנות ללוות אותי במסע שלי מבלי להרגיש צורך להצדיק את השותפות הסמויה הזו – הנוכחות שלכן מספיק ראויה מעצם קיומה.
אל תייעצו לי להחליף רופא ואל תספרו לי על גיסתכן שנקלטה אחרי שנים של ניסיונות. אני יודעת שאתן רוצות להוריד מהמעמסה שאני מרגישה, אבל היא שלי ובחרתי אותה לעצמי. צפו בי מתחזקת אחרי כל אכזבה ותהיו שם עבורי רק כשאבקש, כשאבקש, ובשאר הזמן תזכירו לעצמכן שלא משנה מה אתן מרגישות או בוחרות לעשות, כל בחירה שלכן היא לגיטימית וראויה.