"האחריות בתינוקייה היא לחיים ולמוות, והמשכורות הן פשוט בושה"

מה זה אומר להיות מטפלת במעון יום, להיות מחנכת דור העתיד שלנו? לפתוח את הבוקר במעון בסריקת בוקר שחלילה לא יהיה משהו בחצר או במעון שיסכן את הפעוטות, ולא מעט פעמים מצאנו נחש/עקרב/ברזל חלוד שנזרק אחר הצהריים. לקבל כל ילד בחיוך ותשומת לב וכן גם את ההורה שמביא אותו כשלפעמים היה בוקר קשה בבית. לאלתר הברקות כדי שההורה ילך מחויך לעבודה והילד יכנס לשגרת המעון.

להקשיב ולהגיע לכל ילד, לשים לב לפרטים הקטנים, לוודא שאכלו, שתו, שטפו ידיים. ללמד, להסביר, להחליף חיתולים. אם חלילה ילד נפצע לוודא שקיבל טיפול מתאים. לא לפספס את הילדים השקטים, לתווך להם וללמד אותם תקשורת, כישורי חיים ואיך יוצרים חברויות. לדאוג לניקיון הגן והאסתטיקה, למנוע מריבות, להעניק המון אהבה וחום, להעניק עוד חיבוק שהיה צריך מאמא לפני הפרידה, או לעזור לאמא שצריכה חיבוק ממך ומבקשת עזרה כשהילדה לא מקשיבה לה. להרגיע את הילד, לחטוף מילד מכות כשאת מנסה להגן על ילד אחר, ואת מונעת בגופך את החבטה. לקבל ילד חולה אפילו כשההורה אומר אין לו כלום אבל את הריי מכירה את הילד כאילו היה שלך, ויודעת שהילד חולה, נתנו לו תרופה ושלחו למעון. ואת, אסור לך להגיד כלום.

"אנחנו לא קוסמות, אמנם אנחנו עושות את המקסימום, אך תקן של מטפלת אחת על כל תשעה פעוטות אינו מאפשר טיפול ראוי"

ולך הרי אסור להיות חולה כי "אין מחליפות" ובלעדייך יסגרו את המעון. ואת עם גב תפוס וכאבים מנסה למצוא מחליפה כדי שהצוות לא יסבול לעבוד לבד כשאת חולה ורק רוצה לישון אחרי לילה של כאבים. וביום החופשי להיות עם יסורי מצפון כי חייבים את עזרתנו ביום שישי. וכן גם אנחנו חווינו שנתיים קשוחות, גם אנחנו לא יצאנו לחופש גם אנחנו הפסדנו כסף כשהבעל לא עבד.

אני אוהבת את העבודה שלי, חיה אותה כל יום כל היום, אוהבת את הילדים מאוד, מרגישה שאני במקום שאני יכולה לתת מעצמי, לתרום ולהוות קרקע טובה לילדים. אנחנו לא קוסמות, אמנם אנחנו עושות את המקסימום, אך תקן של מטפלת אחת על כל שישה תינוקות ואחת על כל תשעה פעוטות אינו מאפשר טיפול ראוי. במשרדי האוצר, החינוך והכלכלה מנותקים. אם היו באים לשטח, אולי היו מבינים את התנאים הבלתי־אפשריים, הכוללים מחסור במבנים, בכוח אדם ובתקציבים. אולי היו קצת נחשפים אלינו, מטפלות ״הכל כלול״, מחנכות, מחליפות חיתולים, מכבסות את הסדינים של הילדים ומנקות את המעון, ובקושי מצליחות לסיים את החודש עם שכר רעב של 5,700 שקלים.

"האחריות בתינוקייה היא לחיים ולמוות, והמשכורות הן פשוט בושה. אנחנו לא מוכנות להיות שקופות יותר"

לכן מטפלות רבות נקלטות לעבודה ואז נעלמות. המטפלות שנשארות עושות זאת מאהבת המקצוע, אך התנאים אינם תנאים. אנחנו עובדות יותר מ-20 שנה והשכר שלנו הוא טיפה מעל למינימום. זה שוחק ומתסכל. האחריות בתינוקייה היא לחיים ולמוות, והמשכורות הן פשוט בושה. אנחנו לא מוכנות להיות שקופות יותר. שרת החינוך טוענת שזו עוד לא באחריותה לדאוג למטפלות מחנכות. שרת הכלכלה מטאטאת ואומרת שזה כבר לא אחריותה לדאוג למטפלות מחנכות. שר האוצר? שר האוצר הוא מחכה לשרת הכלכלה שמחכה לשרת החינוך. ואנחנו? אנחנו לא מחכות, אנחנו יוצאים לרחובות.

עופרי שפיצר היא מחנכת-מטפלת במעון ויצו במכון ויצמן

>>> כך (שוב) תחזירי את הילדים לשגרה