למי יש יותר כבוד

קראטה שיטו ריו התפתח כאומנות לחימה מחתרתית והפך לדרך חיים

88 שיתופים | 132 צפיות

משמעות השם

שיטו ריו הוא אחד מארבעת סגנונות הקראטה האוקינאווי העיקריים (שוֹטוֹ-קַאן, גוֹג'וֹ-רִיוֹ, וּואַדו-ריו ושִיטוֹ-ריו). פירוש המילה "קראטה" היא יד ריקה, ומכך נגזרים שני יסודות של אומנות הלחימה: האחד הוא דגש על לוחמה חשופת ידיים, והאחר הוא שעל הלוחם לפעול מתוך זרימה שבריקות.

בתפיסה האוריינטלית מייצגת היד את הלב, כלומר יד ריקה משמעותה לב ריק מכוונות זדון, ולמען האמת מכוונה כלשהי. "טֶה מייצג את הגפיים, הרגליים, כלי נשק, מוח, פה, לב, שלוחות של התודעה", אומר ברק חדד, דאן 2 בקראטה, "והשימוש בהם צריך להיות לאור הקרא, כלומר אידיאל ה"ריק": על האדם להיות מוכן ללמוד, להתפתח, לקבל מהסביבה, להפיק את היעיל והטוב מכל תנועה".

ומה לגבי שם הסגנון שיטו-ריו? שיטו הוא מונח המתקבל מהחיבור הפונטי של שמות שני מוריו של מייסד השיטה, היגאונה קנריו ואיטוסו יאסוצון. מאבוני קנוואה, מייסד השיטו ריו, שילב בסגנונו את השיטה של השניים, וכך גם הנציח את שמם: הקנג'י שי עבור אי-טוסו והקנג'י טו עבור היג-אונה (ביפנית זה מסתדר…). משמעות המונח "ריו" היא סגנון, שיטה, זרם.



שיטו ריו קראטה היא אומנות לחימה שנוצרה באוקינאווה כחלק מסגנון האב אוקינאווה טה

שיטו ריו קראטה היא אומנות לחימה שנוצרה באוקינאווה כחלק מסגנון האב אוקינאווה טה

מקורות השיטו ריו

שיטו ריו קראטה היא אומנות לחימה שנוצרה באוקינאווה כחלק מסגנון האב אוקינאווה טה. אוקינאווה הוא אחד מאיי הארכיפלג ריוקיו, הנמצא דרום-מזרחית ליפן ונשלט על ידי סין ויפן לסירוגין (נמצא כרגע תחת ריבונות יפנית). ב-1609 כבש שבט הסמוראים סאטסומה את אוקינאווה, אסר על תושביה להשתמש בנשק או לייצרו, וכלי הנשק הקיימים הוחרמו מחשש למרידה. בתגובה החל לימוד מחתרתי ומואץ של אומנות לחימה סודית להגנה עצמית ללא נשק.

שיטות הלחימה המסורתיות שהיו נהוגות באוקינאווה, וכונו פשוט "טה" (יד), זכו לפיתוח ולהעמקה בראשותו של המאסטר טודה סאקוּגאווה (1733-1815), אבי האוקינאווה טה, שלמד בסין אצל המורה קו-שאן-קו. במקביל פותחה גם שיטת "קובוג'יטסו", שבעזרת דמיון יצירתי הפכה כלים תמימים למראה מתחום החקלאות, השיט והדיג לכלי נשק יעילים ביותר.

באוקינאווה שלושה מחוזות עיקריים: שורי, נאהה וטומרי. כל מחוז פיתח סגנון לחימה ייחודי בראשותו של מאסטר נבחר. כל סגנון קיבל שם שהורכב משמו של המחוז בתוספת הסיומת יד, כלומר "טה" (שורי-טה, נאהה-טה וטומרי-טה). יחד מהוות שיטות אלה את סגנון העל אוקינאווה-טה (יד אוקינאווה).

מייסד השיטו ריו, מאבוני (1889-1952), למד אצל תלמידי תלמידיו של סאקוגאווה בושי מאטסומורה (1790-1880). בגיל 13 החל לתרגל אצל המאסטר איטוסו יאסוצון (1830-1915) שורי-טה, שהוא סגנון קשה הדוגל בחיזוק הגוף ובחישולו. מאוחר יותר החל לתרגל אומנויות לחימה סיניות נוספות אצל מורים בעלי שם באי. "בגלל יחסי המסחר בין סין לאוקינאווה, היו חילופי תרבויות מגוונים, בין היתר בתחום אומנויות הלחימה", מציין חדד.

בשלב מאוחר יותר, בהמלצת איטוסו, החל מאבוני להתאמן אצל היגאונה קנריו (1853-1916), מייסד סגנון נאהה-טה, שבניגוד לשורי-טה התאפיין בתנועות רכות ועגולות יותר, והושפע יותר מאופי הלחימה הסיני. בשנת 1868 השיבה מהפכת מייג'י את השלטון לקיסר ואוקינאווה הוכרה רשמית על ידי יפן ב-1875. מרגע זה הוסר מעטה החשאיות מעל הקראטה, והוא החל להילמד אף כאומנות לשמה או כספורט באוקינאווה. ב-1927 נסע מאבוני ליפן כדי ללמד את סגנונו בדוג'ו (אולם אימונים) "סיי שין קאן" שבאוסקה.



כל סגנון קיבל שם שהורכב משמו של המחוז בתוספת הסיומת יד, כלומר

כל סגנון קיבל שם שהורכב משמו של המחוז בתוספת הסיומת יד, כלומר "טה"

מאפיינים וייחוד

הקראטה הוא סגנון עתיק מאוד, שממנו התפתחו סגנונות מאוחרים יותר כגון נינג'יטסו, טה-קואן-דו, מוי תאי ועוד.

שיטו ריו מאופיין בשילוב שבין זרמי קראטה שונים. יש בשיטה קאטות שמקורן בשלושת המחוזות הראשיים באוקינאווה, ואף מארצות שכנות, ומשולבות בו גם קאטות מודרניות מהמאה האחרונה. שיטו ריו הוא אחד מסגנונות הקראטה העגולים והרכים יותר. יש בו, לצד בעיטות ואגרופים ישירים ורבי עוצמה, תנועות התקפיות והגנתיות מעוגלות, מתוחכמות, המתבססות לא רק על כוח הגפה, אלא על עוצמת שילוב המותן בתנועה. מסיבה זו מתאימה השיטה גם לאנשים שאינם חסונים באופן טבעי ולנשים. המתרגלים את השיטה לומדים דרך ייחודית להפקת עוצמה קטלנית בעת המכה באמצעות שימוש נבון בגוף כולו, מיקוד המכה, איכות של הצלפה בעת הפגיעה ושימוש בתנועת המותן.

הקראטה בכלל מאופיין במסגרת היררכית מוגדרת וביחסי כבוד מופגנים בין מורה לתלמיד ובין התלמידים לבין עצמם, על פי סדר דרגותיהם. עד היום, גם במועדונים מערביים, נשמר הקוד הזה, ויש לכך כמה סיבות: "ראשית כל, בחברה הישראלית של היום אנו שוכחים להפגין כבוד, וזה חבל", אומר חדד. "הפגנת כבוד היא פעמים רבות דרך למנוע אלימות או לנטרל אותה ברגע שניצתה. איש קראטה אמיתי הוא שוחר שלום ועליו ללמוד כיצד להימנע מעימות מכל סוג שהוא; הפגנת כבוד, לעצמו ולסביבתו, היא תרופה מונעת חזקה לכך".

אחת מצורות הפגנת הכבוד הנפוצה בעולם הקראטה היא הקידה. "זהו אות כבוד, המסמל מקום נמוך יותר ומפגין פתיחות, למידה, קבלה ותודה", אומר חדד. המתאמן קד למורהו, לרעהו לאימון, ואפילו למקום שבו הוא מתאמן. הקדמה מסמלת גם כוס ריקה. כאשר אדם משתחווה, הוא מדגים כיצד "שום דבר לא נשפך", כלומר עד כמה הוא צנוע ונטול שאיפות כלשהן. כפי שאמר גיצ'ין פונקושי (מייסד סגנון שוטו קאן), אבי הקראטה המודרני: "קראטה מתחיל ומסתיים באדיבות". אותה צניעות מתבטאת גם במילה היחידה שרשאי תלמיד קראטה להגות בחופשיות: "אוּס". זוהי מילה יפנית שהיא ראשי תיבות של המילים "אוניגאי שימאס", שפירושו "אנא, למד אותי עוד".

הקראטה מבטא הן את הצורך ההישרדותי שלשמו פותח, כאשר עם שלם דוכא וחיפש דרכים להשתחרר מעול הכובש, והן את שאיפתם העמוקה של בני אוקינאווה לשלום והרמוניה. הקראטנה אינו שיטת לחימה שנועדה לצורכי השמדה ואלימות לשמה.

הפן הרוחני והפילוסופי

מושג ה"ריק" הטבוע בשם "קראטה" מבטא את היכולת לקבל, לספוג ולהתפתח. ה"ריק" במובן הזן-בודהיסטי הוא גם טבעה של התודעה הנכונה שאינה נצמדת לדבר ואינה שופטת דבר. בספר העתיק "התודעה הבלתי כבולה", שכתב איש הזן טקואן סוהו לרעהו הסייף, מתוארות הפעמים הרבות שבהן נדרשת מהלוחם ריק תודעתי. התמקדות ברצון לנצח, בחשש מהפסד ובהישמרות מפני פציעה תכריע את הלוחם בסופו של דבר, כמו מרבה רגליים שיקרוס תחתיו ברגע שיתחיל לחשוב איזו רגל צריכה לצעוד ראשונה.

"אנחנו קרובים מדי לחיינו אנו מכדי לראות אותם", אומר חדד. "לכן אנו יכולים להשתמש באימון הקראטה כמראה מיניאטורית של החיים. במהלך האימון, בהתנהלות בדוֹג'וֹ, בהתמודדות מול יריב, ובעצם בכל תנועה ותנועה, ניתן לראות את אופיו של האדם. המורה יכול להבחין בכך, ועם הזמן גם המתרגל יכול להשקיף על עצמו, כאילו מבחוץ. הוא יכול להבחין בדרך שבה הוא מתמודד עם קשיי האימון ולהשליכה על אופן התמודדותו עם קשיי היומיום.

האימון בקראטה מספק כר נרחב לסיטואציות הבוחנות עד כמה הצלחנו להפנים ערכים כמו שקט נפשי, נחישות, אצילות, סובלנות וכדומה. באימון ישנו הקושי הפיזי של תרגילי הכוח והסיבולת, והקושי הנפשי שבהצגת הקאטות מול עיניהם הבוחנות של המורים, ובהתמודדות מול יריבים שאינם בהכרח שקולים כנגדך מבחינת משקלם ומיומנותם. כך הופך תרגול הקראטה לכור היתוך שבו צורף המתאמן את נפשו ואת גופו, בוחן את עצמו ללא הרף, מחשל ומשפר את עצמו לאורכן של השנים.

"אימון הקראטה הוא אחד הרגעים הבודדים ביום שבו יש לנו זמן לעצמנו, ובו אנו יכולים להביט פנימה, להיכנס לעולם הפרטי שלנו. אבל זה לא פשוט כמו ללכת לים ולצפות בגלים, כי יש מסגרת נוקשה שצריך לעמוד בה. המסגרת הנוקשה מייצגת את ההתמודדות היומיומית.

המורה, באופן אבסורדי, מייצג את הקושי, את הרע, במהלך האימון, בעצם דרישתו לפעולה על פי עקרונות הקראטה בכל עת ולא רק כשנוח. יש להפגין שלווה וכבוד גם כשמצב הרוח נרגז או מדוכדך; יש להפגין שאיפה גופנית למצוינות גם בימים שבהם מרגישים חלשים. יש לעשות כל זאת בהבנה שאימון הקראטה מייצג את חייו של אדם בוגר בעל תחומי אחריות שונים: אי אפשר פשוט להפסיק להיות הורה, או איש מקצוע כשלא מתחשק. יש לנוע בעולם תוך הפגנת כבוד, נימוס, חינניות ועוצמה בכל רגע נתון אם ברצוננו לחיות את החיים במלואם".



שיטו ריו מאופיין בשילוב שבין זרמי קראטה שונים. יש בשיטה קאטות שמקורן בשלושת המחוזות הראשיים באוקינאווה, ואף מארצות שכנות, ומשולבות בו גם קאטות מודרניות מהמאה האחרונה

שיטו ריו מאופיין בשילוב שבין זרמי קראטה שונים. יש בשיטה קאטות שמקורן בשלושת המחוזות הראשיים באוקינאווה, ואף מארצות שכנות, ומשולבות בו גם קאטות מודרניות מהמאה האחרונה

מצב השיטה בארץ ובעולם

שיטו ריו קראטה היא שיטה נפוצה בעיקר במזרח הרחוק, באירופה ובארצות הברית.. בשנת 1985 קיבל קנצ'ו תאמס ובר, מייסד אגודת "סאן שין קאן", אחריות לקידום השיטה ונעשה המייצג הרשמי של "סיי שין קאי" (הדוג'ו הראשון ביפן לשיטו ריו) באירופה ובמזרח התיכון.

סיפורו של חדד

"עם הולדתי ב-1983, החל אבי, סנסאי אהוד חדד, לתרגל שיטו ריו קראטה ב'סאן שין קאן' דוג'ו בתל אביב, אחד ממועדוני השיטה הראשונים בארץ. הוא התאמן אצל סנסאי איציק פלורנטין וסנסאי יוסי שכנוביץ, ותוך זמן קצר הפך לתלמיד אדוק מאוד. ברגע שאחי עמית ואנוכי הגענו 'לגיל שאפשר להתחיל', הצטרפנו אליו לאימונים. הייתי אז כבן 5.

"לאחר שנים, עם עזיבתם של מוריו, ניהל אבי את הדוג'ו, שבמהלך הזמן החליף את שמו ל'קי מה קאן' (מקור העוצמה הפנימית), עם סנסאי צביקה מרגונינסקי. הדוג'ו משמש עד היום סניף אגודת 'סאן שין קאן' בתל אביב, והוא ביתי השני כבר 18 שנה".

מסר אישי

"אין סוף לפילוסופיות וליתרונות הקראטה לאדם המודרני. מי שנחשף לעולם הזה ומתמיד בדרך, מקבל במשך השנים בסיס יציב לחייו, מודעות עצמית גבוהה יותר, שלווה פנימית ופעילות גופנית המאזנת את חיי הכורסה, הטלוויזיה והמחשב".

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה