ללדת בלי אפידורל: לעלות לתת כיף לאלוהים ולחזור חזרה
בלידה הראשונה שלה היא ילדה עם אפידורל, בלידה השנייה המציאות חירבה לה את התוכניות ושיתקה אותה מפחד. אז איך זה שרגעי האימה רק שינו את חייה של קרן איתן לטובה?
הידיעה כי ייתכן ובקרוב לא יישאר מלאי של זריקות אלחוש ליולדות זרע בהלה בקרב ההריוניות שבינינו. קרן איתן, אחת שחוותה לידות עם ובלי אפידורל, מתארת חוויה מטלטלת ומשנת חיים בעקבות לידה ללא הזריקה המפורסמת.
>> מחאת האפידורל הגיעה לרשת: "זה חייב להיות Me Too הבא"
מאז ההודעה על המחסור באפידורל אפשר לחלק את הריוניות ישראל, שלא מתכוונות ללדת בלידה טבעית, לשלוש: אלה שבהיריון ראשון – המבועתות, שאין להן מושג איך צירים מרגישים ורק התיאורים מסמרי השיער על כאבים, שאין דרך בכלל לתאר אותם, מכניסים אותן ללופ של לחץ, ומכיוון שגם ככה כל ההיריון הן רק קונות דברים הן מיד רצות לקנות כל הבטחה ברשת שמבטיחה להקל על הצירים ולזרז את הלידה.
רגע האימה הזה, שבו אני מבינה שאני הולכת להוציא מהגוף שלי אבטיח קטן בלי חומרי אלחוש היה משתק. שני צירי לחץ לאחר מכן הבטתי בתחינה אל המיילדת ושאלתי אותה – זה הכי כואב שזה יהיה?
יש את אלו שכבר ילדו פעם – עם אפידורל. זו הקבוצה שהכי במצוקה, כן הן כבר חוו צירים, בשלב ההתחלתי של הלידה הקודמת, ובדיוק כשנהיה ממש קשה הן קיבלו אפידורל שהקל עליהן כל כך שהן לא מצליחות להבין איך אפשר ללדת בלי, ואם זה כל כך כאב עד שקיבלו את הזריקה המיוחלת, איך לעזאזל הן אמורות לשרוד כאב יותר גדול מזה?!
ויש את הקבוצה השלישית, ההריוניות שכבר ילדו בעבר – בלי אפידורל. אלה רגועות. הן רגועות לא כי הן לא חושבות שזה יכאב, הן יודעות שזה יכאב. ואם פתאום יופיע מרדים מלאכי עם מזרק שלוף הן מיד יעגלו לעברו את הגב בהתמסרות. ההבדל בינן לבין שתי הקבוצות הראשונות הוא שהן יודעות שזה אפשרי, שזה קושי שאפשר לצלוח, עם האתגרים שבדרך, ובסופו מחכה אישה מנצחת שקיבלה הוכחה לכוחות שבכלל לא ידעה שיש לה.
תראו, זה לא שללדת עם אפידורל זה קל, או שללדת בלי אפידורל זה יותר טוב, זה בכלל לא הדיון. תהיו איתי רגע – העניין בללדת ללא אפידורל, בין אם מבחירה ובין אם לא, זה אשכרה להגיע לאלוהים, לתת לו כיף, ולחזור חזרה להסתובב בין בני האנוש כשאת אדם אחר. כל לידה היא מעשה בריאה, בכל לידה נברא ילד חדש ואיתו נבראת גם אמא שהיא אישה קצת שונה מהאישה שהייתה שם קודם, וזה לא משנה אם היא ילדה בלידה קיסרית או רגילה, עם או בלי אפידורל.
בלידה הראשונה שלי ילדתי עם אפידורל וזו הייתה חוויה משנת חיים לכל הדעות. בלידה השנייה שלי לא הייתה לי שום כוונה ללדת בלי, אבל בהורות כמו בהורות – תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הלידה התקדמה מהר מהצפוי, כבר פתחו לי וריד והתחלנו בהכנות לאפידורל כשהגעתי לפתיחה מלאה, והמיילדת אמרה לי – "יאללה למיטה, את יולדת, חמודה".
הרגע הזה ילווה אותי כל החיים, כי באותו הרגע חלחלה בי הידיעה שאני מסוגלת לעשות את זה. עם הידיעה הזאת פרצתי כל כך הרבה דרכים בשש שנים האחרונות, כאלו שבכלל לא ידעתי שאני יודעת ללכת בהן
רגע האימה הזה, שבו אני מבינה שאני הולכת להוציא מהגוף שלי אבטיח קטן בלי חומרי אלחוש היה משתק. שני צירי לחץ לאחר מכן הבטתי בתחינה אל המיילדת ושאלתי אותה: "זה הכי כואב שזה יהיה"? היא הסתכלה עליי ואמרה –"כן , את בשיא. יותר כואב מזה כבר לא יהיה".
עד היום אני זוכרת את הרגע המדויק בו היא אמרה לי את זה וסביר להניח שהוא ילווה אותי כל החיים, כי באותו הרגע חלחלה בי הידיעה, שאני מסוגלת לעשות את זה. כי רק באותו הרגע הבנתי – אלה הם צירי הלחץ. זה הכי כואב שיש וכבר עברת שניים כאלה, אז עכשיו יש לי את מה שלא היה לי קודם, את מה שאין להריוניות משתי הקבוצות הראשונות שלעיל. יש לי את ההבנה בדיוק איך זה מרגיש, את הידיעה שאני יכולה לעשות זאת, כי הנה זה קרה, ואת הביטחון הגמור שאני מסוגלת לעשות את זה שוב. ובאמת עשיתי את זה שוב, ושוב. וזהו, בפעם הרביעית הוא יצא לזרועותיי, ובלידתו העניק לי משהו שתמיד יישאר שלי – הידיעה שאני מסוגלת לעשות דברים שבכלל לא ידעתי שהם אפשריים עבורי, ועם הידיעה הזאת בדיוק, אגב, פרצתי כל כך הרבה דרכים בשש שנים האחרונות, כאלו שבכלל לא ידעתי שאני יודעת ללכת בהן.
אז לידה ללא אפידורל היא אכן אירוע מלחיץ. אפידורל נותן ודאות ורוגע בתוך אירוע, שאף על פי שמתכוננים אליו במשך עשרה חודשים, הוא נשאר סימן שאלה אחד גדול עד שהוא קורה.
אז אני רק פה להגיד, שאובדן השליטה הזה יכול לפעמים לזמן חוויות משנות חיים. היי, תראו אותי.
קרן איתן היא יזמית ויוצרת תוכן ברשת, מנהלת קהילת "שבט אימהות באינסטגרם ובפייסבוק. יוצרת תוכנית הליווי ליולדות "שבט אימהות" המחברת בין אימהות ליועצות מקצועיות בתחומי ההורות השונים.
>> בהיריון? יש מצב שאת סובלת מטוקופוביה ואת לא יודעת