כשהפסיכופת הכי גדול הוא האבא החורג שלך. ריאיון

הסדרה התיעודית "האסירה איקס" נפתחת בביקור בבית כלא בקליפורניה. מעבר אחד של הזכוכית אחד הרוצחים המפורסמים בעולם, צ'ארלס מנסון. מהעבר השני מיכל בן חורין, ששלחה לו מכתב בבקשה לראיין אותו בעקבות ספר שקראה. "מאבא שלי החורג למדתי שאנשים שיש להם איזשהו טוויסט פסיכופתי נורא מוכנים להזמין אותך לעולם שלהם – אם נראה להם שאתה כבר שם", היא מספרת שנים אחר כך.

>> ליאור דיין מגיע לנטפליקס, ועוד סדרות שתרצו לראות בחודש מרץ

האב החורג המדובר הוא מרדכי (מוטי) קידר, סוכן מודיעין שנכלא בבידוד בעקבות רצח וקיבל את הכינוי האסיר איקס. לחייה של מיכל הוא נכנס לאחר שחרורו ב-1974. את ההשפעה ההרסנית שלו עליה היא ניסתה להבין דרך סדרה של שיחות מצולמות שערכה עם פסיכופתים מוכרים, ביניהם מנסון וריצ'ארד רמירז, רוצח ואנס סדרתי המוכר בשם The Night Stalker.

"האסירה X" | צילום: כאן 11

במאית הסדרה, לימור פנחסוב, הגיעה לסיפור הייחודי של בן חורין לגמרי במקרה: "חבר סיפר לי שהוא פגש מישהי בבר שסיפרה לו שלאמא שלה יש קלטות של צ'ארלס מנסון. לא האמנתי. הוא חזר אליי ואמר 'מסתבר שיש לה גם קלטות של אחד, רמירז. את יודעת מי זה?'. הלכנו לפגוש אותה ובשנייה שהיא פתחה את הדלת אמרתי שאני רוצה להעמיק באישה הזו. היא היממה אותי וסיקרנה אותי כל כך מהשנייה הראשונה". שלוש שנים עברו מאותה פגישה ראשונית ועד לעליית הסדרה בת שלושת הפרקים בכאן 11 השבוע. סרט באותו שם הוקרן בפסטיבל דוקאביב האחרון, כשגרסת הסדרה מעמיקה את הסיפור וארוכה בכ-40 דקות מגרסת הסרט.

עבור הצופה וגם עבור יוצרי הסדרה, נקודת המשיכה הראשונית היא תיעודם של פושעים שזכו למעמד כמעט מיתולוגי. ברגע שצוללים פנימה, מגלים שזה רק קצה הקרחון בסיפורה ובדמותה המרתקת של מיכל בן חורין. הסדרה צוללת אל סיפורה שלה, אל סיפורו של קידר וכמובן אל השנים ההרסניות בהן שיכנע את אמה של בן חורין לאפשר לו להוביל את החינוך שלה, בודד אותה מהסביבה ושלט לחלוטין בחייה באכזריות ובמניפולטיביות. מבחינתה, קידר הוא הפסיכופת הגדול מכולם, תחושה שלא השתנתה גם לאחר שפגשה פושעים ורוצחים שביצעו מעשים חולניים במיוחד.

לימור פנחסוב | צילום: ינאי יחיאל

"ברור שהמחשבה הראשונה היא 'נעשה סרט על מנסון', אבל כמובן שזה לא היה אפשרי והאמת שזה גם לא כל כך עניין אותי", אומרת פנחסוב. "עבור האמריקאים מנסון הוא קצת כמו יגאל עמיר אצלנו, דמות שמעוררת הרבה שכבות של מחשבות והבנה. עבורנו מנסון זה סדרה בנטפליקס או ב-yes".

>> "היו גברים שעצרו ליד ריימונד אמסלם ברחוב ושאלו כמה"

יש ל'אסירה איקס' חיבור לעולמות ז'אנר הפשע-אמיתי, אבל זה גם משהו מאוד שונה.
"נכון. אני אוהבת מאוד טרו קריים ואני גם עושה טרו קריים, אבל זה משהו אחר. זאת החלטה שהיינו צריכים מאוד להילחם עליה בחדר העריכה, כי פתאום רואים את החומרים שמיכל צילמה בבתי הכלא וזה נראה נורא חזק, אבל זה לא קשור. אני והעורך הגאון שלי, שאולי מלמד, נאבקנו הרבה כדי לא לסטות מהדרך. בסוף, הרגעים שבהם המרואיינים של מיכל 'מאירים' את הסיפור שלה נכנסו. מה שלא – לא נכנס".

מבחינתה, הצילומים שלה היו בעלי ערך תיעודי?
"גם אם כן הייתה לה שאיפה עיתונאית או תיעודית, בסוף זה משהו שישב כל השנים בארגז בבית. היא עשתה את המסע הזה מתוך משהו פנימי עמוק מאוד שלה שהיא הייתה זקוקה לו – והניחה לזה. היא יכלה לעשות מזה הרבה כסף, לזכות בתהילה, אבל היא חיפשה את עומק הדברים".

"האסירה X" | צילום: כאן 11

מה מצאת בקלטות?
"כשצפיתי בקלטות בהתחלה לא הבנתי מה אני רואה. אני עיתונאית הרבה שנים, אני כתבת ב'עובדה', אני רגילה איך מתנהל ראיון. היא לא שאלה המון שאלות שמצופה שתשאל את האנשים האלה. אפשר להבין מהקלטות את הלך המחשבה שלה, מה מעניין אותה לדעת. היא באה לשוחח איתם, כאילו משלהם, יושבת מולם והם לא יודעים מי היא ולמה היא עושה את זה. היא הייתה צריכה את 'הלא רגילים', כמו קידר. לא מספיק לדבר עם מישהו שנכנס לכלא כי שדד מכולת. היא חיפשה אנשים שיש בהם אפלה גדולה, היא רצתה להציץ לתוך האפלה הכי קודרת וקשה ולהסתכל לזה בעיניים. לאנשים כמו מנסון ורמירז היו גם הרבה גרופיז, אבל היה ברור להם שהיא סיפור אחר, שהיא לא מעריצה".

מהסדרה עולה דמותה של בן חורין כאישה מורכבת ומבריקה עם יכולת ביטוי ופתיחות גדולה. החשיפה האישית שלה מגיעה מתוך הבנה עמוקה של הסיפור ושלה עצמה. פנחסוב מתארת אותה כאישה חכמה מאוד שתמיד מציעה זווית אחרת על החיים: "היא אישה נורא מיוחדת, ולהכיר אותה זאת זכות גדולה. עשינו המון ימי צילום איתה ובחלקם בכלל לא השתמשנו בסופו של דבר. בהתחלה נסענו ללוס אנג'לס ביחד ושם ראיתי חלק מהקלטות, שגם אותן קיבלנו בחלקים. ראינו שם את החיים שלה והעולם שלה. הנסיעה הראשונה הייתה לא פשוטה, אבל הגענו לאיזשהו סנכרון בינינו".

>> איילת זורר היא הגיבורה שחיכינו לה כל הזמן הזה

האתגר הגדול מכולם היה השיחה על הפגיעה המינית שחוותה בן חורין מאביה החורג. "כשהגענו לרגע הזה ממש הסתכלנו אחת על השנייה ואמרנו 'אנחנו עושות את זה?' ומיכל ענתה 'יאללה, בואי נגמור עם זה'. זה היה משהו מיוחד ומרגש. זה משהו שהיא סיפרה פעמים ספורות לאורך השנים והיא סיפרה שאנשים פיקפקו ואמרו 'אולי זה לא היה בדיוק ככה'. ופתאום היא מספרת לנו את זה ומהדהדת מול חבורת אנשים שקרובה אליה ועצובה ובוכה איתה. אחד הדברים הקשים בעשייה היה להבין שהוא עד סוף ימיו הוא לא שיחרר אותה, הציק לה, שלח לה פתקים בכתב ידו שהיא אפס ולא שווה כלום. פשוט סיוט. זה רק העצים אותה בעיניי עוד יותר".

"האסירה X" | צילום: כאן 11

החשיפה האישית בסדרה הייתה קשה עבורה?
"זה היה לה מאוד קשה, וזה קשה לה עד היום. ביצירה דוקומנטרית אנשים נותנים לך חתיכה מהנשמה שלהם תמורת הזכות להשמיע את קולם. היא אמנם מצולמת בקלטות שלה, אבל היא בעצם מצלמת אותם. היא אישה ששמרה על סוד במשך 50 שנה. עבדנו בצוות מאוד מצומצם – אותו צלם, אותו מקליט, היינו ממש שלישיה. בהמשך הצטרפנו אלינו גם שאולי העורך ולילך שעיו המפיקה. זה גם היה בתקופת הקורונה אז קראנו לזה קפסולה. אף אחד אחר לא יכול להתערבב פנימה, כי צריך פה אמון מהלב ומהנשמה, זה לא סיפור רגיל. עד היום לא שמענו את הכל".

ומה הבנת לגבי הסוד שלה?
"תמיד סיקרן אותי אם יותר קל לחשוף סוד אחרי שנה, או אחרי 50 שנה. בעקבות התהליך הזה הגעתי עם עצמי למסקנה שחשיפה אחרי כל כך הרבה שנים היא הרבה יותר קשה. זה סוד שבמשך השנים אתה שם עליו הגנות וסיפורים שסיפרת. זה הופך לחלק ממך. להוציא את זה החוצה זה דבר אדיר. וככה כולנו גם תפסנו את זה – זה משהו שצריך להגן עליו ולא לקחת אותו כמובן מאליו".

הכתבה פורסמה לראשונה באתר "טיים אאוט"