ליטל שמש: "ישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר לנשים"
לאחר רצח קרובי משפחתה בפיגוע בחווארה, מגישת החדשות מערוץ 14 בטוחה מתמיד בדעותיה הפוליטיות, נחרצת לגבי שילוב נשים בכל מחיר ביחידות קרביות ומזכירה לשכניה ההיפסטרים שתל אביב אינה בבעלותם. ריאיון בועט
כמה ימים לאחר ששוחחנו ארוכות, העלתה מגישת החדשות של ערוץ 14, ליטל שמש, פוסט כואב באינסטגרם בו סיפרה כי שי סיילאס ניגרקר (60) ובנו, אביעד ניר (28), שנרצחו בפיגוע בחווארה לפני כשבועיים – הם דודה ובנו. "קיבלנו את הבשורה בשוק מוחלט", היא מספרת, "אני לא חושבת שיש דרך לעכל רצח כל כך אכזרי. לצערי נגזר עלינו לחיות כאן על חרבנו, אבל כשזה מגיע כל כך קרוב אליך, זה פוצע את הלב".
>> "יש לי קווים אדומים. ארים גבה אם חבריי יבחרו לייצג מחבלים"
הטרגדיה המשפחתית של שמש הגיעה לאחר שזו, אשר מזוהה עם דעותיה הימניות על הקשת הפוליטית, פועלת כבר שנים למען הסברה לאומית של מדינת ישראל בעולם, בין היתר, גם בשירות המילואים שלה כקצינת הסברה בפיקוד העורף. שמש מרבה להעלות סרטונים באנגלית לרשת ולנאום בקמפוסים ברחבי ארה"ב, ולספר על שירותה הצבאי. "התקשורת העולמית מחפשת צידוקים בכל פעם שיש פיגוע ונרצחים פה יהודים. זה משהו שאני עושה כבר המון שנים, אבל לצערי הסביבה של הקמפוסים הפכה לעוינת ונמצאים שם סטודנטים שברובם הגדול לא יודעים הרבה. כשרואים בחורה כמוני שהייתה לוחמת בצה"ל שמספרת על החינוך לעשות מעל ומעבר כדי לשמור על חיי אדם – זה שובר להם את הקונספציה".
פה זה לא אמריקה
שמש רק בת 40, אך כבר מחזיקה ברשימת תארים מכובדת וארוכה: עיתונאית, מנחת טלוויזיה, עורכת, קופירייטרית, מפתחת פורמטים לטלוויזיה (Come to Bed, Cook for the Chefs, Last Chance to run), פעילת הסברה ואפילו שופטת בדימוס בטקס פרסי האמי היוקרתי. "עשיתי את זה שלוש שנים ברציפות", היא מספרת על הסעיף האחרון והמסקרן ברשימה, "בשנים האחרונות שפטתי בקטגוריית חדשות ודוקו-חדשותי".
איך הגעת לזה?
"אני המון שנים בתחום היצירה והתוכן, הייתי גם קופירייטרית בעבר אז כל תחום הרעיונאות לא זר לי. הבנתי שיש פה שוק גדול (של יצירת ומכירת פורמטים – ל.ב.ס) שישראל מככבת בו. לאמי הגעתי מפסטיבל הפורמטים והטלוויזיה שהייתי נוסעת אליו כל שנה בקאן, 'MIPTV’, פגשתי שם חבר'ה ונוצר הקשר. זה מאוד מרגש, כבוד גדול. הכל קורה אונליין, שולחים לך לינקים לצפייה בכתבות חדשותיות ואירועים חדשותיים מכל העולם ואת בעצם צריכה לדרג אותם לפי תוכן, יצירתיות, ביצוע. זה תהליך מאוד מעניין".
"אני עובדת כרגע במשרה מלאה בערוץ 14 אז יש לי פחות זמן לצערי להתעסק כרגע בפורמטים. אני כן מקווה בעתיד לעשות עוד דברים בתחום, לכתוב סדרה"
האם את עובדת בעצמך כרגע על איזה פורמט מעניין?
"אני במשרה מלאה בערוץ 14 אז יש לי פחות זמן, לצערי, להתעסק כרגע בפורמטים. אני כן מקווה בעתיד לעשות עוד דברים בתחום, לכתוב סדרה. יש לי הרבה רעיונות מעניינים אבל אין לי זמן. כשאני אמצא את הנכונות לפנות את הזמן – זה משהו שאני מאוד רוצה לעשות".
איך זה באמת לעבוד בערוץ 14 בתקופה הנוכחית?
"אני שמחה שאנחנו מביאים קול חשוב שלא שמעו במדינה שלנו במשך שנים. היה כאן וואקום תקשורתי עם קול אחד מאוד ספציפי, ועכשיו שוק התקשורת נהיה מגוון. אני חושבת שבאופן כללי התקשורת העולמית משנה את פניה למקום שהוא יותר דעתני-פרשני. כמעט בכל תכנית היום תראי פרשנים יושבים באולפן ומחווים דעה. אצלי בתוכנית אני מנסה לשמור על קו ממלכתי יותר – להביא את שני הצדדים, לשמור על פאנל מאוזן וכן לדחוף את הנושאים שיותר קרובים לליבי כמו סוגיית הפרוטקשן, הנושאים הביטחוניים שעל סדר היום והעובדה שלתחושתי לא עושים די כדי להילחם בטרור ולייצר הרתעה".
הרגשת שהוואקום הזה השפיע על היכולת שלך להתקדם לאורך השנים? שלא נותנים לך להתבטא?
"עיתונאים סיפרו לי על מקלות בגלגלים ועל חוסר יכולת להביע דעה. אני לא עבדתי בחדשות לפני, עבדתי בתחום המגזינים, ערכתי עיתוני ילדים בידיעות ולא הייתה לי שום נטייה לפוליטיקה".
אז מה גרם לך לרצות להגיע לעולם הזה?
"התחלתי ללמוד. בתואר הראשון היו לי כמה שיעורים בתקשורת וגיליתי שיש לי תשוקה מאוד גדולה לכל מה שקשור בישראל, שאני רוצה לעשות את המעבר לעולם החדשות. באופן כללי, בעולם התקשורת יש אינטרסים כלכליים, אומרים לך את מי לשים בשער כי מפרסם עשה דבר זה או אחר, אבל אף אחד לא אומר לי מה להגיד או את מי להזמין, יש לי חופש מוחלט לתכנים בתוכנית שלי".
יש לא מעט ביקורת על התכנים שמשודרים בערוץ.
"יש פה ניסיון מובהק לסתימת פיות וסגירה של כלי תקשורת. לשמחתי, לצד אותם בולשביקים, הרייטינג של הערוץ עולה, המספרים מדברים בעד עצמם, כמעט בכל יום אני עוברת את הרייטינג של מקבילי בערוץ 13, אמנון לוי. זה אינדיקטור יותר מהכל לעובדה שהציבור בבית מחפש עיתונות אחרת. אני לא נכנסת לשיקולים של מפרסמים, אבל אני חושבת שגם הצרכנים יכולים להחליט בשביל עצמם. מעציבה אותי המחשבה שאנחנו צריכים לחשוב אצל מי אנחנו קונים. לאן נגיע? בראיונות עבודה נשאל אנשים אם הם תומכים או מתנגדים לרפורמה? אני לא רוצה שנמצא את עצמנו במצב של ארה"ב ואנחנו במדרון חלקלק להגיע לשם".
הפמיניזם האמיתי
שמש נולדה באשדוד לאם ילידת הודו ולאב יליד ישראל, הצעירה מבין שלושה אחים. הוריה התגרשו כשהייתה בת חמש ויש לה חצי אח נוסף מנישואיו השניים של אביה. אחרי הגירושים של הוריה עבדה עם אימה לגדרה ("אחלה מקום לגדול בו"). היא החלה לעבוד בעיתונות כבר בגיל 12 – בעיתוני ילדים ונוער ובתכניות רדיו. כשהתגייסה לצבא, יועדה במקור לתפקיד מודיעין אך בסופו של דבר שירתה כלוחמת במשמר הגבול במשך כשלוש שנים, בגזרת איו"ש בזמן האינתיפאדה השניה, ובמהלך שירותה נשלחה גם להרצות על ישראל בארה"ב וקנדה. כיום היא ממשיכה לשרת במילואים כקצינת הסברה וראש דסק אנלית בפיקוד העורף.
"אני לא חושבת שיש סתירה בין להיות פמיניסטית ללהיות ימנית. זה לא שהימין שייך לגורמים דתיים בלבד"
"המילואים בפיקוד העורף זה המיקרו-קוסמוס הכי יפה לחברה הישראלית", היא מספרת, "כי אצלנו יש דסק ערבים ודסק יוצאי אתיופיה ורוסיה וחרדים ודתיים וחילונים, זה המקום הכי יפה לראות אנשים מכל קצוות הקשת וגווני החברה ביחד, כתף אל כתף".
את מקבלת תגובות במילואים על העבודה שלך?
"יש בפיקוד עוד הרבה אנשי תקשורת, אני לא יחידה ולא מיוחדת. אנחנו מצליחים לגשר על פערים כי אחד היתרונות הכי גדולים שלנו בישראל, ואסור לנו לאבד את זה – זו היכולת לנהל דיון ולהמשיך לאהוב את החברים שלנו גם אם הם חושבים אחרת".
כאישה חילונית שהייתה לוחמת בצה"ל, איפה את מוצאת את עצמך בימין כשיש יותר ויותר מתקפות על מקומן של נשים?
"אני לא חושבת שיש סתירה בין להיות פמיניסטית ללהיות ימנית. זה לא שהימין שייך לגורמים דתיים בלבד, יש גם חילונים ימנים".
ויש להם באמת מקום ובית פוליטי?
"יש פה שני דיונים שצריך לנהל. אחד, אני לא חושבת שהימין מתנגד לשילוב נשים בצה"ל. יש גורמים בציונות החרד"לית שאולי פחות אוהבים את העובדה שנשים מתגייסות, אבל זה זרם מאוד קטן מתוך מכלול שלם של ימין שמתגייס ותורם ועושה, ובנותיו משרתות בצבא ובשירות לאומי. הדיון של האם לשלב נשים בקרבי הוא לדעתי בכלל לא דיון של ימין או שמאל אלא דיון שהוא ענייני צבאי – אני כלוחמת מג"ב, לא חושבת שצריך להכניס נשים בכל מחיר לכל היחידות. מה שצריך להיות לנגד עינינו הוא ערך הניצחון של צה"ל, האם הלוחמת יכולה לעשות את אותה עבודה כמו גבר ולא איפה אנחנו מורידים את הרף והכשירות כדי שנשים תוכלנה להיות שם בכל מחיר".
"אז היה נהג אחד מטומטם ומפה הפכו את זה למדינת ישראל מדירה נשים ומחלקת אוטובוסים. אני לא חלק מקולות התבהלה האלה, בעיני כל הקמפיין הזה בעיקר מביך. ישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר לנשים"
הכשירות הזו לא בהכרח מתאימה גם לגברים – תסתכלי על כמות הפציעות החמורות ביחידות הקרביות.
"אני אתן לך דוגמה. עשו פיילוט לשילוב לוחמות בשריון וראו שנשים לא מצליחות לטעון את הפגזים באותה מהירות כמו הגברים, אז אני אומרת שלא בכל מחיר צריך להכניס נשים. בעיני הפמיניזם האמיתי זה שיוויון בזכויות ובחובות. כרגע אנחנו הנשים לא מוכנות באמת לעשות את מה שהגברים עושים".
מה זאת אומרת?
"נשים לא עושות מילואים כמו גברים. מורידים עבורן את הרף בכל המיונים. מבחינתי, פמיניזם אמיתי זה 'תפתחו לי את כל השורות ותנו לי להתמודד כמו הגברים'. כרגע, בקורס קצינים, נותנים לאישה דרגש שהיא יכולה לתפוס מעליו כדי לעבור את הקיר".
את בטוחה? כי גם אני הייתי לוחמת וזכור לי שעברנו את הקיר בלי דרגשים, בדיוק כמו הגברים.
"יש דרגשים! הבנים שעשו איתי בראור היו צריכים לעשות מתח ואני לא. נשים גם לא עושות מילואים עד גיל 40".
בגדול, הן עושות מילואים עד שהן נכנסות להיריון ויולדות.
"ואחר כך הן מפסיקות לעשות. צריך להתחשב בזה שצה"ל משקיע בהן ארבעה חודשים טירונות, ואז מוציא לקורס סמלים או מפקדים. אם הוא מאבד אותך בגיל 21 – לא משתלם לצבא להשקיע בך ולאמן אותך. הדיון הרבה יותר מורכב מאיך שמנסים לשטח אותו בתקשורת".
ובכל זאת, מדברים עכשיו על הפרדה ודחיקה של נשים ממרחבים ציבוריים, לדוגמה סוגיית ההפרדה במעיינות, נשים שנדרשו להתכסות בתחבורה ציבורית. יש הרגשה שהחופש והזכויות שלנו תחת מתקפה.
"אז בעיניי אין פה שום מגמה. זה יותר קמפיין נרחב של אנשים שכרגע יוצאים לרחובות ורוצים להחליף את הממשלה. גם הסיפור עם הבנות באוטובוס – אז היה נהג אחד מטומטם ומפה הפכו את זה למדינת ישראל מדירה נשים ומחלקת אוטובוסים. אני לא חלק מקולות התבהלה האלה, בעיני כל הקמפיין הזה בעיקר מביך. מדינת ישראל היא אחת המדינות הבטוחות ביותר לנשים, אנחנו הצבא הראשון ששילב נשים בתפקידי לחימה, צבא שיש בו טייסות ונשים בכל תפקידי המפתח. מפה ועד 'סיפורה של שפחה' המרחק הוא ארוך. כן יש פה מאבק על האם ישראל היא יותר יהודית דמוקרטית או דמוקרטית יהודית, זה דיון אחר".
ואיפה את על הציר הזה?
"אני חושבת שצריך למצוא את הדרך לנהל מדינה שהיא מצד אחד דמוקרטית ומצד שני שומרת על הערכים היהודיים. אנחנו שרים בהמנון 'נפש יהודי הומייה'. אני לא חושבת שנוכל להתקיים פה אם נוותר על הערכים היהודיים שלנו".
האם אי שילוב נשים במקומות כאלה ואחרים זה ערכים יהודיים?
"על מה את מבססת את זה? מה זה אי שילוב נשים?"
לדוגמה בכנסת – יש לנו שתי מפלגות בהן אסור לנשים בכלל לרוץ.
"את מדברת על המפלגות הערביות?"
על החרדיות, ברוב הערביות יש נשים. אני מדברת גם על שאלת ההפלות, שיח שלא היה פה שנים ולא קשור ליהדות.
"שוב, זו תבהלה מארץ התבהלות. מנסים להשיט פה כותרות מארה"ב. לא שמעתי אף אדם מדבר על הרצון למנוע מנשים לעשות הפלות. באמת, אנחנו כל כך לא שם וכל מה שקורה בארה"ב לא רלוונטי לישראל. אנשים מייבאים לפה שיח במסגרת קמפיין להחלפת השלטון וכל האמצעים כשרים – מכיסוי הפסל של קדישמן בכיכר הבימה, דרך מיצגים של השפחות האדומות וקריאה להחרמה של ערוץ תקשורת בשיטות שאין לי שום דרך להגדיר אותן פרט לבולשביקיות. אני רוצה לחיות במדינה בה לכולם מותר להגיד את מה שהם חושבים. דמוקרטיה זה לכבד את הכרעת הבוחר ומה שקורה כרגע זה בדיוק ההיפך מדמוקרטיה".
"מי שדמוקרטים וליברלים צריכים לתת לכל אחד את החופש לבחור באיזה ערוץ לצפות ואילו חדשות לצרוך. אני לא רוצה לחיות ברוסיה"
יש בך מקום שמבין את החשש שעולה אצל נשים מסוימות מפני חלק מההצעות שעולות בכנסת?
"אני חושבת שיש פה קול שלא מוכן לשמוע שום קול אחר. אני מעולם לא קראתי לסגירה של שום ערוץ תקשורת אבל הפגנות נגד ערוץ 14 ו-20 זה דבר שבשגרה, החוק נגד 'ישראל היום'. לא יכול להיות שבכל פעם שקם קול אחר מנסים לסתום פיות. מי שדמוקרטים וליברלים צריכים לתת לכל אחד את החופש לבחור באיזה ערוץ לצפות ואילו חדשות לצרוך. אני לא רוצה לחיות ברוסיה".
את עצמך מתגוררת בתל אביב שנחשבת למעוז השמאל.
"אני חושבת שהתל אביבים צריכים להבין שהעיר הזו לא שייכת להיפסטרים השמאלנים שגרים איתי בפלורנטין. יש בתל אביב שכונות, מנווה בארבור ועד נווה שרת דרך ביצרון – שיש בהן מגוון של חילונים, דתיים וחרדים. אני מציעה להפסיק עם תחושת הבעלות על ערים בישראל ולחזור לליברליזם שהמחנה שקורה לעצמו ליברלי לוקה בו – קבלת האחר, סובלנות, פתיחות. תל אביב הכי גרועה בזה".
יש בך חלק שחושש לביטחונך כשאת מסתובבת בעיר?
"לא אשקר, כן. הוגש עכשיו כתב אישום נגד אדם שתקף כתבת שלנו בהפגנה. שמעון ריקלין חטף שפיכה של קפה רותח".
צריך להגיד שלא נמצאו סימוכין למקרה הזה.
"אני מאמינה לאנשים שעובדים איתי וראיתי איך ליוותה אותו משטרה הביתה אחרי כל שידור בהבימה".
את לא חושבת שחלק מהדברים שנאמרים בערוץ, בין היתר על ידי חלק מהחברים שציינת עכשיו הם בעצמם מעודדים אלימות?
"אני מרגישה שמה שאת עושה עכשיו זה הצדקה של אלימות כלפי עיתונאים, וחבל מאוד".
בלי פוליטיקה בבית
כאמור, בין היתר, עוסקת שמש בפעילות הסברה למען מדינת ישראל, ולאחרונה אף השתתפה בסרטונים מטעם משרד ההסברה הממשלתי. לצד עבודתה ומעמדה כעיתונאית, היא אינה רואה בכך מעשה בעייתי. "עברה לי בראש דילמה האם אני רוצה לצלם סרטון למשרד ממשלתי, אז עשיתי גוגל ומחקר וראיתי שהיו לא מעט מגישים שעשו סרטונים כאלה. זה אפילו לא סרטון שהוא להיות הפרזנטורית אלא הסברה למען ישראל, ולכן מה שהיה לנגד עיניי זה שאני עושה משהו טוב עבור המדינה ולא שאני עובדת עבור משרד ההסברה. כמובן שאני לא אביא עכשיו את שרת ההסברה לראיון אצלי באולפן כדי לשמור על יושרה מקצועית ואישית, אבל מבחינתי זה לא פוגע בי או ביכולת שלי לבקר את הממשלה ולהמשיך לעשות את העבודה שלי".
"לא משנות לי הדעות הפוליטיות. יותר משנים לי הערכים שיש לבן אדם מהבית ואיך רוצים לחיות את החיים המשותפים ולגדל את הילדים"
בתקופה כל כך טעונה וקשה, מה בעינייך יכול לסייע לקרב לבבות ולאחות את הקרע בעם?
"אני לא שומעת אף אחד מהאופוזיציה מנסה להרגיע את המחאה הזאת. אף אחד לא טומן ידיים ואומר 'חברים, הגזמתם'. כרגע כל האמצעים כשרים – שהמדינה תעלה בלהבות, העיקר שהמחאה תמשיך, וזה מעציב אותי יותר מהכל".
כלומר, מבחינתך הקלפים רק בידיים של המתנגדים לרפורמה? מה עם התומכים ברפורמה, הממשלה?
"אני חושבת ששני הצדדים צריכים להביא לרגיעה ולאיחוד שורות ואם צריך – אז להכניס עוד מפלגות לקואליציה ולייצר ממשלה יותר רחבה. האם זה בסוף יהיה הפתרון? אני לא באמת יודעת, רק שלרוב האנשים במדינה נמאס מהמצב. אני משתדלת אצלי בתכנית לאזן את הפאנל ולהביא כמה שיותר קולות, כי אם לא נלמד להכיר את הצד השני ולדבר, הדבר הזה לא יסתיים. בסופו של דבר, הדרך הכי טובה להזרים אנשים לקלפי זה הפחדות אבל ברגע שנבין שהמציאות יותר מורכבת – ירדו החומות".
כרווקה, היית מסוגלת להיות בזוגיות עם מישהו שלא מחזיק בדעות פוליטיות דומות לשלך?
"את עושה לי עכשיו ריאיון שעשו לי במאקו ואז הוציאו מזה כותרת 'יצאתי עם שמאלני'. לא, זה לא משנה לי הדעות הפוליטיות. יותר משנים לי הערכים שיש לבן אדם מהבית ואיך רוצים לחיות את החיים המשותפים ולגדל את הילדים. במקרה שלי שאני כל היום סביב זה – עדיף לא להכניס פוליטיקה הביתה".
אפשר בכלל לחיות בישראל בלי להיות מעורב אפילו קצת בפוליטיקה?
"התשובה היא לא. אבל אפשר למצוא אנשים לא מהתחום ואז החיים יותר קלים".