לחשוף את מה שנקבר בחול

הכניסה לקליניקה של לינור שטיינדהרט, מרכזת ומרצה בתכנית לתרפיה באמצעות חול במרכז להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה בסמינר הקיבוצים, היא כמו כניסה לעולם של אגדות. על קירות החדר יש שורות של מדפים ועליהם מאות מיניאטורות. אפשר למצוא שם ייצוג לכל דמות אנושית, לדמויות מהאגדות ומהמיתולוגיות השונות, ולדמויות מעולם החי והטבע. במרכז החדר מונחים שני ארגזי חול ים, האחד רטוב והשני יבש. זו זירת המשחקים, המשמשת כלי טיפולי בלתי מילולי, עוצמתי וחזק במיוחד.

הגעתי לשטיינדהרט בעיצומו של משבר בינאישי, ולא היה לי מושג עד כמה המשבר בתוכי עמוק ובעל דפוסי התנהגות ובחירות בלתי מודעות בי. אני משערת שבדיאלוג מילולי, טיפולי או אחר, לא הייתי יכולה לפגוש כה מהר וברור את הסערה שהתרחשה בי באותם ימים. "משחק בחול הוא סוג של חלום שבונים, בלי שליטה", מסבירה שטיינדהרט. "הידיים יוצרות את הקשר עם הלא מודע ועוקפות את הראש, והתהליך נוצר מעצמו, מתוך הנפש, גם בלי שנבין".

שטיינדהרט הציגה בפניי את שני ארגזי המשחקים שלי לשעה הקרובה ואת שלל המיניאטורות, ולאחר מכן רק ישבה לידי, צופה בתהליך בדממה. משהו בי נמשך מיידית לארגז החול הרטוב. לשתי אותו במשך כמה רגעים, הרגשתי, עיסיתי, התחברתי וחוויתי הצפת רגשות לא ברורה. מיד אחר כך, הידיים הושטו מאליהן אל המיניאטורות האנושיות והתחילו לסדר אותן. הצבתי שם אישה-מלכה, ומאחוריה, שלא בטווח ראייתה, דמויות נשיות נוספות, חבויות. ממול, מיקמתי מיניאטורה גברית, שהחלה להתפצל, ותוך כדי מיקמתי לצדה עוד ועוד דמויות גבריות, חלקן חיוביות וחלקן מאיימות ואפלות.

התמונה שנבנתה בארגז החול הייתה מפחידה: אישה לבדה, מאוימת, מול דמויות גבריות, חלקן שטניות. התבוננתי במבנה שיצרתי, הבנתי שהאישה הזו היא אני ועיכלתי מה מתחולל בתוכי. ביקשתי באופן אינטואיטיבי לפרק את הארגז וליצור במקומו חדש. תנועת הפירוק הייתה אלימה, וביטאה זעם שהיה אצור בי על תמונת המצב הזו.

המבנה הבא שנוצר בארגז נראה כבר אחר לגמרי. הדמות הנשית סובבה את פניה אל שאר דמויות הנשים, ויחד הן יצרו מעגל שבו כל הדמויות בקשר עין זו עם זו. היו שם מלכה, אלות מיתולוגיות, דמויות אימהיות ולוחמות. ארכיטיפים נשיים, המייצגים חלקים רבים ומגוונים בי. הדמויות הגבריות הוגלו על ידי לפינה הרחוקה של ארגז החול. חלקן נקברו עמוק בתוכו, אחרות רק הונחו שם, ודרקון ונחש שמרו עליהן והפרידו בינינו. בימים שלאחר המפגש הזה, תמונת ארגז החול שלי המשיכה ללוות אותי, הציפה תובנות לא פשוטות, עברה דרך חלומות ליליים, ובהדרגה, אפשרה סוג של שקט פנימי, תוך כדי התבהרות התמונה.

אין צורך להסביר

"בסוף התהליך המטופל אינו מסדר ואינו מפרק את תמונת החול, אלא המטפל עושה את זה אחר כך", מסבירה שטיינדהרט. "את הולכת עם תמונה שלמה בתוך הנפש, שממשיכה לפעול בתוכך. בסוף כל מפגש אני מצלמת את הארגז כמו שסידרת אותו, ורק בסוף כל התהליך הטיפולי אפשר לראות את כל התמונות ולסקור את הדרך שעברת".

שבוע לאחר מכן, ביקרתי אצל טלי רוזן, מטפלת באמנויות וב"ארגז החול" ופסיכותרפיסטית יונגיאנית. אלפי המיניאטורות המוכרות קיבלו גם כאן את פניי. "כשמישהו מגיע לטיפול הוא מגיע עם מטען, והלא מודע שלו יכוון את התהליך דרך הידיים", אומרת רוזן. "אין צורך להסביר, אין צורך להבין. לעתים ממשיכים לעבוד ברצף במשך כמה טיפולים על אותו נושא, ואז, כשנכון, עוברים לנושא אחר". מצאתי עצמי ממשיכה בדיוק מאותה נקודה שבה עצרתי שבוע קודם. סידרתי את המיניאטורות הנשיות במעגל ובהדרגה הוספתי סמלים נוספים. תוך כדי יצרתי מרכז ברור למעגל, שהורכב מיהלום, בניתי פינות מוגדרות בשולי הארגז, שהורכבו מצדפים, ויצרתי שבילי חרוזים שקישרו בין כל הדמויות. המשכתי לעצב את הארגז שלי במשך השעה הבאה, וחוויתי ברמות עמוקות שקט גדל והולך תוך כדי שהידיים בנו תמונה שלמה והרמונית.

איך יודעים שהטיפול הושלם?
"פעמים רבות בתחילת הטיפול אפשר לראות תמונות מפורקות, הנותנות תחושת כאוס והצפה. יש אנשים שמוסיפים מים לארגז הרטוב, ממש עד שהוא מוצף", אומרת רוזן. "ככל שהתהליך מתקדם, התמונה הנוצרת בארגז נראית רגועה יותר והדמויות בה מסודרות במקום הנכון בסוג של שקט. תמונת חול הרמונית יותר עם סימבולים רכים מסמנת בדרך כלל סיום של איזשהו תהליך".

עבודה על רבדים עמוקים

שטיינדהרט מסבירה כי טיפול במשחק בחול יכול להשפיע באופן מיידי וברור, ויחד עם זאת יש מי שממשיכים תהליך כזה במשך שנים ומגלים בכל פעם שכבות נוספות. "המטרה היא להגיע לשלב שבו האדם מרגיש צורך להגדיר בארגז מרכז עם דגש של ארבע פינות. זו צורת מנדלה המבטאת קשר אגו-עצמי, שבו האגו הקטן מוותר למשהו גדול יותר ממה שמוביל אותנו. התהליך מאפשר לאינסטינקטים הבריאים שקיימים אצל כל אחד למצוא מה נכון לנו בחיים כדי להפוך לאנשים מאושרים יותר. הוא מתחבר מחדש עם כוחות שאולי לא היו נוכחים בילדות, כדי לבנות את בסיס האישיות עם החיבורים הנכונים.

"בהגדרת התהליך הטיפולי אפשר להבחין בשבעה עד שמונה שלבים ברורים ומוכרים. ההתחלה היא בסוג של כאוס, ההמשך הוא מיון ראשוני, ואז יש הפרדה בין זכר לנקבה, יצירת סדר מסוים ושלב חדש של בלגן. זה תהליך ספירלי שבו מגיעים שוב ושוב לאותה חוויה, אבל בכל פעם עם עוד ניסיון ועם בסיס מוצק יותר.

השלב האחרון נקרא חזרה לרחוב היומיומי, ובו האדם מתחיל לעסוק במה שקורה בחיים בחוץ. הטיפול עובד על רבדים עמוקים מאוד. בכל פעם בונים את הבסיס, אבל לעתים יש דברים שאינם נסגרים, ושבים וצפים בתוך החיים, ואז סוגרים שוב, וחוזרים לבית עם בסיס יותר ויותר יציב".

המיניאטורות מייצגות ארכיטיפים שקיימים בלא מודע של כלל האנושות. צילום: אבי לוין

ילדים המציאו את השיטה

הטיפול בארגז החול נולד עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת בלונדון, ונקרא בגרסתו המוקדמת "טכניקת העולם". פיתחה אותו פסיכיאטרית ילדים בשם מרגרט לוונפלד, שעבדה רק עם ילדים בטכניקות משחק שונות. הקליניקה שלה הופרדה לחדרים, ובכל אחד מהם התרחשה פעילות אחרת. לוונפלד שמה לב שהילדים לקחו מיניאטורות מחדר המשחקים שבו היו מונחות, והעבירו אותן דווקא לארגז החול שהיה בצד השני של החדר. שטיינדהרט: "לוונפלד זיהתה שהילדים לא בחרו ברצפה או בשולחנות שהיו שם, אלא נמשכו אינטואיטיבית לארגז החול. היא טענה שהילדים עצמם המציאו את השיטה".

לוונפלד הציגה את טכניקת העולם בכנסים בארצות שונות ברחבי העולם. קארל יונג הכיר את עבודתה, ובאחד מביקוריה בציריך שלח אליה את תלמידתו דורה קאלף, שהתמחתה גם היא בטיפול בילדים. רוזן: "לימים יונג סיפר כי בזמן המשבר הגדול שלו עקב הפרידה מפרויד, הוא טיפל בדיכאון של עצמו בעזרת בנייה בחול. הוא נזכר שבילדותו נהג לבנות בתים וערים על שפת אגם ציריך, מה שעזר לו להבהיר את המחשבות ולהירגע. בימי המשבר, בתחילת שנות ה-40 לחייו, הוא מצא עצמו שוב יורד מדי יום לאגם כדי לשחק בבוץ, והבין שהילד שבו ידע את שיטת הטיפול הזו עוד לפני שהמציאו אותה, ושהידיים שלו ידעו לפתור בעיות שהראש לא הצליח לפענח".

קאלף התלהבה משיטת הטיפול החדשנית ונסעה ללונדון כדי להתמחות אצל לורנפלד. כשחזרה לציריך שדרגה את השיטה, שילבה טכניקות ופילוסופיות נוספות והקנתה לה את שמה החדש, "טיפול בארגז החול". "דורה קאלף שזרה בטכניקה את עקרונות הטיפול של יונג מתוך הבנה שהמיניאטורות מייצגות ארכיטיפים שקיימים בלא מודע של כלל האנושות", מסבירה רוזן. "העיקרון הוא שאת יודעת את הדברים באופן אינטואיטיבי, ונמשכת לסמלים שיש להם משמעות מוגדרת הקשורה ללא מודע הקולקטיבי". קאלף קשרה את השיטה גם עם עקרונות הפילוסופיה הסינית ועם האמונה שיש לאפשר לתהליכים להתרחש מעצמם, בלי להתערב ובלי לפרש.

"הנחת היסוד שהועתקה מהפילוסופיה הסינית לטיפול בארגז החול היא שהטבע יודע לפתור את הדברים, ושיש לאפשר להם להתפתח מתוך עצמם", מוסיפה שטיינדהרט. בסיס חשוב נוסף ששימש את קאלף בבניית השיטה לקוח מאריך נוימן, שפיתח את "תיאוריית התפתחות הילד". נוימן הוא מהמטפלים היונגיאנים הבולטים, שכתב ספרים רבים על התפתחות הקשר בין האם לילד ועל השלכותיו להמשך החיים. שטיינדהרט: "קאלף מצאה קשר בין שלבי ההתפתחות הטבעיים שתיאר נוימן לשלבי ההתקדמות בתהליך הטיפול בארגז החול. יש נקודות ציון ברורות ומקבילות של הולדת הגיבור, נפרדות מההורים ותהליך התבגרות עד יצירת עצמאות".

כלים בלתי מילוליים

חדר טיפולים בארגז החול ייבנה תמיד במתכונת זהה: מרחב מוגן וחופשי ובו שני ארגזי חול, רטוב ויבש, וכאלף עד אלפיים מיניאטורות. השיטה מכוונת לכך שכל מטופל יבחר את המיניאטורות המייצגות את מקומו כרגע, ללא כל הכוונה, הדרכה ופירוש. שטיינדהרט: "העיקרון הוא שאף אחד אינו מפריע לתהליך, גם לא המטפל. אין שום פרשנות של העבודה והנפש עושה הכל מתוך עצמה".

אני באופן אישי הייתי סקרנית מאוד לדעת מה המשמעות של כל דמות שבחרתי.
"כי את רגילה לדעת, וזה תהליך שמתבקש לצעוד בו, מתוך החושך, בלי להבין ולראות, עד שמגיע האור", אומרת שטיינדהרט.

רוזן רואה גם היא את היתרונות הגדולים שבמצב אי הידיעה. לגרסתה, כשדברים מובנים ברמת הידע והשכל, הם שטחיים יותר, ולא כאלה המאפשרים את בניית המרכז הפנימי. "אי הידיעה מאפשרת לדברים להתפתח בקצב שלהם, תוך כדי ביטחון גדל והולך בתהליך, ובכל מה שנמצא בתוכנו". רוזן מעידה על עצמה שבחרה כל חייה בכלים בלתי מילוליים מתוך קושי ראשוני שלה עצמה לדבר על דברים.

"קל מאוד להביע את המצב הנפשי שלנו דרך ארגז החול כי הדמויות מוצעות לנו, צריך רק לבחור ולסדר אותן במרחב, כמו שנכון בעינינו. זה פשוט יותר מלדבר על הדברים או מלבטא אותם בדרך אמנותית אחרת". בשל הפשטות והנגישות שלה, השיטה מתאימה גם למי שמתקשים לתמלל את מה שמתחולל בתוכם.

אפשר לטפל בשיטת משחק בחול בכל גיל ומילדות מוקדמת, בשלבים שבהם הילד כבר יכול ליצור תמונה ראשונית דרך משחק. רוזן עצמה מטפלת בילדים ובבוגרים בבתי חולים שונים, וגם בקליניקה הפרטית שלה בהוד השרון. "ילדים אוהבים מאוד בובות שונות, וגם את החול עצמו, שיש בו משהו טבעי ומושך. גם מבוגרים שבים בעזרת החול לחוויות ילדות מאוד ראשוניות, ודרך כך ללא מודע. רובנו זוכרים כי כילדים בנינו ארמונות בחול, ויש בזה משהו ילדי ומהנה, שמיד מעלה חיוך ותחושת הנאה ומאפשר להתחבר לדברים ממקום שאינו מאיים".

טיפול נגיש בכל גיל

הטיפול במשחק בחול נראה ונחווה כמו משחק ילדים. הקסם, הפשטות, הנגישות והדילוג על שלב המלל, הופכים אותו לנגיש בכל גיל, כמעט לכל בעיה או קושי – גם סוגים שונים של מחלות, נפשיות ופיזיות. למרות הקלות שלו לכאורה, אין מדובר במשחק ילדים פשוט ואינטואיטיבי שעל שפת הים, אלא בשיטה עמוקה ויסודית, שמוכשרים לעבוד בה רק מטפלים מוסמכים ולאחר תהליך לימוד ארוך.

תהליך ההכשרה של שטיינדהרט עצמה ארך כעשר שנים, וכאמור, כיום היא מטפלת באמנויות ובארגז החול ורכזת התכנית לטיפול במשחק בחול במרכז להכשרת מטפלים ביצירה ובהבעה בסמינר הקיבוצים. היא עצמה מפסלת כמעט כל חייה: "בצעירותי גרתי ליד הים, והוא היה הסטודיו הראשון שלי כשפיסלתי בחול טבעי". כשהייתה בבוסטון היא שמעה על סדנה לטיפול בחול ונרשמה אליה: "נדהמתי מהכוח של התהליך, והחלטתי שזה משהו שאני חייבת לעצמי". היא למדה שנים רבות, והוסמכה על ידי הארגון הבינלאומי בשווייץ לטיפול במשחק בחול.

לפני כשמונה שנים פתחה שטיינדהרט את תכנית ההכשרה ללימוד השיטה במסגרת סמינר הקיבוצים. לתכנית מתקבלים מטפלים בלבד, והלימודים עצמם כוללים 170 שעות לימוד, תיאורטיות ומעשיות, הכוללות עבודה עם חומרים, עם דימויים ויזואליים, עם עולם הארכיטיפים ועם תחומים נוספים הקשורים לטיפול בארגז החול. שטיינדהרט: "אף על פי שהמטפל אינו מדבר ואינו מפרש דבר בתוך התהליך הטיפולי, הוא חייב להכיר היטב את הדרך שבה צועד המטופל, ולהכיר היטב את שפת הסמלים והסימבולים ואת כל שלבי התפתחות התהליך".