לחימה של אנשי השלום

לחשל את הגוף, לשפר את הנפש ולתרום לאחדותם
משמעות השם
השם אייקידו בנוי משלוש מילים יפניות: איי = התחברות, התמזגות, היות בהרמוניה עם, קי = אנרגיה או רוח היקום, צ'י, משהו הקיים בכל דבר, דו = דרך, אורח חיים. כלומר "הדרך לחיים בהרמוניה עם היקום", או "הדרך לשימוש הרמוני עם הקי". השם נטבע ב-1942 על ידי הארגון היפני לאומנויות לחימה מסורתיות, שפנה לארגן את כל אומנויות הלחימה הפופולריות מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20.
מקורות האייקידו
השיטה נוסדה על ידי מוריהי אאושיבה (1883-1969) שכינויו הידוע הוא או-סנסאי – המורה הגדול. רונן צוקרשטיין, דאן 3 באייקידו ומורה בכיר בדוג'ו "אייקידו ישראל" בתל אביב מסביר כי "מתחילת המאה ה-20 אאושיבה פיתח אומנויות לחימה שונות, ושילב אותן עם תורה רוחנית. הבסיס הטכני של האייקידו נבע מצורות שונות של ג'ו-ג'יטסו, אומנות לחימה יפנית בעלת עשרות זרמים. כל הזרמים השונים הללו כונו ג'ו-ג'יטסו, וניתן שם לכל אחד מהם. אאושיבה הושפע בעיקר מדאיטו-ריו-ג'ו ג'יטסו. הוא למד אצל אדם שנקרא סוֹקאקו טקאדה. את ההיבט הרוחני הוא שאב מתורה בשם אומוטו-קיו – כת שהטיפה לסובלנות ולשלום, וראתה בכל האנשים שווים. זו נחשבה לגישה אוונגרדית ביפן ההיררכית של אותה תקופה". דאיטו-ריו ג'ו-ג'יטסו היתה אומנות לחימה קרבית. טקאדה היה רוצח מבחינת יכולותיו והרקורד שלו. היה כאן חיבור יוצא דופן אצל אאושיבה מבחינת מקורותיו הטכניים והרוחניים.
מאפיינים וייחודיות
אייקידו היא אומנות לחימה יפנית החותרת להכרעת עימותים בדרך שאינה גורמת לפגיעה. מדובר על דרך חיים שנועדה לחשל את הגוף, לשפר את הנפש ולתרום לאחדותם של שני היבטים אלה. זוהי אומנות לחימה הגנתית, ולכן אינה כוללת שיטות התקפה. צוקרשטיין מסביר כי יש כאן חיסרון מסוים, אבל מצד שני, הדבר הולם את דרך החשיבה ותורם להרמוניה של התלמיד. "האייקידו", ממשיך צוקרשטיין, "נועדה לנטרל התקפה ולא ליזום אותה: זו אומנות לחימה של אנשי שלום, עם פרקטיקה של אימון בידיים ריקות ונשק קר. ישנו דגש על שימוש בבריחים והטלות כאמצעי לסיום ההתקפה. זהו ניסיון לנצל את ההתקפה של היריב כדי להוציא אותו משיווי משקל. הבסיס הרעיוני מדבר על הצטרפות לתנועה, תיאום עם היריב, ולא התנגדות. הרבה מהתנועות של האייקידו באות משימוש בכלי נשק. העתקה של עבודה עם חרב, למשל, לעבודה בידיים ריקות".
"מאפיין נוסף של האייקידו הוא עבודה בזוגות: אין קאטות ואין עבודה יחידנית. בעבודה בזוג לומדים גם לתרגל את עצמך, וגם לסייע ל'יריב' (בן הזוג לתרגול – א.א).
מכיוון שיש דגש על הטלות, לומדים גם כיצד ליפול, וכשעושים זאת הופכים להיות חופשיים יותר גם בהתקפות. לא משנה מה יעשו לך – אתה קם! צוקרשטיין עצמו ניצל מתאונת אופנוע, תוך שהוא עף מעל הרכב שפגע בו, ומצא את עצמו שפוף על רגליו במרכז הכביש, התחמק מהמכוניות והגיע למדרכה ללא פגע. "האייקידו מלמד שאחרי הנפילה אפשר לקום", הוא אומר. "יש אנשים שחוששים לא להיות תמיד מספר אחת, חוששים להתרסק. אני יודע שאם אפול, אני אקום ואמשיך. הידיעה הזו היא כוח חזק, בכל תחום".
תובנה ייחודית נוספת לאייקידו היא שאין צורך בהפעלת כוח כדי ליצור תנועה, מכיוון שהאנרגיה כבר קיימת בהתקפת היריב. כך יכול האייקידוקה (מתרגל האייקידו) לשמור על רכות, ולקבל את הטכניקות שמיושמות עליו ללא פציעות.
הפן הרוחני והפילוסופי
ההיבט הרוחני הוא מרכזי באייקידו, ומשפיע על השיטה מבחינה טכנית. באייקידו קים האתגר לסיים עימות בצורה לא אלימה.
"ההשפעה הרוחנית העיקרית היתה כת האומוטוקיו, שהונהגה על ידי אוניסבורו דהגוצ'י, למרות שנוסדה על ידי אישה כפרית פשוטה, בשנות ה-50 לחייה. הכת הובילה רעיונות של טיפוח מוסר, דרישה לשינויים במוסדות החברתיים, כשהחזון הוא אל אוניברסלי שראה את כל בני האדם שווים", מספר צוקרשטיין.
מורו של אאושיבה, דהגוצ'י (שהתחתן עם הבת של המייסדת), עודד אותו לפתח אומנות לחימה ולחשוף שהמטרה האמיתית של הבּוּדוֹ היא הפגת האלימות – ולא עידודה. אאושיבה רצה ליצור אומנות לחימה שמשלבת גוף ונפש, תוקפנות ושלום.
"זה דורש בסיס מנטלי חזק אם רוצים לא לברוח מהסערה, ולעמוד במרכזה. לפגוש את האגרסיה בלי להיפגע ממנה", מבהיר צוקרשטיין.
האידיאל של האייקידו נובע מהאמונה שתגובה אלימה מהווה פתרון לטווח קצר, אך בטווח הארוך מנציחה את האלימות. האתגר האמיתי אינו ניצחון, אלא הפיכת היריב לשותף. כינון יחסים שיועילו לשני הצדדים. לכן התנגד אאושיבה לאימוני קרב חופשי. לדבריו, הרצון לנצח מחטיא את המטרה.
תרומה לבריאות הגוף והנפש
הסיבה הראשונה לשמה מגיעים התלמידים היא הרצון לדעת להתגונן, אם כי צוקרשטיין לא מאמין שמישהו נשאר רק בשביל זה. "בשביל מה ללמוד אומנות לחימה לצורך הגנה כשאפשר פשוט ללמוד לרוץ מהר?", הוא שואל.
בנוסף ישנו הפן הבריאותי: כושר גופני בסיסי, גמישות, קואורדינציה ונשימה נכונה. לאנשים יש נטייה לעצור את הנשימה במצבי לחץ. נטייה זו גורמת לאדם לאבד שליטה. כשלומדים איך לנשום נכון, ניתן להשתמש בכך בכל מצבי הלחץ בחיים.
תרומות נוספות
ויתור על שליטה: " באייקידו עלינו לוותר על הצורך בשליטה. למשל, לעיתים יש להסתובב עם הגב ליריב, וכך לאבד את קשר העין עימו", אומר צוקרשטיין.
תקשורת עם היריב: צריך כל הזמן להרגיש את היריב. צוקרשטיין נותן דוגמה של ריקוד טנגו. הגבר צריך לתקשר עם האישה אם הוא רוצה להוביל אותה. כדי להוביל את בת הזוג בלי לדחוף אותה, צריך לתקשר עימה בצורה בלתי מילולית. כך גם באייקידו.
למי זה מתאים?
בעיקרון השיטה מתאימה לכולם. אנשים ללא שום רקע באומנויות לחימה מגיעים אפילו עם יתרון יחסי: הם לא רגילים להשתמש בכוח, ואינם נדרשים לשרש מנהגים גרועים.
השימוש בכלי נשק
באייקידו משתמשים בשלושה סוגי כלי נשק: בוקן = חרב עץ, ג'ו = מקל ו-טנטו = סכין. ישנה עבודה אישית (סובורי – תנועות בודדות), או קאטה (רצף של תנועות), ועבודה מול בן זוג (יד ריקה מול כלי נשק, או נשק מול נשק, בין אם זה אותו נשק ובין אם מדובר בכלי נשק שונים). האייקידו רואה בשימוש בכלי נשק מרכיב בסיסי באימון. "הרבה טכניקות אייקידו פותחו באמצעות ההבנה של איך עובדים עם כלי נשק", מסביר צוקרשטיין. " יש הבדל בין לתת אגרוף לבין לנעוץ סכין, למרות הדמיון בתנועה. בכלי הנשק אין פשרות.
" כלי הנשק הוא גם אמצעי לפיתוח ההרמוניה. קשה ללמוד לנוע היטב כשמדובר בעבודה עם מרכיב חיצוני ".
מצב השיטה הארץ ובעולם
אייקידו נפוצה בכל העולם. בשנות ה-60 של המאה הקודמת התלמידים הבכירים של אאושיבה נשלחו באופן יזום אל מחוץ ליפן, להפיץ את הבשורה. במקביל לכך יפן נפתחה למערב אחרי מלחמת העולם השנייה, למשל אנשי צבא אמריקאים שחיו ביפן, ונחשפו לסודות הפולקלור שלה.
צוקרשטיין מעריך שמתאמנים כמיליון איש בעולם. קיימים עשרות בתי ספר לאייקידו. רק בצרפת ישנם מעל 100 אלף מתאמנים. בארץ ישנם כ-40 בתי ספר לאייקידו וקרוב ל-1,000 מתאמנים.
סיפורו של צוקרשטיין
צוקרשטיין בן 40, דאן 3, מלמד מ-1988, והוא המורה השלישי בוותק שלו בארץ. "הגעתי לאייקידו במקרה. רקדתי הרבה שנים, ובשלב מסוים עזבתי את הריקוד, ואשתי הציעה לי לבדוק את התחום. השיעור היה מוזר לי, אבל נמשכתי לתנועה. זה היה ב-1984, כשהייתי בן 19. מאז אני שם".
"מבחינתי אייקידו היא דרך חיים. אני עוסק כיום גם בג'ו-ג'יטסו ברזילאי כדי להרחיב את אופקיי, ובעיניי מדובר בסוג של אייקידו".
מסר אישי
צוקרשטיין: "צריך לעסוק במה שאוהבים. אתה משקיע כל כך הרבה זמן ואנרגיה, סובל פציעות, תסכולים ואכזבות- תעשה את זה רק אם אתה אוהב את זה. הדבר הנוסף: התמדה. התועלות שבאייקידו לא מגיעות סתם. לעשות את הדברים שאתה אוהב וגם 'להזיע אותם' – הוא השילוב המנצח בעיניי".
המצולמים הם רונן צוקרשטיין, דאן 3 ומורה בכיר לאייקידו בדוג'ו "אייקידו ישראל" בתל אביב, ותלמידו אמיר צנדקוביץ, דאן 1
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה