לוחמים מחוץ למסגרת

לינג פו: אומנות לחימה טיבטית המבוססת על בניית והריסת תבניות
לינג פּוּ (ling pu) הוא סגנון קונג פו טיבטי עם מוטיבים הודיים. פירוש השם בסנסקריט הוא "ספר המתים הטיבטי", ובסינית יש לשם שתי משמעויות: איכות ונעילות או בריחים. אפשרות אחת לתרגם את שמה של אמנות לחימה זו לעברית היא "בריחים ונעילות בתנועה". "לינג שו", שם נוסף של השיטה, הוא שמו של אחד מפרקי ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב ומשמעותו "ציר שמימי", שהוא גם כינויה של מערכת השלד ובעיקר עמוד השדרה.
מקורות הלינג פו
לפי אחת המסורות מקור הלינג פו בתורת לחימה שהביא עמו בודהידהארמה, הפטריארך הבודהיסטי הנודע, להימלאיה שבטיבט. אומנות הלחימה שהביא עמו התפתחה מאוחר יותר לכמה סגנונות, וביניהם לינג פו. לפי מסורת אחרת נדד בודהידהארמה מהודו לסין והתיישב במנזר שאולין, אולם לדברי אבי שפילריין, המורה הראשי ללינג פו בישראל, בודהידהארמה לא הגיע לשאולין ומת בהימלאיה.
תורת הלחימה התפתחה במהלך מאות ואלפי שנים. לפי רישומים טיבטיים, היא קיימת מאז המאה השישית לפני הספירה, והיא נוצרה בתקופה שבה הייתה הפריה הדדית בין סין לטיבט. למעשה, ההדדיות הזאת הופסקה עם עלייתו של מאו טסה טונג לשלטון בסין, ב-1951.
הבודהיזם בטיבט, שהייתה אז אוטונומיה בתוך סין, איים על הממשל הקומוניסטי החדש, ובמסגרת "מהפכת התרבות" הוציא השליט להורג, בין השאר, מורים לאומנויות לחימה. בין 1951 ל-1982 החריבו הצבא הסיני והצבא הרוסי קרוב ל-6,000 מנזרים ברחבי טיבט, והנזירים נפוצו לכל רחבי תבל. לכן מעטים המתרגלים אותה בטיבט, ושושלת המאסטרים שלה מעורפלת למדי. זו גם הסיבה שאין ללינג פו גוף בינלאומי עם אב שיטה ותתי סמכויות.
לדברי שפילריין, אומנויות הלחימה הטיבטיות (הוֹפּ גַאר, בַּהגוּאַה ולִינְג פּוּ) הן הבסיס לכל אומנויות הלחימה המזרחיות, והן נדדו לקוריאה וליפן במאות ה-12 וה-13. הוא מעלה גם את הסברה שסגנונות הלחימה היווניים והספרטניים הושפעו משיטות הלחימה ההודיות העתיקות לאחר שגילה אלכסנדר מוקדון ב-332 לפנה"ס את הדרך להודו וכבש חלקים ממנה.
מאפיינים וייחודיות
לינג פו היא תורת לחימה המשמשת לריפוי (כפי שמעיד השם "לינג שו") ולגרימת נזק ליריב גם יחד, ולכן היא מתבססת על ידיעת האנטומיה של גוף האדם. זוהי תורת לחימה טנטרית במהותה. לדברי שפילריין, בשונה מתורות לחימה המתבססות על הפילוסופיה הקונפוציוניסטית, המדגישות את המסגרת – עבודה סימטרית, לינארית, מדויקת, יחסים ברורים והיררכיים בין מורה לתלמיד – בלינג פו המסגרת נפרצת כל פעם מחדש.
בזמן שבאומנויות לחימה כמו קראטה (אמנות המקדשת מסגרת) יש רצף בין הקאטות, איזה קו מנחה, וקאטה בסיסית מובילה לקאטה מתקדמת יותר, בלינג פו כל צ'ין (קאטה בסנקריסט) מבטא סגנון חדש, מהות חדשה, והתלמיד מוצא את עצמו כל הזמן מתחיל מאפס.
"ניתן לנסות להפנים את המהות הטנטרית של השיטה בעזרת רעיון המנדלה", אומר שפילריין. "יושבים כמה נזירים טיבטים, מאיירים ארמון (פאטאלה) דמיוני שאליו הנפש אמורה להגיע בסוף החיים הגשמיים, מסיימים את בניית הארמון, שעשויה להימשך חודשים רבים, ואז מוחקים הכל ומתחילים מההתחלה. בתרגול השיטה, התהליך דומה: על התלמיד לדעת סדר כרונולוגי של הרבה הטלות וצ'ינים (קאטות), הוא צריך לדעת רפואה, פילוסופיה, יחסים בין בני אדם – כל התרכובת הזאת – ואז הוא צריך למחוק הכל (כמו הריסת המנדלה לאחר יצירתה המפרכת). עצם המחיקה לא אומרת שהחומר נשכח, כי הוא מצוי בנו. תפקידו לפתח את הצ'י, וזו בעצם גולת הכותרת של השיטה: פיתוח הצ'י.
"בטיבט קוברים אדם מת כך: כורתים את איבריו על צוק ומחכים שהנשרים יבואו ויאכלו את השיירים. למה חותכים את הגופה לחלקים? כדי שהצ'י ישתחרר הרבה יותר מהר ויגיע בחופשיות לפאטאלה. בסגנונות אחרים הצ'י הוא עוצמת המכה, אך ברעיון הטנטרי, הצ'י הוא מקור האנרגיה שמטרתה להגיע לנירוונה, ומשם הדרך סלולה אל הפאטאלה.
רעיון הפאטאלה דומה לרעיון ההגעה לנירוונה בבודהיזם ההודי: יש לעבור מסכת של התפתחות נצחית דרך גלגולים שונים כדי להגיע אליה. תרגול השיטה, אומר שפילריין, הוא הכנה לקראת שחרור הצ'י ביום שבו ייפרד מהעולם הזה".
הפן הרוחני והפילוסופי
כאמור, הלינג פו מבוסס על הפילוסופיה הטנטרית. "במערב, קיבלה הטנטרה קונוטציות מיניות בלבד, אך יש בה הרבה יותר מכך", מדגיש שפילריין. "בטנטרה אי הידיעה היא הידיעה. ככל שאתה מנטרל את חשיבתך ממושג הידיעה, אתה מגיע למצב של ידיעה גבוהה".
שפילריין אינו מגדיר עצמו אדם מאמין, אך הוא יודע כי האל קיים. "אמונה היא סוג של מסגרת. ידיעה היא משהו אחר, אין בה עיסוק בפואנטה של האלוהות ובמה שהאלוהות מקנה לך (לפרק בן אדם ולהרכיב בן אדם)". למשל, כאשר שפילריין, העוסק גם בהיבטים הרפואיים של לינג פו (לינג שו), מחזיר חוליות נקועות למקומן, הוא מבצע זאת על פי תחושות הצ'י העוברות בגופו ולא לפי סכמה כזו או אחרת.
מצב השיטה בארץ ובעולם
יש המייחסים את מקור הלינג פו (המכונה בסינית לין בו צ'אן) לסגנון שאולין, ואמנם יש מקורות סיניים הרומזים לכך שלינג פו הוא הבסיס לשיטתם, אולם שפילריין מדגיש כי מדובר בטעות היסטורית וכי הלינג פו מקורו בטיבט, והקונג פו הסיני נוצר מסגנונות טיבטיים כגון הונג גאר ולינג פו. לינג פו אולי נתפס על ידי העוסקים בו כמקור הקונג פו, ואולם כיום, רשמית, היא שיטה נדירה ביותר. פרט למורה של שפילריין, הוא מכיר עוד מורה בכיר אחד, שהתאמן איתו מגיל 6, ופרט לכך לא ידוע לו על מורים נוספים. "אני יודע שקיימים עוד מורים, היכן שהוא, ואני מחפש אחריהם – ויום אחד אמצא אותם", הוא מבטיח.
סיפורו של שפילריין
"תמיד רציתי להתאמן וללמוד מן אורך חיים כזה, רומנטי, של אומן לחימה. נאיבי הייתי", אומר שפילריין, בן 47, נשוי ואב לשלושה ילדים. ב-1982 הבנתי בעצם את משמעות החורבן שביצע השלטון הקומוניסטי בסין ואת הנזק החמור שעולל להיסטוריה מהמאה ה-6 לפנה"ס. כל הסיפור הזה מתחיל משנת 1948 ונמשך עד 1982, עד השמדה מוחלטת של 6,000 מנזרים (מהם נותרו בלאסה רק 13)". כך מתחיל שפילריין את סיפורו, שנשמע כמו סרט שובר קופות.
ב-1964 לקחו הוריו, ניצולי שואה, את המשפחה לגרמניה. אביו היה בזמנו מתאגרף בגטו לודג', והפריע לו שבנו, שהיה עגלגל מעט, חטף מכות מהילדים הגרמנים. היה להם שכן סיני חביב, שטען שהוא מלמד אגרוף-סיני. אביו של שפילריין התלהב ושלח את בנו למורה הסיני. כל יום אחרי בית הספר הגיעו שפילריין וידידו אנדריאס לביתו של הסיני הזקן, יליד 1903, והתאמן.
שיטת האימונים של המורה הייתה מאוד נוקשה וחמורה. "ב-1973 באנו ארצה, לפני מלחמת יום כיפור, אז למדתי בתיכון בארץ. עשיתי צבא, ועם השחרור חזרתי למורה – שלא הסכים לקבל אותי. הוא טען שהוא מבוגר מדי לכך, וכתב לי מכתב שבו הוא שולח אותי ללאסה.
בתקופה זו (1981) הייתה טיבט תחת שלטון סיני קומוניסטי, ואפילו נעץ אי אפשר היה להכניס לשם. למרות הדרכון הגרמני שלי אי אפשר היה לחדור לסין המסוגרת. רק כמה שנים אחר כך, אחרי ביקור ניקסון בסין, היא התחילה להיפתח. אז נסעתי להודו, לקטמנדו, ושם, תמורת שעון סייקו ופאקטים של טיים, ביצעתי טראק ללאסה עם שיירה של סבלים מקומיים (כמעט שדדו אותנו בדרך).
בלאסה התאמנתי במנזר טראנג קה-טַאזֶה במשך שנה ושמונה חודשים. ב-1982 נכבשה לאסה על ידי הצבא הסיני-קומוניסטי. לקחתי את מורי, קאטו, ובאותו אופן שבו הגעתי ללאסה – נמלטנו חזרה לקטמנדו וממנה לארץ. מ-1982 עד 28 במאי 1988 המורה שלי אימן אותי בארץ באופן אישי, לרוב בשעות הבוקר (מ-6 בבוקר עד שמונה), ואחר כך הוא היה מקבל מטופלים ומטפל בהם כשאני צופה בו ולומד את תחום הריפוי הטיבטי. שירתתי במשטרת ישראל כדי לממן את לימודי.
אחרי שקאטו חזר לדרמסהלה, שירתתי בצבא קבע ופרשתי לגמלאות לפני 6 שנים. כיום אני עוסק בהפצת השיטה ושימורה דרך האינטרנט, ורואה בזה מפעל חיים. השכלתי בתחום הכירופרקטי והפילוסופי נסובה סביב השיטה כדי להבין את העומק שבה, כי יש דברים שאנחנו כמערביים מפספסים בתפיסה הטיבטית".
מסר אישי
"אנחנו כמערביים מפספסים את הבנת ארעיותם של החיים, היות הכל זמני, בר חלוף, ולכן בלתי מוערך מספיק. אנחנו מפספסים את החיים הללו כהזדמנות לצמוח ולהגיע לשלוות נפש באמצעות חישול מתמיד של גוף ותודעה, וחותרים במקום זה אחרי מטרות חומריות, קצרות טווח. לינג פו יכולה לשמש נתיב פיזי, פילוסופי ורפואי להגשמה הפוטנציאל שלנו".
המצולמים הם:
1) אברהם שפילריין, מורה ראשי ללינג פו בישראל ומאמן במסגרות שונות בשוהם ובראשון לציון
2) יניב עוקשי, מורה בכיר בשיטה
3) ורונן גולדברג, עוזר מורה
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה