לגרש את הפחד

הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter

דווקא לפני ראיון עבודה או מבחן חשוב, במקום שנהיה מרוכזים במשימה, הדופק הולם בפראות, הזיעה מתפרצת, ואיתה תחושת אכזבה אם המשימה אינה עולה יפה. איך מתמודדים?

הפרעות חרדה הן הסוג הנפוץ ביותר של בעיות נפשיות הפוגעות במבוגרים. רוב האנשים עוברים לפחות תקופה אחת בחיים המאופיינת ברמת חרדה גבוהה, גם אם היא אינה מאובחנת.

חרדה היא תגובת חירום של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. היא מתעוררת עקב הציפייה לסכנה כללית, ואינה ממוקדת בגירוי ספציפי, לעומת פחד (או פוביה) הנובע מסכנה ממוקדת.

ישנם סוגים רבים של פוביות וחרדות. הסוג השכיח ביותר הוא חרדה או דאגנות כללית. סוגים נוספים של חרדות הם התקפי חרדה, הפרעה פוסט טראומטית, הפרעה טורדנית כפייתית והיפוכונדריה. קיימות גם פוביות ספציפיות, כגון פוביה חברתית, פוביה ממקומות גבוהים וכו'.

מקובל לחשוב כי הגורמים לחרדה הם גם סביבתיים וגם פיזיולוגים. אפשר לסייע למרבית האנשים הסובלים מחרדה באמצעות טיפול מקצועי.

גישה פסיכולוגית אחת היא הגישה הדינאמית, לפיה חרדה היא סימפטום המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, ולפיכך יש צורך בטיפול פסיכודינאמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה.



לפי גישה אחרת, ניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי התנהגותי ממוקד וקצר מועד. טיפול מסוג זה מתמקד בשינוי ההתנהגויות היום יומיות של האדם ומחשבותיו. הגישה התרופתית מתמקדת בתיקון חוסר איזון כלשהו באמצעות תרופה. גישה זו אינה מתייחסת לגורמי החרדה.

גישה נוספת היא הגישה החווייתית, שמתמקדת בעיבוד רגשות ותחושות, וביצירה של חוויות מתקנות. בגישה החווייתית קיים זרם המתייחס לעבודה עם הילד הפנימי.

אריק ברן, האחראי לתאוריית הניתוח העסקתי, הוא הראשון שדיבר על הילד הפנימי שבתוכנו. הוא התייחס ל"מצב האני של הילד" המכיל בתוכו שתי דמויות: הילד הספונטני, הפלאי והטבעי; והילד הפגוע.

הילד הספונטני מבטא צחוק טבעי ומשוחרר, מעשי שובבות ויצירתיות. לעומתו, הילד הפגוע בא לידי ביטוי בהתקפי זעם, נימוס וצייתנות מוגזמים, בעיות בזוגיות ובהורות, התנהגות מניפולטיבית ועוד. המסרים שהופנמו בתקופת הילדות הם אלו שיקבעו האם הילד הדומיננטי בחייו של הבוגר יהיה הילד הפלאי או הילד הפגוע.

מסרים שליליים שיש בהם ריבוי של איסורים מחלחלים לתוך התודעה ומוטבעים באישיותו של הילד, שמאמץ אותם כדי לשרוד מבחינה רגשית, והם אלו שקובעים את הגרעין הקשה של מערכת האמונות הפנימיות שלו כאדם.

אסור לכעוס

הילד הפגוע אוגר בתוכו רגשות מודחקים רבים שמתעוררים בעקבות כל האיסורים. הילד מפנים מסרים כמו "אסור לכעוס" חזק כל כך, שכמבוגר הוא פועל לפיהם אוטומטית. רגשות מודחקים הם אנרגיה עצורה, וכדי לשמור עליה קיימים מנגנוני ההגנה הידועים, כגון הדחקה, הכחשה ורציונליזציה.

הבעיה נוצרת כאשר על מנגנונים אלו מוטל עומס כבד, ואז האנרגיה הרגשית המודחקת פורצת באופן בלתי נשלט. אחד הביטויים הבולטים לכך הוא החרדה, שהיא מעין פעמון אזעקה הבא לומר: "עצור, אינני עומד עוד בעומס".

העבודה הטיפולית מתמקדת בהיכרות ובהתיידדות עם הילד הפנימי הפגוע, ובלמידה איך ליצור דיאלוג פנימי עם אותו ילד שאינו מעורר אהדה רבה ולקבל אותו.

תהליך זה מעצים ומגדיל את מקומו של הילד הפנימי הפלאי. פתאום אדם יכול למצוא את עצמו משוחרר, שמח ויצירתי יותר. כל האנרגיות שהושקעו בשמירה על הילד הפנימי במחבוא מומרות לאנרגיות של צמיחה ועשייה.



געגועים הביתה

כאדם וכמטפלת, אין התרגשות גדולה יותר מלחלוק מסע עם מטופל המגלה את הילד הפנימי שבתוכו. בתהליך זה אני שותפה לעצב, לכעס, לבכי, לשחרור, לניקיון הפנימי, להתרגשות ולשמחת הגילוי. ככל שהמקום של הילד הפלאי בקרב המטופלים שלי מתרחב, כן הילד הפלאי שבתוכי גדל.

אסיים בציטוט של ג'ק צ'סטרטון: "הידע מאיר חדרים נשכחים בבית האפל של ילדותנו. עכשיו הבנתי כיצד אני יכול לחוש געגועים הביתה, אפילו שאני נמצא בבית".

הכותבת היא מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית.M.A. מומחית לטיפול בחרדות. Ela.arnon@gmail.com

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין חיים אחרים, אוקטובר 2009

 

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם