לבנה, בלתי נסבלת, נוירוטית וחולת שליטה. מוכר לכם מאיפשהו?

היוצרת והשחקנית לינה דנהאם פרצה לחיינו בשנת 2010 עם הסדרה "בנות" – סדרה נשית איקונית מבית HBO שטרפה את כל הקלפים ע"י גייזר של אמת על גילאי העשרים. כמו דמותה הראשית בסדרה, האנה הורבת', כך גם הפרסונה של לינה דנהאם הפכה בעצמה לקול של דור.

אך הרבה מים עברו בנהר מאז: טראמפ עלה לשלטון, מהפכת metoo# שינתה את הסטטוס קוו בין נשים וגברים, וכולם החלו להיעלב מכל דבר ולהיות אובר פוליטקלי קורקט.

גם דנהאם השתנתה ברוח התקופה, אך לאו דווקא לטובה. דמותה שפעם הייתה למודל חיקוי הקורא לאהבה עצמית ויופי, הפכה למעין פארודיה על ליברלים מביכים, עטופי זחיחות מהנאורות של עצמם, שאינם רואים שהם בעצם ההפך הגמור.

בין אם זה ההחלטה לכרות לעצמה את הרחם ללא התייעצות רפואית אמיתית או הפוסט שקישר ללא בסיס מדעי טראומה וכאבים (ואף הוציא מהכלים את אחת הכותבות שלנו). אפילו בכתבה של מגזין VICE המדברת על "גזענות היפסטרית" (הכוללת בעיקר גלגול עיניים ומלמולי "גברים לבנים…") תמונתה של דנהאם התנוססה בראש הכתבה.

לינה דנהאם על סט הצילומים של הסדרה "קמפינג" | צילום: יח"צ

עוד כתבות מעניינות:
גברים הגיעה הזמן שתבינו מה זה METOO
לינה דנהאם מציגה את כל מה שמכוער ב-METOO
כך תמצאי את הקריירה שהכי מתאימה לך

אז אתן בטח יכולות להבין למה אני מגיעה טעונה ל"קמפינג", הסדרה החדשה שלה מבית HBO. תכלס, באסה לדנהאם. אחרי שאת מביאה לעולם יצירת מופת בגיל 20 וקצת, ואז הופכת למושא ללעג ולקולם של לבנים לא מחוברים למציאות – קצת קשה להילקח ברצינות.
"קמפינג" היא רימייק לסדרה בריטית בעלת אותו השם – המגוללת את חווייתם של קבוצה מגוונת של חברים בגילאי הארבעים פלוס, היוצאים לקמפינג לכבוד יום הולדתו של אחד מהם (דייוויד טננט) בהנהגת אשתו הקונטרול-פריק קת'רין (ג'ניפר גרנר, שבשנים האחרונות מלוהקת רק לכשלונות מביכים).

כצפוי, הדברים לא קורים כמתוכנן (למורת רוחה של קת'רין החרדתית) וכל החרא והמתח ששורר בחבורה מתחיל לצוף די מהר: בעלה השיכור של אחותה מעיר הערות גזעניות, חברם הגרוש מביא היפית מסוממת שהרגע פגש, מנהלת מתחם הקמפינג הלסבית מכריחה את קת'רין להחזיק אקדח נגד דובים וקת'רין לא מצליחה לגרום לחבריה לעמוד בלו"ז הקפדני שתכננה.

אם "בנות" עסקה בחייהם של נרקסיסטים בני דור ה-Y ומינלניאלז בברוקלין ההיפסטרית, קמפינג עוסקת באותו סוג של אנשים רק מדור ה-X ובמשבר אמצע החיים.

הסצנה הראשונה בסדרה מציגה את קת'רין (ג'ניפר גרנר) קופצת באוויר על רקע נופים בסלואו מושן – רק בשביל לייצר תמונה לחשבון האינסטגרם שלה ש"מונה 11 אלף עוקבים" ו"הוא מיועד לאמהות עובדות עם כאבים כרוניים". ה"כאבים" של קת'רין וה"נזק ברצפת האגן שהביא אותה לכריתת רחם" הם גאג חוזר שמהווה קריצה ביקורתית עבור אותה אוכלוסייה אליטיסטית שדנהאם נמנית בתוכם, אם לא דנהאם עצמה.

דמותה של קת'רין, המובילה את הסדרה, היא סוג של האנה הורבת' מבוגרת עם כסף: בלתי נסבלת, נוירוטית וחולת שליטה. ייאמר לזכותה של גרנר כי היא מצליחה לגלם את הדמות הזאת בצורה מדויקת, מאחר שהיא עצמה פשוט נראית כל כך לבנה, מתוחה ופריווילגית.

מתוך הסדרה "קמפינג" | צילום: יח"צ

"קמפינג" היא סדרה מצחיקה שכתובה מצוין, שנונה בטירוף ומשוחקת היטב, אך יש לה כמה תחלואים שלא מאפשרים לצופה הישראלי ליהנות ממנה באמת.

הראשונה היא שזו סדרה סופר אמריקאית ומושפעת באופן ישיר וגורף מהאקלים החברתי בארצות הברית. אם אין לכן חברים אמריקאים בני 40 פלוס, או שאינכן קוראות באופן קבוע טורי דעה בניו יורק טיימס, תמצאו את עצמכן לא מבינות מה הקטע של הלבנים האלה.
הבעיה השניה עם הסדרה היא העובדה שאחרי שהגיחה לעולם יצירת מופת כמו "בנות" – קשה לשחזר את ההצלחה. אי אפשר שלא להשוות את "קמפינג" ל"בנות", הרי יש להן את אותה יוצרת מפורסמת, וברור ש"בנות" מנצחת את "קמפינג" בכל יום. בזמן ש"בנות" נחרטה בזכרון הבינלאומי של עולם הטלוויזיה, "קמפינג" תדשדש מאחורה ולא תיזכר בחודש הבא.
מצד שני – אולי הציפייה הזאת מדנהאם לא הוגנת. הרי היא עשתה רק סדרה אחת כשהייתה בת 24 ולא ניתן להחליט בוודאות איך ה"חתימה האמנותית" שלה כיוצרת באמת נראית.

ובנוסף, אי אפשר להתעלם מהעובדה כי "קמפינג" עוסקת בעיקר ב-"White people problems" ולא מעבר. והאמת, זה דווקא נחמד גם שיש כאלה. בחייאת, כמה אפשר לראות כל הזמן סדרות עם עומק רציני, ביקורת ואלפי רבדים? לפעמים זה כיף סתם לראות משהו קליל בזמן שאוכלים ארוחת ערב מול הטלוויזיה. בשניה שמתנערים מהרצון לקבל עוד "בנות" יותר קל להיות סלחניים כלפיי "קמפינג" וליהנות ממנה. האם היא קול של דור? לא. האם זה בינג' נחמד ומפיג שעמום? כן. ותו לא.

"קמפינג" משודרת ב HOT, yes  וסלקום טיוי החל מיום שני ה 15.10.18