לא רק בגלל הריח

תולדות הקטורת, מפולחנים בעולם העתיק ועד ארומתרפיה

88 שיתופים | 132 צפיות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם

המילה קטורת נוצרה מהשורש ק.ט.ר, שמשמעותו בשפות שמיות שונות עשן. בשפה הערבית משמעות המילה "קתר" היא הדיף ריח. שתי משמעויות השם – העלאת עשן והדפת ריח – מתמצתים, למעשה, את שימושיה של הקטורת.

ראשיתה של הקטורת בתקופת המקרא. המונח "קטורת" שימשה כמונח כללי לתערובת מיני בשמים שהיו מקטירים הכוהנים על המזבח יחד עם הקורבנות, במטרה להעלות ריח ניחוח לעבודת אלוהים.

השימוש בקטורת היה שכיח בתקופה הקדומה בקהילות ישראל, גם באירועים שונים, מחתונות ועד לוויות. לפי התלמוד נהגו להקטיר בתום הסעודה קטורת של חומרי בישום צמחיים, המכונים "מוגמר", להנאה ולבישום הבית. משהעלה המוגמר עשן, נהגו גם לברך עליו. במקורות מוזכר גם המנהג לקבל את פני האורחים ולהנעים את שהותם בבית על ידי קטורת. היו שנהגו להקטיר קטורת בכלים מיוחדים בערב שבת, ולהציב אותה בסמוך לכלי השבת ולבגדי השבת, כדי שריח הקטורת ייספג בהם. עוד נועדה הקטורת להפגת ריחות רעים מגופות בעת לוויות. ריח הקטורת הגיע למרחקים ארוכים.



עבור כולנו, ריחות פועלים גם בתחום הרגש, לוחצים על בלוטות הנוסטלגיה והגעגוע, מרוממים או מנמיכים את רוחנו<br />אילוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/940/23940/380×225.jpg?1188373168" />                             </p>
<div>עבור כולנו, ריחות פועלים גם בתחום הרגש, לוחצים על בלוטות הנוסטלגיה והגעגוע, מרוממים או מנמיכים את רוחנו<br />אילוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<h2>בין חומר לרוח</h2>
<p>הקטורת המקראית הופקה מנטף, שחלת, חלבנה ולבונה, שהוגדרו בפרק שמות כסמים שיש לעשות באמצעותם קטורת לה': "ויאמר ה' אל משה: קח לך סמים נטף ושחלת וחלבנה סמים ולבֹנה זכה בד בבד יהיה. ועשית אֹתה קטֹרת רֹקח מעשה רוקח ממֻלח טהור קֹדש. ושחקת ממנה הדק" (שמות ל', לד-לח). במחקר מקיף שנעשה על נושא הקטורת פירסם ד"ר זוהר עמר, ראש המחלקה ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר אילן, בספרו "ספר הקטורת" (הוצאת ארץ) כי סמים אלו מקבילים לעץ האפרסמון או אלת המסטיק (נטף), לציפורן (שחלת), לשרף של העץ ליקוידאמבר מזרחי (חלבנה), ולעץ הלבונה. </p>
<p>בושם חשוב נוסף שהוזכר תכופות במקורות הוא המור, שהשרף שלו יובא לארץ ישראל לצורך הכנת תמרוקים וריפוי. המור הוא שרף המופק מפציעת קליפתם של מינים שונים של עצי מור הגדלים באפריקה, בערב ובמזרח הודו. במקורות מוזכרים גם עץ הקינמון, כרכום הגינה, אגוז מוסקט ועוד עצים וצמחים שונים, כחלק מסממני הקטורת. </p>
<p>ד"ר עמר מסביר כי מאז ומתמיד תפסה הקטורת מקום חשוב בהוויה היהודית כחלק מעבודת אלוהים, מימי גיבושה של האומה הישראלית בימי משה, ועד חורבן הבית השני. היא היתה ונשארה סמל מההיבט הדתי, אך גם ביטוי לאומי של הקשר של עם ישראל לארצו. "אחת המשמעויות שניתנו לקטורת היא שהעשן המיתמר ממנה מהווה את הקשר שבין השמים לארץ, בין הקודש לחול, ובין החומר לרוח", אומר ד"ר עמר. "הקטורת נקשרת לריח המועבר על ידי הרוח, וביטויה בחוש הריח, שהוא חוש רוחני. </p>
<p>הקטורת היתה סמל להתגלמות כל התכונות העילאיות ביותר, וחז"ל דרשו כי קטורת היא ראשי תיבות של קדושה, טהרה, רחמים ותקווה. מסורות רבות מציינות שמקורם של סממני הקטורת הוא מגן עדן, שם רק חוש הריח לא השתתף בחטא והוא מבטא את טוהרתם הצרופה של ימי גן העדן". </p>
<h2>מור, בשמים ולבונה</h2>
<p>בקרב העמים הקדומים באשור, בבל, במצרים, ביוון וברומי, וכן בקרב הדתות האחרות, היה השימוש בקטורת מקובל בעיקר לצורכי פולחן. במקרא ובמקורות התלמודיים מצויות עדויות רבות לשימוש פולחני בקטורת ובבשמים בקרב העמים הנוכריים, ובהקטרת קטורת לצורך עבודה זרה. </p>
<p>בספרות הניאו-אשורית ובכתבים מצריים עתיקים יש תזכורות רבות לשימוש בקטורת בפולחן, במצרים ובמסופוטמיה נמצאו מבעירי קטורת, והיוונים והרומיים הבעירו כקטורת את הלבונה. מסופר כי בטקסי האשכבה לפופיאה, אשתו של הקיסר נירון, הובערה כמות לבונה השווה לייצור השנתי של דרום ערב, כדי לכסות על ריח הגופה הבוערת. </p>
<p>גם המור שימש בעולם העתיק לקטורת ולכך נמצאו עדויות במכתבי אל עמראנה. באשור נהגו להבעיר מור במבער שהונח למרגלות אדם חולה, כדי לטהר את האוויר בחדר. לפי המקורות, הדרישה הנרחבת לקטורת היקרה, המונופול על מרכזי הייצור, והשליטה על צינורות השיווק, הביאו עושר גדול לארצות דרום ערב. במאה הראשונה לספירה תיאר פליניוס את הערבים כ"גזע העשיר ביותר בעולם". </p>
<p>במקום אחר הוא העריך כי מתוך מאה מיליון סיסטרציות שהוציאה האימפריה הרומית על סחורות מן המזרח, מחצית הסכום הוצאה על רכישת סחורות מערב. רובו של הסכום הזה שימש לקניית לבונה לצורך שימושה בקטורת.</p>
<p></p>
<div class= בקרב העמים הקדומים באשור, בבל, במצרים, ביוון וברומי, וכן בקרב הדתות האחרות, היה השימוש בקטורת מקובל בעיקר לצורכי פולחן<br />אלוסטרציה sxc.hu" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/254/15254/380×225.jpg?1175087904" />                             </p>
<div>בקרב העמים הקדומים באשור, בבל, במצרים, ביוון וברומי, וכן בקרב הדתות האחרות, היה השימוש בקטורת מקובל בעיקר לצורכי פולחן<br />אלוסטרציה sxc.hu</div>
</p></div>
<h2>מהמזרח התיכון למזרח הרחוק</h2>
<p>עשרות אלפי שנים מאוחר יותר התפתח תחום הארומתרפיה, והדרישה לקטורת בארצות המזרח התיכון גברה כל כך עד שמחירה עלה על מחירו של זהב. עם השנים נפוצה הארומתרפיה גם בארצות המזרח הרחוק, וגם חכמי הוודה ההודית גילו את כוחו הגדול של הריח המופץ מהקטורת להעלאת רמת התודעה. טכניקת ייצור ריחות הקטורת עברה מהמזרח התיכון למזרח הרחוק, ובהודו היא התפתחה לכדי אמנות של ממש. </p>
<p>חיפוש יסודי בטבע העלה שפע של אוצרות ארומתיים, חבויים שבתוך עלי הכותרת העדינים של ניצני היסמין, בתוך הזרעים העדינים של הענבר, ובטיפות השרף של עצי התבלין. ההודים כתשו את אוצרות הטבע הארומתיים וערבבו אותם בעדינות עם מים. לעיסה שנוצרה הוסיפו שרף עצים לחיזוק. את התערובת הניחו על גבעול דק של במבוק, שגולגל באופן ידני לגליל והונח לייבוש בצל. טכניקת הייצור הזו ידועה בשמה "טכניקת מאסאלה".</p>
<div class=

על ריח ועל רגש

  • יסמין – בעל איכויות של העלאת המורל ורוממות הרוח, אופטימיות, אנרגיה וחיוניות.
  • לבנדר – מסייע לאיזון מצב הרוח, להרפיה, לרוממות הרוח ולהפגת כעסים.
  • יערת הדבש – מפיצה ריח המעניק תחושה של קבלת פנים חמה ורצויה לבאי הבית.
  • גרדיניה – מעוררת מינית ומעניקה תחושות של תשוקה ופיתוי.
  • לבונה – מחזקת אמונה, מרגיעה ונוסכת שלווה.
  • ענבר – מפזר ריח שמעניק תחושה של הגנה ושלווה, כמו הורה תומך.
  • ורד המסורתי – מעורר יצר הרפתקנות וסקרנות.
  • פטצ'ולי – משחרר מעצורים ומעלים ביישנות.
  • פסיפלורה – למרות ששמו השני הוא פרח התשוקה, הוא יעיל דווקא בהרגעת מתחים.
  • אקליפטוס – מטהר אווירה לאחר מריבה, מגביר ריכוז, מעורר ומרחיק חרקים.
  • וניל – מקל על נדודי שינה, כאבי ראש ודיכאון.
  • ילנג-ילנג – מגביר תחושה של ביטחון, מרגיע חרדות ומווסת אדרנלין.

עם בעירתם של המקלות שנוצרו השתחרר מהם ריח מיוחד, והרוח פיזרה אותו בחלל האוויר. כך נוצרה אווירה של שלווה והרמוניה, מה שהועיל מאוד בפעילויות המדיטציה וזירז תחושות וחוויות של התעלות והארה רוחנית. משנודעו סגולותיה של הקטורת, הפך ייצור הקטורות בהודו לעבודת אמנות מקודשת.

אך כמו מסורות יצור עתיקות אחרות, גם שיטת המסאלה נעלמה בהדרגתיות עם המהפכה התעשייתית, והקטורת הפכה להיות מוצר מסחרי, שיש ליצרו בעלות הנמוכה ביותר ולשווקו בכמות הגדולה ביותר. בשיטות הייצור החדשות צבעו באופן מלאכותי נסורת או מקלות פחם, וטבלו אותם בשמן מבושם שדולל באמצעות חומרים סינתטיים וכימיים להמסה ולמניעת אידוי. הקטורת הפכה להיות משופעת בכימיקלים, מייצרת עשן רב ובעלת ריח כבד, והערך המוסף הרוחני שנלווה לקטורת המקורית נעלם.

אוהבים מגצ'מפא

עבור כולנו, ריחות פועלים גם בתחום הרגש, לוחצים על בלוטות הנוסטלגיה והגעגוע, מרוממים או מנמיכים את רוחנו. ריח התבשילים של בית אמא בשבת, ריחו של הדשא לאחר הגשם הראשון, ריח פריחת האביב או ריחו של עץ מסוים שפרח בגן בבית ילדותנו.

תחום הארומתרפיה הוכיח גם את היכולת הרפואית של הריחות והשפעתם על גופנו גם ברמה הפיזית. הריחות מפיצים אווירה העשויה להשפיע באופן חיובי על מצב הרוח שלנו ועל האנרגיה המקיפה אותנו.

ברשת חנויות המיסטיקה "מורנו", נמכרות קטורות מיובאות מהודו מסוגים שונים, במחירים שנעים בין חמישה שקלים לחבילה של שמונה קטורות, ועד 15 ש"ח ל- 25 קטורות. בין הקטורות הנמכרות נמצא גם עמוד קטורת בגובה 1.70 מטר, המיועד בעיקר לאירועים. גיא מורנו, מנהל הרשת, אומר כי קיימות קטורות בריחות של פרי ופרחים בעלות ריח אחד, כמו תפוז, תות, יסמין וכו', וקטורות מתערובת של מספר ריחות. אחת הקטורות האהובות ביותר על הישראלים היא המגצ'מפא (Magchampa) והיא מיוצרת מתערובת של מספר צמחים היוצרים ריח נעים במיוחד.

מתוך: מגזין דרך האושר

הכתבות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter ובפייסבוק