לא רוצים לישון

על הפרעות קשב וריכוז, ריטלין והפתרון לבעיה לפי תורת הקבלה
זה מתחיל מוקדם בבוקר. הוא פוקח את עיניו הגדולות ומזנק מן המיטה בסערה. יום חדש עומד בפתח, אבל מבחינתה נדמה כאילו יום האתמול עדיין לא נגמר. הוא לא נח לשנייה, קופץ מעניין לעניין, מחליף רצונות ובקשות במהירות האור, והיא אחריו, משתרכת בכבדות עם התיק, הכריך והמחברת, מתחננת בפניו שיעצור לרגע וינשום קצת אוויר.
הקרב הזה כמובן אבוד מראש. המנצחים והמפסידים נקבעו עוד לפני שהוא התחיל, אבל ההצגה חייבת להימשך. והיא נמשכת עד השעות הקטנות של הלילה בדרך כלל, כשעיניה הטרוטות מביטות בו בתחנונים. לישון, כמובן, זה עניין די מיותר מבחינתו, אך כמחווה מיוחדת וכביטוי של רצון טוב הוא מוכן לעשות למענה את הטובה האחרונה הזו. "למדנו היום בבית הספר שצריך לכבד את אבא ואימא…" עוד מספיקות שפתיו למלמל לפני שעיניו נעצמות.
הוא באמת הדבר הכי יקר בחייה, הילד ההיפראקטיבי שלה, אבל המרדף היומיומי הזה כל כך מפריע לה, ולהרבה אימהות אחרות, לעשות מה שאימהות רוצות יותר מהכול: לאהוב את ילדיהן.
המלך החדש
הפרעות קשב וריכוז, או בשמן המדעי ADHD או ADD, המאופיינות בין היתר באימפולסיביות, בתזזיתיות ובחוסר מנוחה, הפכו כבר מזמן למכת מדינה.
"ב-20-30 השנים האחרונות עלה מספר הפונים לטפל בבעיה במאות אחוזים", טענה ד"ר מירי כץ, מנהלת המכון להפרעות קשב וריכוז בבית החולים תל השומר, בריאיון לעיתון "מעריב" לפני חודשים ספורים. מנתונים שמפרסמים אגודת ניצ"ן ומשרד החינוך עולה כי כשליש מהילדים המשולבים כיום במערכת החינוך סובלים מבעיות קלות או קשות בתחום ליקויי הלמידה או הפרעות קשב וריכוז.
למרבה השמחה, אחרי אין ספור מאמצים וניסיונות כושלים למצוא תשובה הולמת לבעיה, נדמה היה לרגע שמצאנו סוף סוף את הפתרון האולטימטיבי: המלך החדש של תרופות ההרגעה המודרניות, הריטלין, כבש את העולם בסערה. בהתחלה נתנו אותו רק לילדים שאובחנו כ"מיוחדים", אך עם הזמן התברר שכמעט כל אחד יכול להתאים להגדרה ה"מיוחדת" הזו, ומספר נוטלי הריטלין גדל מאוד.
השפעתן המועילה של תרופות כמו ריטלין או אחרות בטווח הקצר אינה מוטלת בספק. אך מעל לתקוות הגדולות שתלו בעבר בתרופת הפלאים החדשה, מרחפים כיום יותר ויותר סימני שאלה. האם אנחנו נותנים מענה אמתי לבעיה, או רק מטאטאים אותה מתחת לשטיח? האם אנו נוגעים בשורש העניין או מגרדים רק את השוליים החיצוניים ביותר שלו? מה יהיו ההשפעות לטווח ארוך על הילד, ובעצם על דור שלם שהופך להיות תלוי יותר ויותר בתרופות הרגעה כימיות?
דור מופלא ומאתגר
חכמת הקבלה חוקרת, בין היתר, את השורש לתופעות המתגלות בעולמנו, ומסבירה שהפתרון לרוב הכשלים שאנו חווים טמון באיזון נכון של מערכת הרצונות הפנימית שלנו עם מערכת הכוחות בטבע. כדי להבין את הדברים לאשורם, עלינו לברר מה גרם להפרת האיזון הזה, ומדוע הוא מגיע לנקודת השיא שלו דווקא בקרב ילדי הדור החדש.
מלי דנינו, מנכ"לית אגודת ניצ"ן שהוקמה במטרה לאתר, לאבחן, לטפל ולשקם ילדים, מתבגרים ובוגרים עם לקויות למידה, ומרצה בחוג ללקויות למידה באוניברסיטת חיפה, התבטאה לאחרונה בריאיון מיוחד ל"קבלה לעם": "במהלך 20 השנים האחרונות צומח כאן דור חדש, שונה מהדור הקודם בכישרונותיו ובסגולות שיש לו. מצד שני, זהו דור מאתגר, שחלק ממנו סובל מקשיים רבים שבאים לידי ביטוי בקשיים בלמידה ובריכוז ובקושי של ההורים ושל המערכת להתמודד איתם.
"זה מעלה הרבה מאוד סימני שאלה, ולעתים יש כאלה שיאמרו שבדור הזה, בעיקר אלה שמאופיינים בהפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות, ייתכן שמדובר בתכונה אבולוציונית שבאה בעצם לשרת את הדור הבא, כדי שהוא יוכל לשרוד. מצד שני, זה דור כל כך מופלא, שעושה באמת את הדברים בקפיצות דרך.
"לאותו ילד שמתקשה לקרוא יש רעיונות מדהימים, שאי אפשר להבין מהיכן הם הגיעו. והמערכת עומדת משתאה וחסרת אונים כאחד, כי היא בעצם לא יודעת איך לתרגם את זה לכך שהילד יוכל להגיע למקום טוב יותר, גם עם עצמו וגם עם סביבתו".
הבעיה היא בנו ולא בילדים
כל דור שנולד לאוויר העולם נושא עמו מטען פנימי הכולל את כל ההישגים, האכזבות, הרצונות וההתפתחויות שהיו מנת חלקו של הדור שקדם לו. כותב על כך "בעל הסולם" במאמר השלום: "מבחינת הנפשות, נבחנים כל הדורות מעת תחילת הבריאה, כמו דור אחד שהאריך את חייו כמה אלפי שנה". כתוצאה מכך, נמצאת האנושות בתהליך מתמיד של שדרוג איכותי.
ואכן, מנקודת מבטנו המוגבלת, נדמה לנו לפעמים שלכאורה משהו לא בסדר איתם, שהם איבדו את הכיוון. קשה לנו מאוד לקבל את העובדה שילדי המאה ה-21 רואים נכונה, והבעיה האמיתית נמצאת דווקא אצלנו.
הילדים האלה מרגישים בצורה טבעית, פשוטה ועמוקה את מה שאנחנו, המבוגרים, יכולים רק לתאר במילים שכלתניות. מה שאנחנו השגנו בעמל רב בדור שלנו, כבר הפך לתכונה פנימית בדור שלהם. עמוק בתוכם מוטבעת הידיעה שלא ניתן לפתור את בעיות העולם בדרכים הישנות שבהן צעדנו אנחנו.
בעיניהם הגדולות הם רואים את העולם האגואיסטי הקר והאכזרי שבנינו כאן, עולם הפוך ומלאכותי, ומתקשים להבין מדוע גם הם צריכים לקחת בו חלק. מדוע מובילים אותם דרך פרוזדור חשוך, מרופד בקירות עבים של ריטלין, בדרך שאין לה מוצא. הם מרגישים בחושיהם לאן הפרוזדור הזה מוביל, ויודעים שזה לא ילך. אין פלא שהם אינם רוצים לבוא.
בורחים מהמציאות
בלית ברירה, אנו נאלצים לכבול את ידיהם באזיקים, ולכלוא אותם בתוך מסגרות לימוד נוקשות כדי שלא יברחו לנו. מנסים להרגיע ולשכנע אותם שיהיה להם טוב שם, בבית הסוהר הזה שיצרנו לעצמנו. אך הם מצדם כבר מבינים שצורת הקיום הזו לא יכולה להביא שמחה אמתית לאדם. הם חשים בתת-ההכרה כי הטבע פועל אחרת, עוטף את האדם בחום ואהבה, ושכל חלקיו קשורים זה בזה בשלמות מוחלטת.
הקושי לבטא את הפער העצום בין התחושה הפנימית העמוקה והמפותחת ובין התמונה החיצונית המעוותת, גורם לילדים אלה להתפרץ, לצעוק ולעתים אף לנהוג באלימות. הם יושבים בכיתה ואינם מסוגלים להתרכז במה שמלמדים אותם, כי מה שמלמדים אותם לא קשור למה שהם רוצים באמת.
אבל אולי אנו צריכים לאמץ זווית חשיבה חדשה? לנסות ולהסביר להם: בשביל מה אנו חיים בעולם הזה, מה קושר אותנו זה לזה ואיך להתפתח בהתאמה עם המערכת של חוקי הטבע והעולם. נכון לעכשיו, בהיעדר תשובה מספקת מצדנו, הם מחפשים דרכי בריחה מהמציאות.
חלק מהם נאטם, מיואש, בתוך המעגל החברתי המצומצם המוגבל שמספק לו המחשב האישי, ויוצא לטיולים רק דרך רשת האינטרנט. אחרים מידרדרים לתהום חשוכה ומחפשים מפלט באלכוהול או בסמים. ובאמת, קשה להאשים אותם; הייאוש והתסכול הנוראי שהולך ונבנה בתוכם, הרגשת חוסר המשמעות והטעם בחיים, פשוט אינם נותנים להם מנוח. קשה להאשים גם את המורים האומללים שעומדים (חוששים בחלק מהמקרים) חסרי אונים אל מול כיתות שנראות כמו שדה קרב קטלני, ומנסים בכל כוחם להשתלט על המהומה.
האחריות היא שלנו
חוסר היכולת להתמודד עם המצוקה של הדור החדש נובע מכך שאנו מתעקשים לטפל בבעיות ההווה באמצעות פתרונות האתמול. במקום לטפל במקור ה"מחלה", ממשיכים לפטם את ה"חולים" בעוד ועוד משככי כאבים. המצב החמיר עד כדי כך, שבעקבות פניות רבות שהגיעו מצד הורים שחשו שהתרופה כבר איננה אפקטיבית, החליט משרד הבריאות להכפיל (!) את מינון הריטלין המקסימלי שמותר לשימוש בישראל.
וזה בדיוק מה שאנחנו לא מצליחים להבין. אפשר לנסות להרדים את הילדים, אך אי אפשר להרדים את הבעיה עצמה. השינוי שנדרש נוגע למהות החינוך ולערכים שאותם הוא צריך להנחיל. למרות המבוכה והקושי הרב, עלינו לענות לילד על השאלות הקיומיות שהוא שואל, בייחוד כשהן נוגעות למהות החיים. עלינו לחפש דרכים להתאים את החינוך ואת תכנית הלימודים לרצונות ולדחפים החדשים של ילדינו.
מובן שיש מקרים שבהם נחוץ להיעזר בריטלין כדי להקל על התהליך, אך במקביל לכך עלינו לחשוב גם כיצד להפוך את הילד ל"אדם", ולא רק לעורך דין, לרופא או לאיש עסקים מצליח. בשביל זה עלינו לשלב במערכת החינוך תכנים שמסבירים לילדים את מה שהם כבר יודעים בלבם; שכולנו קשורים ותלויים זה בזה כמו תאים בגוף אחד, ושעלינו לחיות באיזון עם התכונה הכללית של הטבע, תכונת האהבה והנתינה לזולת.
ספרי הלימוד החדשים צריכים להכיל הוראות הפעלה לחיים, להסביר לאדם הקטן על הטבע שלו, על תפקידו בחברה ובעיקר על כך שלחייו יש תכלית. והילדים – הם יקבלו את זה בצורה טבעית. הם הרבה יותר בשלים ומוכנים לכך מהוריהם.
המשבר החינוכי שאותו אנו חווים כיום אינו מקרי כלל וכלל, והוא רק פיסה קטנה ממשבר רחב ועמוק שפוקד את האנושות. הוא בא כדי להראות לנו עד כמה העולם שבנינו הפוך מזה שעליו חלמנו בילדות, ועד כמה חשוב שנתחיל לעשות משהו כדי לתקנו.
דווקא הדור החדש הוא זה שמסוגל להביא את השינוי המיוחל. הוא, יותר מכולם, קולט ומרגיש את הקשר הפנימי שקיים בין כל חלקי הבריאה, ובעל יכולת לחבר אותם שוב לאחדות אחת. הילדים של היום מוכנים בצורה טבעית לחשוב "גלובלית". ראו באיזו קלות הם שוחים בתוך מערכות התקשורת החברתיות של העולם המודרני, כמו דגים בתוך המים. מה שחסר להם, כמובן, הוא רק ידיעת התכלית של נהר החיים המופלא הזה; להבין לאן הוא זורם, ולאן הוא מוביל אותנו באמת.
בחלק השני של הכתבה: פסיכולוגית חינוכית ופסיכותרפיסטית מדברת על ריטלין, וגם: נשים הסובלות מהפרעת קשב וריכוז מדברות על השפעותיו של הריטלין עליהן»
מתוך מגזין: קבלה לעם