כלכלה או קלקלה?

על פגיעתה של הצמיחה הכלכלית בצמחייה ובאיזונים אקולוגיים
עת כתיבת שורות אלו, מצויה הכלכלה העולמית בטלטלה עזה וראשי המשק הודיעו על האטת הצמיחה (הכלכלית, כמובן. למי אכפת מצמיחה אחרת?). הכלכלה המודרנית יוצרת עיוותים לשוניים ותודעתיים שונים כגון: "קרקע" היא אמצעי ייצור, "עץ" הוא רהיט, "אבן" היא חומר גלם, "חיית מחמד" היא טמגוצ'י, "ירוק" הוא הדולר, "נוף" זה נדל"ן, "ים" זה מרינה, "קניון" זה מרכז קניות, "פארק" זה חניה, "גאות ושפל" הם מושגים בורסאיים, "זרע" (SEED) ו"מלאך" (ANGEL) קשורים בהשקעה בסטרט אפ ו"צמיחה" היא כלכלית בעיקרה.
יש משהו מעוות במיוחד בשימוש במושג "צמיחה" בשירות ההון והכלכלה, בשעה שאנו יודעים כי "צמיחה כלכלית" משמעותה, בדרך כלל, פיתוח מואץ ופגיעה בצמיחה של הצמחייה האמיתית ולעתים קרובות גם הרס של מערכות ואיזונים אקולוגיים.
אפילו אני, המתיימר למודעות סביבתית, נחרדתי מהתחזיות השחורות של הצמיחה הכלכלית: מיתון, האטה, הקפאת רמת החיים וההוצאות. אולם במבט מעמיק יותר גיליתי כי אלו יכולות להיות דווקא בשורות משמחות לשוחרי הסביבה והאנושות.
גירושין כשמן בגלגלי הכלכלה
בבסיס הכלכלה הניאו קלאסית, הדת החדשה, עומדת השאיפה הבלתי נלאית לצמיחה, הנמדדת על ידי התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) או התל"ג (תוצר לאומי גולמי). התמ"ג הוא אחד המדדים הנחשבים ביותר ומבטא את סך הפעילות הכלכלית, ללא כל הבחנה ערכית או עתידית.
למרבה החרדה, במובנים מסוימים דווקא פעילות פלילית, מזהמת או אלימה – מוסיפה לתמ"ג ולצמיחה. מלחמה, לדוגמה (טפו-טפו-טפו לא עלינו), יכולה להוסיף מומנטום רב לצמיחה: היא מעודדת ייצור ומכירת כלי נשק ומשחית, גורמת לשגשוג של בתי החולים, תעשיית התרופות והשיקום ודוחפת את תעשיית הביצורים (ראו "קו בר-לב" במלחמת ההתשה). פגיעה בעורף, נוסח מלחמת לבנון השנייה, מדרבנת את שוק השמאים, עורכי הדין (תביעות) והשיפוצניקים.
גירושין הם מהתורמים הגדולים ביותר לעליית התמ"ג: שגשוג בפעילות של עורכי דין, כרישי נדל"ן, חנויות לכלי בית וחשמל, תחבורה והסעות, פסיכולוגים ועוד.
גם פעילות פלילית מאיצה צמיחה: של אמצעי מיגון, של עורכי דין (שוב!) ושל חברות שמירה. ה"וול סטריט ג'ורנל" חיבר את ההוצאה הכספית על הצוות המשפטי שהגן על או. ג'י. סימפסון (20,000 דולר ביום), ההוצאות של רשתות הטלוויזיה, הסחר במזכרות וכל השאר וקיבל תוספת של כ-200 מיליון דולר לתמ"ג בגין משפט זה!
גם מההיבט החברתי-משפחתי קיים עיוות בסיסי במדידת הצמיחה כאשר "הורות" הופכת למשפחתונים בתשלום, "שיחה" היא צלצול בסלולר, "ארוחה משפחתית" היא מפגש במסעדה, "משחק" יתרחש במרחב הווירטואלי, "טיול" יערך לקניון ו"תרבות הפנאי" תסתכם בצפייה בטלוויזיה (גורם הפרסום ועידוד הצרכנות מספר אחת). גם צרכים בסיסיים כמו אכילה ושתייה היו למרכיבים אימתניים בתמ"ג, כולל כמובן התעשיות הנלוות: דיאטה, רופאי שיניים, ניתוחי שאיבת שומן, טיפולים פסיכולוגיים וכדומה.
מכיוון שבאקולוגיה עסקינן, נציין כי רבות מהפעילויות הגורמות לדלדול משאבי הטבע נחשבות למנועי צמיחה כלכלית: דייג אגרסיבי עד כדי פגיעה ביכולת השיקום והתחדשות הדגה, כריתת עצים בלתי מבוקרת וניצול אוצרות טבע בלתי מתחדשים כגון נפט, גז ומחצבים אחרים. כל אלו "מצמיחים" את התמ"ג ואת הכלכלה ובה בשעה מכחידים את הבסיס לקיום האנושי.
יתרה מזאת, גם פעילות כלכלית מזהמת יכולה להגדיל את הצמיחה: צריך להשקיע בניטור הזיהום, בסילוקו ובעיקר בטיפול רפואי לכל הנפגעים.
דוגמה אישית
תיאוריות אלו מציעות אלטרנטיבה. בעוד שהניאו קלאסיים רואים בכלכלה את המערכת העיקרית, ובסביבה את תת המערכת, הרי המצב לאשורו הפוך: הכלכלה הינה רק מערכת משנה בתוך הביוספרה (מערכת הטבע והפעילות האנושית) ולכן גודלה מוגבל כפי שמוגבלים משאבי כדור הארץ. אם כך, הרי הצמיחה איננה יכולה להיות אינסופית והיא חייבת להגיע לשיווי משקל דינמי. יש לזכור כי לא רק המשאבים מוגבלים, אלא גם יכולת הטיפול בפסולת הנה מוגבלת.
הכלכלה האקולוגית מבוססת על מושג הקיימות (sustainability) המבטא את האחריות לדורות הבאים והיכולת לקיום המין האנושי גם בעתיד הרחוק. הכלכלה האקולוגית מבטאת צמיחה, לא בכמות, אלא באיכות, ברווחה, בהפחתת הזיהום ובצמצום הפערים.
הכלכלה האקולוגית גם הגדירה מהי צמיחה לא כלכלית: בעבר, למשל, הייתה התועלת הכלכלית של דיג בים גדולה מהנזק האקולוגי לכמות הדגה ויכולת הריבוי הטבעי שלה, בעוד שהיום הדיג נעשה כל כך אינטנסיבי (בשל גידול האוכלוסייה ויעילות הדיג), כך שהתדלדלות הדגה מתקרבת לנקודת סכנה ממשית למיני דגים ולהפרת האיזון האקולוגי, שמשמעו "צמיחה לא כלכלית".
דו"ח האו"ם Millennium Assessment קובע שמעל לשני שלישים (!) מאזורי הדייג באוקיינוסים בעולם סובלים מניצול יתר הפוגע במערכת האקולוגית. אוכלוסיית דגי הקוד בקנדה התמוטטה בראשית שנות ה-90 עקב דייג אינטנסיבי ולא התאוששה מאז, למרות שהדייג באזור נאסר.
אילוסטרציה: GettyImages
"מד הקִדמה"
התדלדלות הדגה (כמו גם הידלדלותם של מקורות האנרגיה, המים המתוקים, העצים, המחצבים ומיני בעלי חיים) משולה לאדם שיש לו חיסכון בבנק, אולם הוא איננו חי רק מהריבית, אלא "אוכל" את הקרן בתיאבון בלתי מרוסן.
הכלכלה האקולוגית מציעה שלושה עקרונות בסיסיים:
- הגבלת קצב ניצול המשאבים באופן שיביא לקצב ייצור פסולת עימו מסוגלת המערכת האקולוגית להתמודד.
- הפחתת ניצול המשאבים המתחדשים לקצב שהינו נמוך מקצב התחדשותם.
- הפחתת ניצול המשאבים המתכלים לקצב הנמוך מהקצב שבו מפתחים להם תחליפים מתחדשים (למשל, אנרגיה).
הכלכלה האקולוגית פיתחה גם מספר כלים אלטרנטיביים לתמ"ג. למשל, "מד קִדמה אמין" (genuine progress indicator – GPI), המחשב את עלויות זיהום האוויר והמים ואת איבוד המשאבים הבלתי מתחדשים. מדד זה, שנבדק על מספר מדינות באירופה ובאמריקה, מצביע כי הוא עלה (במקביל לתמ"ג!) עד שנות ה-70 של המאה הקודמת, אולם אז חל פיצול: בעוד התמ"ג המשיך לעלות ללא הרף, ה-GPI נסוג באופן מעורר דאגה; דבר זה מצביע על המגמה העולמית של ניצול וזיהום הולכים וגוברים המאפשרים הגדלה מתמדת של התמ"ג על חשבון הדורות הבאים.
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה