כולם בשביל אחד

קבוצות התמיכה תופסות תאוצה. ככה זה עובד

88 שיתופים | 132 צפיות

"איש אינו אי", אומר שירו של ג'ון דון, בתרגום חופשי, ואין כמו השתתפות בדינמיקה קבוצתית כזאת או אחרת כדי להבחין בכך. החברים בקבוצה הם מראה למי שאנחנו, והאינטראקציות שנוצרות בה מלמדות על הקשרים שאנחנו יוצרים גם מחוצה לה. הכתבה הבאה מספקת הצצה קטנה לתהליכים שעוברים על מי שבוחרים להתגבר על קשיי החיים בצוותא.

הדינמיקה מרפאה

"יש פה מהפכה", אומר יהושע לביא, פסיכולוג קליני בכיר, מנהל מכון פורום לפסיכותרפיה, מנחה טיפול אנליטי קבוצתי בתרפיה בדיבור. "משנות ה-30 החל מהלך תרבותי שבו האינדיבידואליות התחילה לאבד מכוחה המאגי. כיום סוברים שהאדם מגיע לזהותו לא מתוך חקירה עצמית פנימית ומבודדת אלא מתוך התחברות לרשתות של מגע אנושי – דיאדי או קבוצתי. ככל שאתה מחובר יותר אתה מביא לידי ביטוי את היכולות שלך. נוצרה פרדיגמה חדשה המעמידה את כל המודל הרפואי על ראשו – כבר לא מדובר במודל רופא חולה שבו הרופא הוא ה'מומחה' שאתה בא להתייעץ איתו, אלא באוסף של יחידים היושבים בקבוצה והידע מצוי בתוכם; הוא ראשוני, לא מכוון, והמנחה הוא מי שיודע לקחת את הידע הזה, לנתב, לעבד אותו ולהעלות אותו רמה.

אתגרים בקבוצה

במקום שמתכנסים כמה אנשים יכולות להתפתח גם דינמיקות בעייתיות. למה צריך לשים לב?
1. תלות חברי הקבוצה מחכים למוצא פיו של המנחה, ולא מפתחים יכולת עבודה עצמאית.
2.מאבק דינמיקה המתפתחת כאשר חברי הקבוצה נאבקים מהתהליך הקבוצתי או בורחים ממנו בגלל קושי להתמודד עם שינוי.
3. הצמד המושלם כמו בחיים, שבהם אנחנו מוצאים מישהו לדבוק בו, כך גם בקבוצה יכולים להיווצר צמדים או תתי-קבוצות. דינמיקה זו עלולה לחבל ברשת הקבוצתית הטיפולית, החוקרת את עצמה בפתיחות.
4. אם אין אני לי מי לי בדינמיקה זו יכולים אחד מחברי הקבוצה או כמה מהם ליצור דינמיקת נגד לשיתוף ולתקשורת ההדדית. כיוון שבחברה שלנו מחנכים אותנו לניכור ולתחרות פרועה, ולא תחרות תוך כדי שיתוף פעולה, על המנחה לפעול ולהראות אופציות חדשות יעילות יותר מאשר "אם אין אני לי מי לי".
5. "שבת אחים גם יחד" גישה של "אנחנו חייבים לדבר בקול אחד". זהו מצב חיובי רק אם הוא מאפשר גם לכל אחד לשבת על הכיסא שלו, להביע את הקול הייחודי שלו בנוכחותם של אחרים.

הדינמיקה בין המשתתפים היא המרפאה בעבודה הקבוצתית. "כשמכניסים אנשים לקבוצה האפקטים החלים עליהם הם תחושות השייכות, שיתוף, התחלקות וקבלה, וישנו אפקט תרפויטי חזק אף יותר שהוא ההשתקפות. נאמר שמישהו כועס על אדם אחר – דרכו הוא חוקר משהו שקשה לו לחקור על עצמו, ובו זמנית אדם שלישי בקבוצה מגיב לכל האינטראקציה הזו, כך ששלושה אנשים הופכים למרקם רשתי ועושים עבודה משותפת. שיחה בקבוצה היא לא רק מילים, אלא גם האופן שבו אנשים מדברים, ניואנסים, שפת גוף.

"באנליזה קבוצתית אין אג'נדה, הטלטלות העמוקות יכולות להתחיל בסתם שיחת אגב. התגובות לחברים אחרים בקבוצה עלולות לפעמים להיות כל כך עוצמתיות ולהגיע למקומות מאוד עמוקים וראשוניים שהיחיד לא נגע בהם אף פעם. הייתי רוצה לצטט את דבריו של אחד מאבות הטיפול הקבוצתי האנליטי: 'קבוצה טובה מכבדת, מזינה, מגדלת ומפתחת את הדבר הנפלא הזה שנקרא אינדיבידואל'".

בקבוצות תמיכה הפועלות על פי הדגם של "אלכוהוליסטים אנונימים" הדבק המחבר בין הנוכחים הוא בעיה מרכזית משותפת: למשל מחלה או התמכרות. המודל הזה, שפותח בשנות השלושים של המאה הקודמת, בנוי על 2 כוחות פסיכולוגיים חזקים: קבוצה ודת.

"התיאטרון בתקופת יוון העתיקה הוא העדות המוקדמת לטיפול קבוצתי-קהילתי", אומרת אילנה בן מאיר, מטפלת ומדריכה מוסמכת בפסיכודרמה ויו"ר האיגוד הישראלי לפסיכודרמה. "במהלך הצפייה בטרגדיה חווה הקהל מהלכים רגשיים ששיאם בקתרזיס – ריגוש מזכך. בעת המודרנית, יעקב לוי מורנו, אבי הפסיכודרמה, מדווח על טיפול באמצעותה בתיאטרון הספונטניות בווינה.

"פסיכודרמה היא חוויה קבוצתית שכלולים בה לא רק דיבור ושיקוף הדדי אלא הצגה פסיכודרמטית, שבמהלכה נחקר לעומק נושא לא פתור של אחד המטופלים. בכל מפגש נבחר הפרוטגוניסט (שחקן ראשי-מטופל), והבמאי-מטפל עוזר לו לבחור את הסיטואציה (דמיונית/ אמיתית/ עתידית), לשחזר אירועים מהעבר, לחוות מציאות מורחבת ולמצוא פתרונות חדשים, מתקנים או מועילים יותר. לצד העבודה הפנימית האישית מתרחשים כל העת גם תהליכים קבוצתיים לא מודעים, למשל 'למה בחרתי דווקא בשחקן הזה לשחק את אבי'? או למה נבחרו משתתפים מסוימים לגלם דמויות 'טובות' או 'רעות'. בקבוצה מתמשכת המנחה המטפל ישים לב ויכוון את המשתתפים להרחיב את רפרטואר התפקידים שלהם, הן דרך השתתפות בהצגות של אחרים והן דרך ההצגות שלהם.

מורנו יצר כמה טכניקות פסיכודרמטיות בעלות אפקט טיפולי עז, למשל טכניקת הכפיל, שנועדה לעזור לפרוטגוניסט לבטא את רגשותיו כאשר הוא עצמו מגלה התנגדות לחקור אותם בסצנה שהוא מעלה. לדוגמה, בקבוצה של ילדות בנות 10 הייתה ילדה שנמנעה מלהביא את עצמה, לספר, לחשוף וגם כשכעסה לא ביטאה זאת במילים אלא בשתיקות, הימנעות וכדומה. באמצעות הכפיל, שדיבר במקומה והעז לבטא את רגשותיה ואת דעותיה בקבוצה, היא חוותה קול המאפשר לה להיות ולהרגיש מי שהיא, ולקחת מקום בקבוצה שלא דרך הדפוס הנוקשה והלא תקשורתי שסיגלה לעצמה. היא למדה לשנות את דפוס ההתנהגות והחלה לבטא את הקול האמיתי שלה".



בקבוצה יש תחושות שייכות, שיתוף, התחלקות וקבלה <br /> אילוסטרציה: ASAP photos" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/797/6797/380×225.gif?1166006589" />                             </p>
<div>בקבוצה יש תחושות שייכות, שיתוף, התחלקות וקבלה <br /> אילוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<h2>להיחשף ולהישאר אנונימי</h2>
<p>התמיכה הקבוצתית לא מתקיימת רק בקבוצות המורכבות מיחידים הנפגשים באותה שעה ובאותו מקום, משלמים סכום כסף מסוים ומתחייבים לתהליך. כניסת האינטרנט לחיינו הביאה עמה פורומי תמיכה רבים שבהם אפשר לעבור תהליכים קבוצתיים דומים המעוררים רגשות אמיתיים, כשהקבוצה והמנחה הם וירטואליים.</p>
<p>יעל דורון, פסיכולוגית ברשת ומחוצה לה, הקימה לפני 4 שנים את פורום הפסיכולוגים ברשת – קבוצת פסיכולוגים המנחים קבוצות תמיכה באינטרנט. "לעומת קבוצה 'פיזית', הקבוצה הווירטואלית זמינה 24 שעות ביממה, אין לה הגדרת זמן ומקום, ומתקיים בה מודל הרכבת: אנשים לא מתחייבים לה אלא נכנסים ויוצאים לפי רצונם, היא לא עולה כסף, והיחסים עם המנחה לא מחייבים באופן חוקי, אבל למנחה אחריות מוסרית ורגשית כמו בקבוצה פיזית. הדמיון בין סוגי הקבוצות רב יותר מהשוני: זוהי התכנסות של אנשים שנפגשים מרצונם עם מטרה משותפת וציפיות מוגדרות, ועוברים תהליכים קבוצתיים דומים עם שלבי התפתחות דומים, קואליציות, אופוזיציות, תפקיד ה'שעיר לעזאזל' והשלכות הדדיות. </p>
<div class=

עניין של זמן

מתי הקבוצה מסיימת את תפקידה?
"בקבוצה טיפולית, שמטרתה השגת שינויים אישיותיים והתנהגותיים מרחיקי לכת, משך זמן הטיפול המומלץ הוא שנה-שנתיים", אומר יהושע לביא. "בסדנאות טיפוליות שבהן המטרה היא השגת יעד ביצועי מסוים, או שינוי התנהגותי ספציפי, משך הזמן יכול לנוע בין 3 חודשים ל-9 חודשים".
בכל מקרה, הוא מסביר, כל משתתף בוחר את משך ההשתתפות ואת זמן הפרידה מהקבוצה בדיון עם הקבוצה ועם המנחה.

"הצורך בחיבור דרך הרשת נוצר מתוך תהליך התפרקות הקולקטיב שהחל במאה ה-20. החמולה וקשרי הדם כבר לא קיימים, ובגלל שהאדם הוא יצור חברתי הוא יחפש מסגרות שבהן יחוש את תחושת השייכות, הביחד. הפורום באינטרנט מהווה את המסגרת החברתית הלא מוגבלת, שבאמצעותה היחיד מקבל הזדמנות לתרגל יחסים ולהכיר את דפוסי ההתנהגות שלו.

"כשיחיד מאמץ לעצמו ברשת זהויות פיקטיביות הוא בוחן את עצמו אל מול הבחירות שלו – מה הוא היה רוצה להיות, באיזו זהות הוא מרגיש יותר נוח, כמו משחקי תפקידים. האנונימיות מאפשרת הסרת עכבות, אינטימיות והעלאת תכנים עמוקים בזמן קצר. עם זאת, המסגרת גם מעודדת רגרסיות והתבטאויות קשות, וגם עוצמת הטלטלה ברשת חזקה יותר.

"אופיו האמיתי של האדם נחשף גם בהיותו אנונימי, שכן קשה להאמין שימציא לעצמו אישיות חדשה. אני מאמינה שבאינטרנט ניתנת הזדמנות שנייה. למשל יש בחור ששוקל 150 ק"ג, חכם, לומד באוניברסיטה, בעל דימוי עצמי וגופני נמוך, לא מסתדר מבחינה חברתית ולא התחיל עם בחורה מימיו. בקבוצה באינטרנט הוא מבטא את עצמו ומתגלה כציפור יפהפייה. הוא מתכתב עם אנשים, מגיבים אליו באהדה והערכה גלויה, והוא לא לבד, אין לתופעה הזו אח ורע בחיים הפיזיים".