כולם בשביל אחד

כדאי לשקול דינמיקה קבוצתית. הצצה לתהליך הטיפול המשותף
"איש אינו אי", אומר שירו של ג'ון דון, בתרגום חופשי, ואין כמו השתתפות בדינמיקה קבוצתית כדי להבחין בכך. החברים בקבוצה משקפים אותנו, והאינטאקציות בקבוצה משקפות את הקשרים שאנחנו יוצרים מחוצה לה. הכתבה הבאה מספקת הצצה קטנה לתהליכים שעוברים על מי שבוחרים להתגבר על קשיי החיים בצוותא.
הדינמיקה מרפאה
"יש פה מהפכה", אומר יהושע לביא, פסיכולוג קליני בכיר, מנהל מכון פורום לפסיכותרפיה, מנחה טיפול אנליטי קבוצתי בתרפיה בדיבור. "משנות ה-30 החל מהלך תרבותי שבו האינדיבידואליות התחילה לאבד מכוחה המאגי. כיום סוברים שהאדם מגיע לזהותו לא מתוך חקירה עצמית פנימית ומבודדת אלא מתוך התחברות לרשתות של מגע אנושי – דיאדי או קבוצתי. ככל שאתה מחובר יותר אתה מביא לידי ביטוי את היכולות שלך. נוצרה פרדיגמה חדשה המעמידה את כל המודל הרפואי על ראשו – כבר לא מדובר במודל רופא חולה שבו הרופא הוא ה'מומחה' שאתה בא להתייעץ איתו, אלא באוסף של יחידים היושבים בקבוצה והידע מצוי בתוכם; הוא ראשוני, לא מכוון, והמנחה הוא מי שיודע לקחת את הידע הזה, לנתב, לעבד אותו ולהעלות אותו רמה".
הדינמיקה בין המשתתפים היא המרפאה בעבודה הקבוצתית. "כשמכניסים אנשים לקבוצה, הם חשים שייכות, שיתוף, התחלקות וקבלה. הגורם התרפויטי בחזק ביותר בקבוצה הוא תחושת ההשתקפות. נאמר שמישהו כועס על אדם אחר – דרכו הוא חוקר משהו שקשה לו לחקור על עצמו, ובו זמנית אדם שלישי בקבוצה מגיב לכל האינטראקציה הזו, כך ששלושה אנשים הופכים למרקם רשתי ועושים עבודה משותפת".
אילוסטרציה: ASAP photos
"נאהב אותך עד שתלמדי לאהוב את עצמך"
בקבוצות תמיכה הפועלות על פי הדגם של "אלכוהוליסטים אנונימים" הדבק המחבר בין הנוכחים הוא בעיה משותפת: למשל מחלה או התמכרות. המודל הזה, שפותח בשנות השלושים של המאה הקודמת, בנוי על 2 כוחות פסיכולוגיים חזקים: קבוצה ודת.
"עד שהגעתי לפגישה הקבוצתית הראשונה, הייתי בטוחה שאני פריק שואו, שיש לי מין נוירוזה כזו שאין לאף אחד אחר", מספרת נגה, החברה בקבוצת OA (קבוצת תמיכה לאכלני יתר כפייתיים). "הייתי בטוחה שאף אחד אחר לא קם באמצע הלילה לאכול, שאף אחד אחר לא אוכל מזון שנפל על הרצפה או שאריות של אחרים, או מזון לא מבושל או מזון מקולקל; פתאום נכנסתי לחדר מלא באנשים שיודעים על מה אני מדברת. המנחה שלי דיברה והיו לי דמעות של הקלה. התחושה הכי חזקה שלי הייתה: 'או.קיי, אני לא לבד'. וזה כשלעצמו נותן הרבה כוח – אני לא צריכה להתמודד עם זה לבד.
"אין פה מנחה או פסיכולוג שהוא בעל המקצוע והוא זה שיש לו את ספר הכללים או ידע אקדמי לגבי מה שצריך לעשות ואיך לטפל. המנחה הוא מישהו שעבר על בשרו את התהליך, כלומר אם הוא אמר לך שמשהו מסוים עובד, שכלי מסוים עזר לו, זה רק בגלל שהוא ניסה אותו על עצמו קודם לכן, ויש לזה כוח גדול, כי זה מאוד אמין. תמיכת הקבוצה יוצאת מגבולות הפגישה. אומרים לנו 'תתקשר לפני הביס הראשון' כי אחריו קשה לעצור את התקף האכילה. חברה מהקבוצה תבין שבשבילי זה עניין של חיים ומוות, זו הבנה שלא קיימת בקרב החברים מהמעגלים האחרים שלי".
האם נוצרות גם דינמיקות שליליות?
"בגלל הריטואלים של המפגשים (תפילת השלווה, חיבוקים, כללים) עלולה להיווצר תחושה של כת וזה יכול להרתיע. חוץ מזה, בגלל שהמכנה המשותף היחיד של חברי הקבוצה הוא הרצון להפסיק לאכול באופן כפייתי, את יכולה למצוא את עצמך עם אנשים שאת לא מתחברת אליהם, שלא נוח לך איתם. יש גם מכורים שמחליפים את ההתמכרות לאוכל בהתמכרות לקבוצה, והגישה שלהם משפיעה באופן בולט על חברי הקבוצה האחרים.
שחקן ראשי בהצגה
"התיאטרון בתקופת יוון העתיקה הוא העדות המוקדמת לטיפול קבוצתי-קהילתי", אומרת אילנה בן מאיר, מטפלת ומדריכה מוסמכת בפסיכודרמה ויו"ר האיגוד הישראלי לפסיכודרמה. "במהלך הצפייה בטרגדיה חווה הקהל מהלכים רגשיים ששיאם בקתרזיס – ריגוש מזכך. בעת המודרנית, יעקב לוי מורנו, אבי הפסיכודרמה, מדווח על טיפול באמצעותה בתיאטרון הספונטניות בווינה".
"פסיכודרמה היא חוויה קבוצתית שכלולים בה לא רק דיבור ושיקוף הדדי אלא הצגה פסיכודרמטית, שבמהלכה נחקר לעומק נושא לא פתור של אחד המטופלים. בכל מפגש נבחר הגיבור (שחקן ראשי-מטופל), והבמאי-מטפל עוזר לו לבחור את הסיטואציה (דמיונית/ אמתית/ עתידית), לשחזר אירועים מהעבר, לחוות מציאות מורחבת ולמצוא פתרונות חדשים, מתקנים או מועילים יותר. לצד העבודה הפנימית האישית מתרחשים כל העת גם תהליכים קבוצתיים לא מודעים, למשל 'למה בחרתי דווקא בשחקן הזה לשחק את אבי'? או למה נבחרו משתתפים מסוימים לגלם דמויות 'טובות' או 'רעות'. בקבוצה מתמשכת המנחה המטפל ישים לב ויכוון את המשתתפים להרחיב את רפרטואר התפקידים שלהם, הן דרך השתתפות בהצגות של אחרים והן דרך ההצגות שלהם.
אילוסטרציה: ASAP photos
להיחשף ולהישאר אנונימי
התמיכה הקבוצתית לא מתקיימת רק בקבוצות הנפגשות בזמן ובמקום מסויים. כניסת האינטרנט לחיינו הביאה עמה פורומי תמיכה רבים שבהם אפשר לעבור תהליכים דומים, בתוך קבוצה וירטואלית.
יעל דורון, פסיכולוגית ברשת ומחוצה לה, הקימה לפני 4 שנים את פורום הפסיכולוגים ברשת – קבוצת פסיכולוגים המנחים קבוצות תמיכה באינטרנט. "לעומת קבוצה 'פיזית', הקבוצה הווירטואלית זמינה 24 שעות ביממה, אין לה הגדרת זמן ומקום, ומתקיים בה מודל הרכבת: אנשים לא מתחייבים לה אלא נכנסים ויוצאים לפי רצונם, היא לא עולה כסף, והיחסים עם המנחה לא מחייבים באופן חוקי, אבל למנחה אחריות מוסרית ורגשית כמו בקבוצה פיזית. הדמיון בין סוגי הקבוצות רב יותר מהשוני: זוהי התכנסות של אנשים שנפגשים מרצונם עם מטרה משותפת וציפיות מוגדרות, ועוברים תהליכים קבוצתיים דומים עם שלבי התפתחות דומים, קואליציות, אופוזיציות, תפקיד ה'שעיר לעזאזל' והשלכות הדדיות".
"כשיחיד מאמץ לעצמו ברשת זהויות פיקטיביות הוא בוחן את עצמו אל מול הבחירות שלו – מה הוא היה רוצה להיות, באיזו זהות הוא מרגיש יותר נוח, כמו משחקי תפקידים. האנונימיות מאפשרת הסרת עכבות, אינטימיות והעלאת תכנים עמוקים בזמן קצר. עם זאת, המסגרת גם מעודדת רגרסיות והתבטאויות קשות, וגם עוצמת הטלטלה ברשת חזקה יותר".
"אני מאמינה שבאינטרנט ניתנת הזדמנות שנייה. למשל יש בחור ששוקל 150 ק"ג, חכם, לומד באוניברסיטה, בעל דימוי עצמי וגופני נמוך, לא מסתדר מבחינה חברתית ולא התחיל עם בחורה מימיו. בקבוצה באינטרנט הוא מבטא את עצמו ומתגלה כציפור יפהפייה. הוא מתכתב עם אנשים, מגיבים אליו באהדה והערכה גלויה, והוא לא לבד, אין לתופעה הזו אח ורע בחיים הפיזיים".
מתוך: מגזין דרך האושר
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה