"אני מתה לסיגריה": חולה מספר 74 בריאיון מהאשפוז

דניאל שמי, חולה מספר 74 | צילום: delirium1@
דניאל שמי, חולה מספר 74 | צילום: delirium1@

דניאל שמי לא תיארה לעצמה שהקורונה תהפוך אותה לכוכבת הרשת הכי מדוברת בארץ. איך היא מעבירה את הזמן, מי יאכיל את החתולה שנשארה לבד והאם היא הצטיידה בוויברטור?

88 שיתופים | 132 צפיות

כבר כשלמדנו יחד בחטיבת הביניים רשיש בפתח תקווה ידעתי שחברה שלי דניאל שמי תגיע לגדולות, כשהמשכנו יחד למגמת קולנוע בתיכון אחד העם, הקוואליטי סטאר שלה הפיל את כולם על הרגליים, אבל מי ידע שיבוא היום ודני תהפוך לכוכבת הרשת הכי מדוברת בישראל. אם שמה של שמי עוד לא מצלצל לכם מוכר, זה כי אתם בטח מכירים אותה בשמה היותר רשמי "חולה מספר 74" או בשמה הלא רשמי אך הפופולרי לא פחות ברחבי הרשת "הלסבית ההיפסטרית מתל אביב שחטפה קורונה".

>> זה מה שיקרה לכם אם יחשדו שיש לכם קורונה

‏הדבר הכי מצער בקורונה מבחינתי: חולה מספר 74 השיגה אלפי עוקבים בטוויטר בשעות ספורות וכשאני אהיה חולה מספר 7933 לאף אחד לא יהיה אכפת

פורסם על ידי ‏‎Gilad Shapiro‎‏ ב- יום רביעי, 11 במרץ 2020

טו מייק אה לונג סטורי שורט: דני חזרה מטיול ספרד ב-2 במרץ (במיוחד בשביל להצביע בבחירות!), הרגישה לא להיט, וכעת היא עושה בטן-גב במחלקה המבודדת של בית חולים השרון בפתח תקווה. הידד! אבל דני, שתמיד ניחנה בחוש הומור בריא, לא נתנה לחולי להוריד לה, והחליטה במקום זאת לחשוף את הפנים האמיתיות של הקורונה בצורה הכי מצחיקה שיש. היא הוסיפה את הטייטל "חולה מספר 74" לכל החשבונות שלה ברשתות החברתיות, וביממה וחצי האחרונה הסטוריז והציוצים שלה הפכו למשהו ששווה לחיות בשבילו – מבחני טעימה של האוכל במחלקה; סקירה עיצובית של המקלחות שגורמות לה להרגיש כאילו היא מאושפזת בנווה תרצה; מפגש היכרות עם חולים מספר 29, 54, 55 ו-84 שבו כל אחד חושף את המספר שלו; איורים של איברים נשיים שהיא יוצרת בלייב בשביל להעביר את הזמן; הבעת צער בפרהסיה על הוויברטור שנותר מיותם בבית ועוד שלל ממתקים על טהרת ההומור השחור. בין לבין היא משיבה ברצינות שיא על ים השאלות שהעוקבים ממטירים עליה. בתוך כל הכאוס הזה ניסיתי לשאול את דני מה לעזאזל, ומפה לשם גלשנו לשיחה הזויה שהפכה לריאיון שכולו בהסתמסויות והודעות קוליות בהמשכים.

דני, מה לעזאזל?
"אני בסך הכול מרגישה בסדר, משתעלת, גם כשלקחו אותי לכאן הרגשתי די טוב. הגיעו אליי הביתה עם אלונקה ואני הלכתי ליד האלונקה וצחקתי על כל הסיטואציה".

מה את מרגישה?
"העניין הוא שזה מרגיש כמו צינון, זה לא שיש איזה משהו ספציפי שאת מרגישה ששונה משיעול רגיל או מדלקת ריאות כמו שכולנו מכירים. זה לא בקטע של 'אה יש לך קורונה, את פאקינג זומבי', אני פשוט נשאית של הווירוס. מה שכן, קצת מלחיץ להיות תקועה במחלקה עם עוד אנשים בעעע, אבל רגע כבר חוזרת אלייך, אבא בטלפון".

אבא זה חשוב!
"זהו, חזרתי, סורי על העיכוב, בדיוק יצאתי ממקלחת אושוויץ קטנה. אוי שוב סורי, חוזרת אלייך עוד חצי שעה, אני חייבת פשוט לשלוח משהו של העבודה".

אז כן, העבודה, מתברר, לא משחררת גם מחולי קורונה. דני (33), ארט דירקטור עצמאית, מעצבת גרפית מחוננת בוגרת שנקר ואשפית מיתוג שעבדה בין היתר על פרויקטים אמנותיים למסעדת שבור של אסף גרניט בפריז, לאתר האופנה בל אנד סו ולמעצבת התיקים הילה טולדנו, ממשיכה לעבוד בחריצות על פרויקטים בשלט רחוק בין "מקלחת אושוויץ קטנה" אחת לשנייה. בכל זאת, מישהו צריך להאכיל את החתולה מיוצ'ה, מי יעשה את זה בפועל בזמן שדני, המתגוררת לבדה, מאושפזת? שאלה טובה.

"אני לא יודעת מה לעשות", היא משיבה לי בהודעה מוקלטת. "אף אחד לא רוצה להיכנס אליי לדירה. זה אפילו לא באמת להיכנס, האוכל נמצא בכניסה".

יש עם מי לדבר? מישהו שיודע מה אפשר לעשות במצב כזה?
"בתכל'ס כל הרופאים אומרים שזה בסדר להיכנס לדירה, אבל אנשים ממש מפחדים ואני לא יודעת מה לעשות. היא לבד משלשום בבוקר, היא תהיה בסדר עוד יום-יומיים, אבל יותר מזה היא לא תחזיק".

וברמה האנושית, הנפשית, יש לך עם מי לדבר? או שאת רק חולה מספר 74 שמריצים עליה כל היום בדיקות?
"יש פה עובדות סוציאליות אבל זה די תקוע באייטיז, בקטע של 'איך זה גורם לך להרגיש', ואני כזה 'אחות, בואי, מה עכשיו איך זה גורם לי להרגיש'. כל שאלה מלווה ב'אהממ.. אהממ…', יאללה, די עם הפסיכולוגיה בשקל. אין לי כוח לזה. הם כן מנסים לגרום לך להרגיש יותר סבבה, אבל תשמעו… (צוחקת)".

עד מתי את אמורה להישאר במחלקה?
"עד שזה ייגמר, אין לדעת. זה מרגיש פה כמו נצח. יש דיבור על להיות בבידוד בית תחת בדיקות, זה איזה משהו חדש שמדברים עליו, יש מצב שזה יקרה בראשון".

אמן. אני מחזיקה אצבעות. אני רואה בינתיים את כל הסטוריז שאת מעלה, זה הכי זורק אותי לספר "על העיוורון". את קורעת אותי מצחוק, אבל קשה לפספס את הנימה הביקורתית כלפי כל ההזייה הזאת, שמרגישה, לפחות מכאן, מאוד מנוכרת.
"תשמעי, ברור, את מגיעה לאיזה מעין ואקום כזה שאת מתקשרת בו דרך מסכים ואת לא יודעת מה קורה בחוץ, אין לך תקשורת עם העולם, את לא יכולה לראות אף אחד חוץ מהאנשים שאיתך פה. זה מטורף, כמו אודיסאה כזה. את קמה בבוקר, שלאק, מסך, צלצול, הזמן עובר מוזר, בחוץ החיים ממשיכים ואת כולך בהזיה".

ובינתיים בתוך ההזיה הזאת הפכת לסלב.
"אני לא מבינה איך זה קרה אני נשבעת".

גם במחלקה כבר מבינים שיש להם סלב?
(צוחקת) "היום כבר התחילו להבין את זה, ואני כולי 'גאד, לא', שלא יגלו שאני מצלמת כל הזמן, אבל תכל'ס למה לא, שידעו שאני מצלמת את הרובוט שמסתובב פה לחטא את המקום".

אמרו לך על זה משהו במחלקה?
"כן, נזפו בי ממש לפני כמה דקות. הרופא אמר לי בגדול שזה לא חוקי, שיש אנשים שלא רוצים להצטלם, יש כמובן אנשים שכן רוצים להצטלם, כן? כבר תכננו לעשות מלא צחוקים היום, וכל עוד שזה מרצונם ושהם זורמים אז זה סבבה".

הבהרה:אמנם אנחנו אטרקטיביות,אבל חולה מס' 74 העדיפה את "בר בית אריאלה" על פנינו

פורסם על ידי ‏בית אריאלה וספריות תל אביב – יפו‏ ב- יום רביעי, 11 במרץ 2020

מה עומד בעצם מאחורי האאוטינג שעשית? למה רצית לצאת מהארון של הקורונה? לחשוף שאת חולה מספר 74?
"זה הצחיק אותי, אז אמרתי אוקיי סבבה אז אימצתי את השם ואת הדמות הזאת שהיא בעצם אני, ואת הקטלוג הזה שהוא קצת שואתי והחלטתי להיחשף. רציתי שאנשים שיגיעו לכאן כן יקחו את זה גם בהומור, שיסתכלו על זה בעיניים אחרות, אם אני יכולה להביא כל מידע שיש וזה עוזר לאנשים אז זה חשוב. אני מקבלת המון שאלות ומשתדלת לענות כמה שאני יכולה לכולם, אני מקבלת המון תגובות של 'או מיי גאד ספרי לנו עוד'. צריך להפשיט מזה רגע את כל המילים המפחידות והסופר-מלחיצות. כן זה מדבק רצח, כן זו מגפה, אבל כרגע מה שיש לי זה שיעול וזה לא סוף העולם, יכול להיות שזה יתפתח לדלקת ריאות אבל מה אני יכולה לעשות? אני יכולה לקחת ויטמינים, לחזק את הגוף, לשתות מלא תה, לאכול ג'ינג'ר, מה שעושים כשמשתדלים להיות בריאים, וזה מה שמנסים לעשות פה בגדול, מינוס הוויטמינים. כל הדבר הזה זה בשביל שאנשים יוכלו להבין בפני מה הם עומדים, לאן הם פאקינג הולכים להגיע. זה רק נראה מגניב אבל בתכל'ס זה שיט הול וחשוב שאנשים ידעו את זה. זה כמו האח הגדול, זה פסיכי".

ספיקינג אוף האח הגדול, כבר הציעו לך להיכנס לבית כשתבריאי? קיבלת הצעות ללכת להישרדות? קיבלת הצעות מפתות מלסביות לוהטות בטינדר?
"אני חושבת שלא הספקתי לקרוא חצי מההודעות ששלחו לי", צוחקת, "אבל קיבלתי הודעות ממש כיפיות ואני מתה כבר לצאת מפה".

מה הדבר הראשון שאת חולמת לעשות ברגע שתוכלי לחזור לחיים?
"זה נשמע מפגר, אבל הדבר הראשון שאני רוצה כשאני יוצאת מפה זה אוכל טרי ובריא בבית, ואז אני רוצה לרכוב על האופניים ולהגיע לים, לקפוץ למים ואז לקפוא מקור ולצאת החוצה בחזרה, ואז אני רוצה לחזור לבית אריאלה (בר הבית של דני שבו היא ביקרה בין החזרה ממדריד לאשפוז, ר"ו) ולהיות שם כל הלילה ואז ללכת למסיבה, ואז אולי אני אמות מרוב חגיגות, אבל זה יהיה שווה את זה. לא מתה מקורונה? אז מתה מאוברדוז. בא לי סיגריה, בא לי דרינק ביד, בא לי וודקה עם סודה, בא לי לצאת החוצה ולראות חברים ולעשות כיף".

 

>> הרופאה שחזתה את הקורונה כבר לפני 23 שנה