כוח הריפוי של הדמיון

התוודעתי לכוחו של הדמיון בעקבות פרוצדורה רפואית שנאלצתי לעבור. לאחר שכלו כל הקיצים ודבר לא שיפר את מצבי, החלטתי להיעזר בטכניקת דמיון מודרך שעליה קראתי פעם. התוצאות הדהימו אותי. בתוך זמן קצר נענה גופי להזמנת הדמיון ועשה את מה שביקשתי ממנו בעזרת ההדרכה שקיבלתי מהמטפלת שהיתה לצידי.

זמן קצר לאחר מכן פגשתי אם לתינוקת בת שלושה חודשים ששמחה לחלוק עימי את חוויותיה משימוש בטכניקה של דמיון לקידום תהליך הלידה שלה. "הגעתי לבית החולים עם צירים חזקים", היא סיפרה, "אך הלידה לא התקדמה כמצופה. שכבתי בחדר היולדות במשך 17 שעות, מבלי שתהיה כל התקדמות בתהליך. פקעו לי את מי השפיר, נתנו לי פיטוצין לזירוז והכל לשווא".

" בסופו של דבר, החלטתי להיעזר בתרגיל בדמיון מודרך. התחלתי לדמיין צינור שאני מרחיבה באמצעות נשיפה. דמיינתי את התהליך באופן מדויק במשך זמן רב. לאחר שעה וחצי של תרגילי דמיון התבשרתי כי עליי להתחיל ללחוץ משום שהלידה הגיעה לשלב הפעיל. בתוך 20 דקות הגיחה בתי לאוויר העולם, לאחר שביליתי בחדר הלידה כמעט יממה שלמה". בעקבות השיחה הזו החלטתי להעמיק ולבדוק איך משפיע עלינו הדמיון באופן כה משמעותי.

הארכת ההפוגה בהתפשטות הסרטן

כנס "תעצומות בסרטן" שהתקיים בסוף השנה החולפת, עסק בתועלת הדמיון המודרך בהתמודדות עם הסרטן. "הדמיון המודרך הוא כלי חשוב להתמודדות במחלות מתמשכות כמו הסרטן", מסביר פרופסור גרשם זיצ'ק, חוקר סרטן בפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית. "הריפוי בסרטן נשען על שני מרכיבים: הסרת הגידול וחיזוק הגוף. הרפואה מתמקדת בעיקר במרכיב הראשון, בהסרת הגידול. הרפואה המשלימה מציעה אמצעים שונים לחיזוק הגוף".

"כאשר הגידול ממוקד, ניתן לרפא את הסרטן בבת אחת, אך כאשר המחלה כבר התפשטה לאיברים שונים, הריפוי הוא רב שלבי. תחילה עוצרים את התקדמות המחלה ולאחר מכן מנסים להעלימה. השלב הראשון מכונה 'הפוגה', והוא יכול להימשך במשך שנים רבות. בזמן ההפוגה הגידול כאילו נרדם, מפסיק לצמוח והחולה מרגיש בריא. כאשר הגידול מתעורר ניתן להרדימו שנית וההפוגה נמשכת". על פי גישתו של פרופ' זיצ'ק, הדמיון המודרך הוא האמצעי היעיל ביותר להארכת ההפוגה ומאפשר לחולה סרטן לחיות עם המחלה כשהוא מרגיש בריא.



הדמיון מפעיל את הגוף

חשבו על המשחקים הראשונים שיוזמים פעוטות. הם משחקים במשחקי דמיון. פעוט יכול להעמיד פנים שהוא מבשל ארוחה ומאכיל את הבובות. לעתים הוא משכיב אותן לישון ומספר להן סיפור לפני השינה ואחר כך הוא לוקח לעצמו תיק וכאילו הולך בעצמו לסבתא. כל אלה הם משחקי דמיון המשמשים נדבך משמעותי בהתפתחותו הרגשית והקוגניטיבית. משחקי הדמיון הללו נועדו להכין אותו לחייו הבוגרים. באמצעות העמדת הפנים בתוך משחק דמיוני, הוא מתנסה בפעולות שונות מעולם המבוגרים ומפתח את כישוריו.

גם השפה מרמזת על כוח הדמיון בתקשורת עם הגוף. חשבו, למשל, על דימויים כמו "אבן ירדה מלבי" או תחושה של "לשאת את העולם על הכתפיים". אם המועקה מצטיירת כאבן הלוחצת על הסרעפת, אולי דימוי של הסרת האבן, המסתה או הפיכתה לאבק, יכול גם להפיג את התחושה המעיקה. אם ישנה תחושת כובד על הכתפיים, ניתן אולי לדמיין כי הכדור שעל הכתפיים הוא קל משקל ויכול ליפול בעדינות אל הרצפה בעזרת ניעור קל. אבל בל נקדים את המאוחר. ראשית עלינו להיווכח בכוחו של הדמיון כדי להאמין ביכולת הריפוי שלו.

היזכרו מה קורה בגופכם כאשר אתם עומדים לטעום מעוגת תפוחים חמה שזה עתה יצאה מן התנור. כבר לפני שאתם עומדים לטעום ממנה, פיכם מתמלא בנוזלים. הגוף מכין את מערכת העיכול לקראת האוכל שעומד לבוא אל קרבו. בין השאר מופרשים אנזימי עיכול כגון הפפסין, כשהריח מעורר את הגוף להפעיל את המנגנונים הנדרשים לצורך עיכול העוגה. התגובה הביוכימית הזו מתרחשת כתוצאה מגירויו של חוש הריח.

כעת דמיינו שאתם עומדים לאכול מאכל אהוב. שימו לב לעובדה המעניינת כי די שדמיינתם את ריחו של המאכל האהוב, והנה גופכם מגיב כאילו אתם עומדים לאכול: פיכם שוב מתמלא בנוזלים וגופכם מפריש פפסין. והנה, רק בכוחו של הדמיון הפעלתם את המערכות הביוכימיות בגופכם.

מתעכבים על כל פרט

אם תדמיינו בחטף את עוגת התפוחים, כפי הנראה לא יתרחשו התהליכים הללו בגופכם. יש צורך להתעמק במראה של פרוסת העוגה ולהבחין בכל הפרטים: צורת הפרוסה, הצלחת שעליה היא מונחת ורוטב הווניל או כדור הגלידה שלצידה. כעת דמיינו את הצבעים שלה והמשיכו לדמיין את ריחה המגרה שאליו אולי מתגנבת ארומה של קינמון. דמיינו את טעמה של העוגה. האם יש בה אגוזים או צימוקים?

זוהי למעשה חוויה של דמיון מודרך. אנו מפעילים את מרב החושים ומתעמקים בתחושה, בצבעים, בריח, בטעם ובמגע. אנו מתעכבים על כל פרט ומנסים "להחיותו" באמצעות העובדה של תפיסת המציאות באמצעות חושינו.

ככל שנתעמק יותר בתחושה של מה שאנו מדמיינים, כך ישתכנע מוחנו שמדובר במסר אמיתי. ככל שאנו מדקדקים בגירוי החושים, כך אנו מסבירים למוחנו אילו מערכות בגופנו אנו מבקשים שהוא יפעיל.

לדמיין את סם החיים

כדי להסביר את פעולת הדמיון המודרך, מבדיל פרופ' זיצ'ק בין שתי ישויות שפועלות בגופנו: השכל וחוכמת הגוף. השכל הוא נחלת המודעות והרצון שלנו. חוכמת הגוף היא נחלת התהליכים הבלתי מודעים בגוף. רוב התהליכים במחלת הסרטן הם בלתי מודעים. ההפוגה בסרטן נשלטת על ידי חוכמת הגוף, והיא זו שעוצרת את התקדמות המחלה ומרדימה אותה. הדמיון המודרך נועד לעודד את חוכמת הגוף בהארכת ההפוגה.

ניתן לדמות את השכל לממשק של חוכמת גופנו עם העולם החיצוני. ביומיום אנו מסוגלים לתקשר עם חוכמת הגוף רק באמצעות השכל, אלא שהשכל טרוד במחשבות, בתכנון פעולותיו העתידיות ובתוך כך שקוע גם בפחדים ודאגות. הוא אינו פנוי לתקשורת עם חוכמת הגוף באופן זמין ומיידי כפי שהיינו רוצים. תינוק מביע כל כולו את חוכמת הגוף. הוא אינו טרוד בדאגות, אינו מונע על ידי רגשות מלבד הצורך לספק לגופו את צרכיו כמו אוכל, שינה ושמירה על חום הגוף. אדם בוגר פועל על פי דרישות השכל. הוא מוכן לדחות ארוחת הצהריים כדי להשלים מטלה נוספת בעבודה, ומסוגל להקריב לילה ללא שינה עבור הצלחת משימה חשובה. אדם בוגר אינו יכול לתקשר עם חוכמת גופו ללא תיווך השכל.

היינו רוצים, למשל, לומר לגופנו שאנו עתידים לעבור פרוצדורה רפואית כלשהי שתיטיב עמו ושלא ישדר תגובת כאב לפרוצדורה המועילה הזו, אבל זו תקשורת עם חוכמת הגוף שאינה נגישה לרובנו. אולם מי שיודע להיעזר בדמיון מודרך, יכול להקהות את תחושת הכאב.

פרופ' זיצ'ק מסביר שאפשר להתגבר אפילו על תופעות הלוואי של הטיפול הכימותרפי באמצעות דמיון מודרך. אפשר, למשל, לדמיין כי החומר המטפטף בעירוי הנו סם החיים שעתיד לרפא את הגוף. כאשר משכנעים את הגוף שמדובר בנוזל שיסייע לו, תופעות הלוואי של הטיפול נחלשות.



התנגדות הגוף

כאשר הגוף מצוי בהרפיה מוחלטת ואנו קשובים לחוכמתו, אנחנו יכולים לבקש ממנו בקשות באמצעות הדמיון. המסרים נשלחים באמצעות דימויים. "חישבו על פעולה פשוטה כמו הרמת היד", מדגים פרופ' זיצ'ק. "כאשר אנו מחליטים להרים את ידנו למשך שבריר שנייה, אנו מדמיינים את הרמת היד, ורק אז חוכמת הגוף שלנו מבצעת את רצוננו וגורמת להרמת היד. רוב התהליכים המעורבים בהרמת היד הם בלתי מודעים ובלתי רצוניים, ולכן נשלטים על ידי חוכמת הגוף בלבד".

"ניתן להסביר זאת באופן ברור יותר על ידי תהליך כמו לימוד נגינה בפסנתר. לפני שאצבעותינו מקישות על הקלידים, אנו מדמיינים את מראה הקלידים והיכן נניח את אצבעותינו. אימון מצריך דמיון של המהלכים וצפי של התוצאה. אנו מצווים על חוכמת הגוף שלנו באמצעות הדמיון להרים את היד או להקיש על הקלידים המתאימים. הדמיון הוא הכלי שבעזרתו יכול האדם להסביר לחוכמת גופו את מה שהוא מבקש. כפי שעלינו להתאמן כדי ללמד את חוכמת הגוף לנגן על פסנתר, עלינו להתאמן בטכניקת הדמיון המודרך כדי לבקש ממנה מרפא".

לעתים חוכמת הגוף מתנגדת לנו ולבקשות שאנו שולחים אליה, ואז היא שולחת בחזרה מסרים בלתי נעימים. לא פעם בוודאי חשתם מסרים של כאב או עייפות בעת שהחלטתם כי הגיע הזמן לחטב את הגוף בחדר הכושר, למשל. הגוף בחוכמתו מתנגד לרצון ושולח מסרים שאומרים "עצור! הפסק את הפעילות הזו!" אגב, ניתן להתיר את הקונפליקט הזה באמצעות הפסקת הפעילות בחדר הכושר או באמצעות כפייה על חוכמת הגוף להגדיל את מסת השריר".

"גם ההיפנוזה גם מיועדת לתקשורת עם חוכמת הגוף", מסביר פרופ' זיצ'ק. "מהפנט מקצועי יכול לנטרל את פיקוחו של השכל ולדבר באופן ישיר עם חוכמת הגוף באופן דומה לדמיון מודרך. תחילה הוא מכניס את המטופל להרפיה ולאחר מכן הוא פונה אל חוכמת הגוף שלו. בתקשורת הישירה הזו עם חוכמת הגוף יכול המהפנט לבקש להעלות את לחץ הדם, למנוע דימום למרות דקירה ולבצע עוד פעולות הנדמות לנו כמעשי קסמים".

"גם בעת מדיטציה אנו מתקשרים עם חוכמת הגוף. בעת מדיטציה אנו נכנסים להרפיה, משקיטים את השכל, או בלשונו של בודהה: 'משקיטים את קרקורי הקופים', וכך אנו הופכים קשובים יותר לחוכמת גופנו".

בחלק השני של הכתבה: מדוע יש צורך במדריך לדמיון מודרך שיוביל אותנו אל הדמיון הפרטי שלנו, והאם ניתן לתרגל לבד?

מתוך: מגזין חיים אחרים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה