כה אמר הרמב"ם

ענייני בריאות אקטואליים גם בימינו

88 שיתופים | 132 צפיות

לאחרונה הקדישו בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ערב לעיון מחודש בגישתו של הרמב"ם לרפואה וזאת במקביל לתערוכה המוצגת שם, "הרמב"ם – רופא, פילוסוף, מנהיג ואיש הלכה". הרמב"ם זוכה לכבוד ולתשומת לבה של הקהילה המדעית הודות לעובדה המפתיעה, שמשנתו אקטואלית גם בהווה ונוגעת בנושאים הקרובים לנו גם היום. אפשר להסביר זאת בכך שהרמב"ם, אישיות רבת כישרונות ופעלים, הקדים בהרבה את זמנו וגם בעובדה שגוף האדם של המאה ה-12 כמוהו כגוף האדם במאה ה-21, והדברים המעסיקים אותנו היום, העסיקו את האדם גם אז. וכבר אמר החכם באדם – אין חדש תחת השמש, וניתן גם להוסיף, אין חדש בגוף האדם ובריאותו, רק ההדגשים משתנים, וגם אלו מסתבר, לא רבים.

סקרנות וצימאון דעת

הרמב"ם, רבנו משה בן מימון, נולד בקורדובה שבספרד בשנת 1138 וחי בה בנעוריו. במהלך חייו הוא נדד לפאז, לקהיר, וגם לעכו ולירושלים על רקע אירועי התקופה הדרמטיים, שכללו כיבושים של המוסלמים ומסעות צלב של הנוצרים. נדודיו הפגישו אותו עם מורים רבים, שהצליחו לתת מענה לסקרנותו העצומה ולצימאון הדעת שלו.



רבי משה בן מימון

רבי משה בן מימון

המורה הראשון שלו היה אביו, הדיין הרבני מימון, שהיה למדן מעמיק בזכות עצמו ותלמיד חכם. האב לימד את בנו את ההלכה היהודית. אלא שהרמב"ם היה תוצר של תקופתו וסביבתו והרבה לרכוש דעת גם ממורים פרטיים וממלומדים ערבים בעלי שם, אצלם הוא השתלם בפילוסופיה ובמדעים. גם את השכלתו הרפואית שאב מרופאים וממרפאים ובעיקר מקריאה אינסופית של ספרים וחיבורים בעברית ובערבית וכאלו שתורגמו לערבית. את חלקם הוא ערך ותמצת והוסיף להם מהידע משלו. היום היינו אומרים עליו, שהוא היה אוטודידקט ומלומד אקלקטי, שאסף חומרים ועיבד אותם, כשהוא מוסיף להם ידע מניסיונו.בשנת 1168 הרמב"ם ביקר בארץ ישראל וממנה נדד למצרים. תחילה הוא התגורר באלכסנדריה ובהמשך התיישב בשכונה עשירה (ולא בגטו היהודי) בעיר פוּסטאט, היא קהיר העתיקה, שבה חי עד מותו בשנת 1204. בקהיר הוא נשא לו אישה ושם נולד בנו היחיד, אברהם (בשנת 1187). אחיו הצעיר של הרמב"ם, דוד, עסק בקהיר במסחר באבנים טובות, עד שארע לו אסון והוא טבע באוקיינוס ההודי. הטרגדיה גרמה לרמב"ם לצער עמוק כל כך, עד שהוא חלה "בשחין רע ובדלקת" ובמשך שנה תמימה היה מרותק למיטתו, מתאבל על גורל אחיו היחיד.

רופא של כולם

מקץ שנת האבל, הרמב"ם נאלץ לשאת בעול הפרנסה של משפחת אחיו – אשתו האלמנה ובתה, ואולי זו הסיבה שהוא החל לעבוד בקהיר כרופא במשרה מלאה, כשהוא רותם לשם כך את כל כישוריו הרבים ואת כל אשר למד וחקר עד אז. בשנת 1188 הרמב"ם, אשר שמו הלך לפניו כרופא מיומן ורב דעת, התמנה לרופא החצר של הסולטן צלאח- א-דין. יש עדויות על כך שהווזיר אלפאצְ'ל העניק לרופא משכורת שנתית קבועה מטעמו של הסולטן. אלא שהרמב"ם לא הסתפק במשרה בחצר הסולטן ובד בבד פעל גם כרופאם של פשוטי העם, וטיפל ללא אפליה בחולים יהודים וגויים. כראוי למלומד בימי הביניים, הרמב"ם המשיך את מסורת חוכמת הרפואה היוונית העתיקה, בעיקר של גלנוֹס, שאת מאמריו הוא קרא בתרגום לערבית. הוא הגדיל לעשות וכתב חיבור שנקרא, "קיצורי גלנוס", שבו השמיט כל מה שאינו מתאים לעבודה המעשית של הרופא בן תקופתו. עוד הוא כתב את ספר "פרקי משה", ובו 1,500 פרקים המתייחסים לכל שטחי הרפואה שהיו ידועים, ואם לא די בכך הוא כתב גם חיבורים רבים ממוקדים כמו, "מאמר הטחורים" – על הפיזיולוגיה של העיכול והמאכלים הראויים.



סוודר. לא לצאת עם ראש רטוב מהמקלחת

סוודר. לא לצאת עם ראש רטוב מהמקלחת

ב"ספר הקצרת" הוא כתב את מכלול דעותיו על האסתמה וראוי להזכיר כתבים אחרים כמו: "על הסמים" – בעיקר על הכשת נחשים; "הנהגת הבריאות"; "מאמר המשגל"; "ביאור שמות התרופות" שכמוהו כאנציקלופדיה מקיפה של כ-2,000 סוגי תרופות בסדר אלפביתי. תקצר היריעה מלפרט.

החידושים העיקריים ותרומתו המרכזית של הרמב"ם לתורת הרפואה בימיו היו תיאורים של תופעות פסיכוסומטיות שונות, התייחסות לתופעות לוואי של תרופות, הוראות בנושא ניתוחים מסוגים שונים והתייחסות למחלת הסוכרת. בכתביו ניכרת הבנה של מחזור הדם ובכך הוא הקדים את זמנו.

הטיפול הטוב ביותר – מניעה

הרמב"ם ידע כבר אז את מה שהרפואה המודרנית מטיפה ללא הרף – מניעה היא התרופה הטובה והמבטיחה ביותר. בחיבור של הרמב"ם, "הנהגת הבריאות", הוא עומד על כך שראוי לאדם לדעת איך לחיות כדי שלא לחלות. הרמב"ם אימץ לעצמו את עיקרי תורתו של היפוקרטס היווני, (460-377 לפני הספירה), שלימד רפואה בבית הספר שהוא יסד באי קוס, והשפעתו ניכרה על עולם הרפואה עד למאה ה-18. תורתו של היפוקרטס אומרת שבריאות האדם נקבעת על פי האיזון בין ארבעת נוזלי הגוף – לֵיחה לבנה, דם, מרה שחורה ומרה צהובה. אוסף הכתבים של היפוקרטס תיאר את דמותו של הרופא האידיאלי, ומכאן גם "שבועת היפוקרטס", שהיא השבועה האתית של כל רופא באשר הוא. בשבועת היפוקרטס הרופא לוקח על עצמו התחייבות לעזור לחולה ככל יכולתו, להימנע מלגרום לו נזק או מלסייע לו למות, להימנע מלעשות הפלה, לא לנצל לרעה את מעמדו כרופא ולשמור על סודיות רפואית מלאה.

הגוף יודע הכי טוב

היוונים הקדמונים נהגו להשאיר את מלאכת הריפוי לטבע, ואילו תפקידו של הרופא האנושי היה לעזור לטבע. רופא האידיאלי, הם האמינו, הוא רופא שעוזר לטבע ואינו שם בדרכו מכשולים. "רוב המתים ימותו מן הרפואה", אמר אריסטו, הפילוסוף היווני. הרופא היווני גלנוס טען שאם יש ספק בחולי – הניחו לחולה, הטבע יודע את "מזג האיברים וידע גם לגרש את הליחה". גם הרמב"ם סבר שמוטב שהרופא לא יתערב בתהליכים הטבעיים, או לפחות יתערב בהם כמה שפחות. מצד אחד, אם הרופא טועה, אומר הרמב"ם, הטבע יאבד את שליטתו והמחלה תלך ותחמיר. ומצד שני, אם הרופא פועל נכונה, יש סכנה שהטבע יהפוך לעצלן ולא יעשה את עבודתו כראוי. למעשה, הרמב"ם תמך בגישה, המוכרת גם כיום, האומרת שהגוף יודע מה טוב עבורו ורצוי לסמוך על מערכת החיסון הטבעית. כל זאת, כמובן, עד לרגע שבו מחלה חמורה תוקפת והאדם נזקק להתערבות חיצונית של רופא ותרופות.

הרמב"ם, שסמך ידיו על הרפואה היוונית, הוסיף לה פרשנות משלו: "כאשר יצמא – ישתה וכאשר ירעב – יאכל, ויאכל מן הקל". כלומר, הרמב"ם ממליץ לכל אדם וגם לחולים – לאכול מה שהם אוהבים, אבל במידה – אוכל קל לעיכול, ולא פחות חשוב – לאכול רק מעט ממנו.



הגוף יודע מה טוב עבורו ורצוי לסמוך על מערכת החיסון הטבעית

הגוף יודע מה טוב עבורו ורצוי לסמוך על מערכת החיסון הטבעית

ב"ספר הקצרת", שנכתב עבור בן מעלה בלתי ידוע במצרים, הרמב"ם התייחס לנושא המגורים. והעצה שלו – לגור "בקצה המדינה", כלומר, לא באמצע העיר אלא בפרבר, במקום שיש יותר אוויר נקי, רצוי במקום שבו נושבת רוח צפונית קרירה, ושיש בו אור ושמש. ועוד דבר שיש להקפיד עליו בבניית הבית של החולה בקצרת הוא – "להיטיב האוויר ולייבשו". כלומר, להרחיק את בית השימוש מבית המגורים, לדאוג לסביבה יבשה, שכן לחות ורטיבות מזיקים לחולה.בספרו "פרקי משה", הרמב"ם דן בדרך המתאימה לבדיקה של החולה ולדיאגנוזה. הוא ממליץ לרופא להתבונן היטב ולבדוק את הנשימה, את הדופק ואת כל החושים של החולה, מה שכולל את "תאוות המאכל והמשתה ותואר הפנים".

בהיות הרמב"ם מורה הלכה, הוא האמין ש"היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא". בראייתו, ה' דואג לשלמות הגוף, ותפקיד האדם מצטמצם לשמירה על מתנת הבריאות שניתנה לו מידי האל. ואיך עושים זאת? "לא יאכל האדם עד שישבע כרסו". כלומר, לא רצוי לאכול יותר מדי, עד לכדי שביעה מוחלטת. וההמלצה המדויקת – לאכול רק כדי שלושה רבעים מתכולת הקיבה. כמי שנכנס לפרטי פרטים, הרמב"ם עוסק גם בענייני הפרשות הגוף. "לעולם ישתדל שיהיו מעשיו רפים". כלומר, עדיף שלשול קל, כי עצירות, על פי מחשבת הרמב"ם והרופאים בני זמנו, גורמת למחלה. עוד הוא ממליץ לאדם להיות בתנועה (לצעוד, להתעמל!) וגם, "ייכנס למרחץ משבעה ימים לשבעה ימים. ירחץ כל גופו בחמין ולבסוף בפושרין. לא יאריך במרחץ ויבדוק נקביו. קודם שיישן – יתפנה, (ילך לשירותים). ילבש בגדיו בבית המרחץ, שלא תשלוט בו רוח קרה". וראוי לשמור על כלל זה גם בימים חמים, כלל שהיה מקובל מאוד על רופאים בימי הביניים. ספיחיו אולי הם אולי הציווי האימהי: "לקחת סוודר. לא לצאת עם ראש רטוב מהמקלחת". עקרונות קצת "פולניים" והרבה אמיתיים.

 

מתוך: מגזין דרך האושר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה